לא סתם כביש: טיול באתרי הלחימה בכביש 443

כביש 443 עלה לאחרונה לכותרות בעקבות החלטת בג"ץ לפתוח אותו גם לנסיעת פלסטינים, אולם ההיסטוריה הביטחונית של הכביש הזה - אחד מצירי התנועה העמוסים והחשובים בישראל - מתחילה בשנותיה הראשונות של המדינה, ובעצם עוד הרבה לפני כן.

בימי סוף קיץ תש"ח התנהלו במקום קרבות עקובים מדם, בהם עמד הצבא הישראלי הצעיר, הדל בנשק וכוח-אדם, מול מליציות מקומיות וצבאות סדירים של עירק וירדן. רוב הקרבות נערכו ממש בסמוך לצירים המהירים של כבישי 444 ו-443 וכמובן כביש 6, אך בנסיעה מהירה אין אפשרות לראות את אותם מקומות, כפרים ואתרים שלפחות חלקם בהחלט ראויים להבעת הוקרה, לכל מי שהיו לנו "מגש הכסף". כביש 444, המכונה "כביש המחצבות" ושלאחר מלחמת העצמאות הוסב שמו ל"כביש הגבול המזרחי", נסלל בתקופת המנדט הבריטי ושימש ציר תנועה מלוד, דרך בן-שמן, ראש העין וקלקיליה לטול-כרם.

עורק תחבורה זה הוא חלק מדרך הים ההיסטורית החוצה את ארץ-ישראל, ובאזור זה הוא מתרחק מהים עד למרגלות ההר על מנת לעקוף את "מכשול הירקון" דרך מעבר אפק. כביש 6, אחיו הצעיר, שנסלל בשנים האחרונות, משאיר אותו כיום בעיקר לתנועת תושבי האזור.

ציר תנועה נוסף, שחיוניותו מוכרת כבר מימי ההיסטוריה הקדומה של ארץ-ישראל, הוא הדרך העולה מהשפלה לירושלים דרך מעלה בית חורון. דרך זו, ששימשה אזרחים וצבאות במשך דורות, מוכרת לנו כיום ככביש 443.

לאורך שני הכבישים 444 ו-443 מומלץ להקדיש תשומת לב לכמה אתרים נבחרים:

מגדל אפק

מגדל אפק, המכונה גם מגדל צדק, הוא אתר השולט על סביבותיו, ומכאן חשיבותו האסטרטגית. במקום ניתן לזהות רצף התיישבות לאורך ההיסטוריה, ובמקורות ישראל מסופר על אחד מקרבות ישראל בפלשתים בסמוך למקום. למרגלות המבצר עבר מסלול מרוצו של "איש בנימין" בדרכו לשילה. 

חשיבות אסטרטגית והיסטורית. מגדל צדק (צילומים: באדיבות מועדון ת.מ.ר)

ב-200 השנים האחרונות שלטה באזור משפחת סאדק, שמקורה בכפר ג'מעין שבשומרון, ואשר קיימה מערכת יחסים סבירה עם ההתיישבות היהודית המתפתחת. במהלך מלחמת העצמאות, בחודשים מארס-יולי 1949, נפלו בגזרת מגדל צדק-ראש העין 36 מלוחמינו.

קולה

קולה היה כפר ערבי, שכיום כבר לא ניתן לזהות את שרידיו, אך סיפורו מסופר באמצעות אתר הנצחה מרשים, המוקדש לסיפור הקרב שהתנהל בו בשלושת הימים שבין ה-18-15 ביולי, 1948. קולה היה כפר עוין ובו נולד וגדל מנהיג הכנופיות חסן סלמה, שבמהלך החודשים הראשונים למלחמת העצמאות פיקד על הכנופיות באזור המרכז והיה אחראי על המליציות בערים לוד, רמלה ובית דג'אן.

פעילותו של חסן סלאמה החלה בשנת 1944, אז נימלט מהארץ וחבר אל השלטון הנאצי בגרמניה. הוא הוצנח על-ידם באזור ואדי קלט, על מנת לבצע פעילות טרור ביישוב היהודי: להזרים רעל קטלני דרך צנרת המים מראש העין לירושלים. מאוחר יותר נהרג חסן סלאמה על ידי כוחותינו בקרב ראש העין ביולי 1948.  

