הולנד בוחרת: בין שנאת זרים לכלכלה במשבר

מה באמת עומד במרכז הבחירות לפרלמנט בהולנד? אם מקשיבים לדבריו של חירט וילדרס - ספק הכותרות הפוליטיות והסנסציות הבלתי-נדלה, שניצל בשנים האחרונות כל במה אפשרית להתבטאויות אנטי-איסלאמיות - עשוי להיווצר הרושם שהמהגרים והאיסלאם הם איום קיומי על הולנד, ושהחשש מהשתלטות הזרים שולט בסדר היום של המדינה הליברלית בת 16 מיליון האזרחים.

אך העובדה שהממשלה הנוכחית, בראשותו של מנהיג הנוצרים-דמוקרטים יאן פטר בלקננדה, התפרקה על רקע מעורבות הולנד במלחמה באפגניסטן והמשבר הכלכלי שמסעיר את אירופה כולה, מרמזים שהבוחרים שיילכו לקלפיות ביום רביעי השבוע אינם עסוקים רק במלחמה תרבותית-דתית על הבית. מי שרוצה לנצח את הבחירות האלה צריך תוכנית - כלכלית בעיקרה - והרטוריקה המתלהמת של וילדרס כבר אינה מספיקה.

מארבעה ייצא אחד. מימין: בלקננדה, כהן, וילדרס ורוטה (צילום: AFP)

אין ספק שהמתח הבין-דתי, שהגיע לשיאו עם רציחתו של הבמאי תיאו ואן-גוך ב-2004, מעסיק את ההולנדים. אך העימותים הטלוויזיוניים בין המועמדים הוכיחו שהציבור מבקש תשובות ברורות גם לשאלות הנוגעות להעלאת מסים, קיצוצים בשירותי הרווחה וראייה לטווח הארוך. ניסיונותיו של וילדרס להאשים את המהגרים המוסלמים בכל הבעיות הכלכליות של הולנד גרמו לצניחה בתמיכה בו ובמפלגת החירות שבראשה הוא עומד, והובילו אותו הישר אל המקום הרביעי.

המנצח הגדול של העימותים והמועמד המוביל לראשות הממשלה הוא אדם שייתכן שפיצח את הנוסחה - מנהיג המפלגה הליברלית-ימנית VVD, מארק רוטה. הוא אינו מפחד להביע עמדות נחרצות נגד מדיניות ההגירה הנוכחית, ובעד הצורך להגביל את כניסתם של מהגרים ממדינות נחשלות להולנד - אך לצד זאת, הוא מדגיש את החשיבות של הפניית המשאבים לחינוך, לביטחון ולשירותי בריאות, תוך קיצוצים נרחבים, שנועדו לצמצם את הגירעון.

אחד החששות הוא שרוטה הוא בסך הכל וילדרס מרוכך וקל לעיכול, אך גם אם זה המצב - הוא כנראה האיש שצפוי להרכיב את הממשלה הבאה.

בממלכה של כהן: ייצוג שווה לנשים ומוסלמים

לפי הסקרים האחרונים, מי שניצב במקום השני הוא יוב כהן, מנהיג הלייבור ועד לאחרונה ראש העיר אמסטרדם. כהן, בן למשפחה יהודית אינטלקטואלית, הוא כל מה שוילדרס ורוטה אינם. את תשע שנותיו כראש העיר הקדיש לשילוב המהגרים המוסלמים, והוא תומך בחברה רב-תרבותית. את עקרונותיו הוא מיישם קודם כל בתוך המפלגה, שבה ייצוג שווה לנשים ומקומות ריאליים ברשימה לכמה מועמדים מוסלמים. אל מול המגמה הימנית והימנית-קיצונית ששלטה במערכות בחירות רבות באירופה בשנה האחרונה, כהן הוא מועמד מעניין ואלטרנטיבה אמיתית לעמדות הפופוליסטיות נגד הגירה.

עמדתו, לפיה יש להתמודד עם השינויים החברתיים באמצעות פתיחות וסובלנות לאחר, מייצגת אולי את מה שהולנדים רבים רואים כערכים הולנדיים בסיסיים, שקשה למצוא להם ביטוי בפוליטיקה של ימינו. לצד היותו התשובה המוחצת של השמאל לוילדרס ותקוותם היחידה של אלו המבקשים לעצור את הגל האנטי-איסלאמי, כהן סובל ממחלות השמאל הידועות: הוא מתקשה לספק תוכנית כלכלית משכנעת ולשחק את המשחק הפוליטי הנדרש ממועמד לראשות הממשלה.

רוטה ומפלגתו, VVD, נמצאים אם כן בראש הטבלה - אך עשר מפלגות מתמודדות בבחירות לפרלמנט שבו 150 מושבים, וגם אם ינצח בגדול, צפוי רוטה למצוא עצמו מנהל משא-ומתן מורכב וארוך להקמת קואליציה יציבה.

מפלגת VVD, שמעולם לא עמדה בראש ממשלה בהולנד, זוכה לפי הסקרים האחרונים ל-25 אחוזי תמיכה. הלייבור וכהן זוכים ל-19 אחוז, בעוד המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDA) של בלקננדה נמצאת במקום השלישי עם 15 אחוז. וילדרס ומפלגת החירות ניצבים כאמור במקום הרביעי עם 12 אחוזי תמיכה.

דבר אחד בטוח: בקרוב ישובו החיילים הביתה

מפלגותיהם של רוטה ובלקננדה הן שותפות טבעיות לקואליציית מרכז-ימין, אך ייאלצו לחפש מפלגה שלישית לצורך הקמת ממשלה.רוטה רמז בעבר שהתהום הפעורה בין האידיאולוגיה השמרנית שלו לבין זו של הלייבור, הצפויה למנוע את צירופה של המפלגה השנייה בגודלה (לפי הסקרים, כמובן) לממשלה. הרווח יהיה כנראה כולו של וילדרס.

התנגדות הלייבור להמשך הצבת כוחות צבא הולנד באפגניסטן אמנם חיזקה את המפלגה בחודשים האחרונים, כיוון שרוב מוחץ של אזרחי הולנד רוצה לראות את החיילים שבים הביתה בקרוב. אך מפלגת החירות מתנגדת גם היא להארכת השהות ההולנדית באפגניסטן, ונהנית מקרבה אידיאולוגית גדולה יותר למפלגה המובילה. הפלת הממשלה הפכה את הנסיגה ההולנדית מאפגניסטן לעובדה מוגמרת, ותמיכה במהלך כבר אינה מבטיחה את תמיכת הבוחרים.

אם ייכנס לממשלה ואם לא, וילדרס כבר הטביע את חותמו על הפוליטיקה ההולנדית. העובדה שלא קשה להיראות מתון לצד הפוליטיקאי בעל השיער המחומצן, שהציע לאסור בניית מסגדים ולהטיל מס על לבישת בורקה, איפשרה למפלגת VVD לאמץ חלק מעמדותיו מבלי לספוג את הביקורת, שממשיכה להיות מופנית לעבר אנשי מפלגת החירות.

בין היתר, מציע רוטה להגביל את כניסתם של מהגרים לא משכילים ולמנוע ממהגרים חדשים זכויות סוציאליות מסוימות.

כיוון שוילדרס כבר עשה את שלו בהשפעה על סדר היום, מספר המושבים שבהם יזכה אינו חשוב. גם אם הכלכלה תכריע את הבחירות, הוא עוד עשוי למצוא את עצמו מחוזר. רוטה, מצדו, יהיה אולי המנצח בקלפיות ויזכה לידיעה שקיבל את מירב הקולות, אך יתעורר לבוקר שאחרי עם הצורך לבחור בין הסמן הימני של אירופה, למפלגה שמייצגת מדיניות כלכלית-חברתית הפוכה משלו. אבל כל אלו הן ספקולציות: הסקרים בהולנד כבר ניבאו ניצחון לכל אחד מהמועמדים, וניסיון העבר מלמד שהכל עוד אפשרי.