חממת כנופיות? קבר שיחח רבאווי 

עלי סלאמה, בנו, שכונה "הנסיך האדום", המשיך בדרך הטרור של אביב וגדל להיות ממתכנני רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. גם סלאמה הבן, כאביו, חוסל לבסוף. בשנת 1950 הוקם בסמוך לכפר קולה המושב גבעת כ"ח, המנציח את 28 נופלי תש"ח במקום.

שיירת בן-שמן

הימים ימי דצמבר 1947. כפר הנוער בן-שמן, שכיום שוכן בצומת הדרכים המרכזי בארץ, היה בימי ראשית המדינה יישוב מרוחק ומנותק. על מנת להגיע אליו, היה צורך לעבור ביישובים ערביים עוינים - בית דג'אן, רמלה ולוד, והמעבר גבה מחיר יקר. על מנת לפתור את מצוקת המחסור במזון, תרופות ואמצעי לחימה, הוחלט להעביר ליישוב אספקה באמצעות שיירה המונה 48 איש בשבע מכוניות. המסלול: מפתח-תקווה דרך ראש העין ולאורך כביש המחצבות.

באזור המחנה הבריטי, בית נבאללה, נקלעה השיירה למחסום ונפתחה עליה אש תופת מכנופייה מקומית, בסיוע חיילי לגיון ירדני ששהו בבסיס. 13 מ-48 לוחמי השיירה נהרגו ונקברו בקבר אחים בנחלת יצחק. בסמוך לשדה הקרב הוקמה מאוחר יותר אנדרטה לזכר הנופלים בצומת הכניסה למושב בית-נחמיה, הסמוך לבן שמן.

משלט 219

כולנו מכירים את המקום שמכונה "קברות המכבים" - למרות שכל הממצאים מצביעים על כך שקברי המכבים נמצאים מרחק של כמה מאות מטרים צפונה - וזהו המקום הנקרא משלט 219.

מגבעה זו ניתן לצפות על כל אזור השפלה ומישור החוף, בואכה רמת-גן ותל-אביב, במרחב שייצג את רוחבה של מדינת ישראל בסיום מלחמת העצמאות. לכאן הגיעו במסגרת "מבצע דני" כוחות מחטיבת קרייתי, שהשתלטו על המקום במחצית יולי 1948. היחידה שהתה במקום מספר שבועות ומפאת תנאי הקרקע הקשים לא הצליחה להתחפר ולהתבצר.  

האנדרטה במשלט 219

ב-24.9.48 הסתערו עליהם כוחות האויב וכוחותינו נאלצו לסגת, תוך השארת חללים בשטח, מחמת נחיתות טופוגרפית ומחסור בציוד לחימה. בהמשך היום שב ונכבש המשלט על ידי כוחות קרייתי, שגילו עם שובם את גופות חבריהם מחוללות. אותו יום מר ונמהר גבה את חייהם של 23 לוחמים שהובאו לקבר ישראל ושניים נוספים, שמקום קבורתם לא נודע.

חירבת כירכור - שילתא

על חירבת כירכור-שילתא שוכנים כיום הישובים לפיד וכפר האורנים. המקום הוא זירת התרחשותה של אחת מהמפלות הקשות שידעה ישראל במלחמת העצמאות: מפקד הגדוד הראשון בחטיבת יפתח הורה למפקד פלוגה לתפוס את רכס שילתא-כוריכור על מנת לשלוט ולמנוע מעבר של האויב בציר רמאללה-לטרון.

הסיפור שלא סופר. כביש 444 

מסיבות של מודיעין לקוי, חוסר ניסיון ואולי אף אי שימת לב של מפקד הגדוד, נקלעה הפלוגה לשטח נחות טופוגרפית מרכס שהיה בידי הלגיון הירדני, שהיה מצויד בנשק עדיף ובשריוניות. בבוקר ה-18 ביולי 1948 מצאו עצמם חיילי הפלוגה תחת אש תופת של הלגיון. מאחר ולא היה בידם נשק מתאים והזמן הקצר לא אפשר להם להתבצר, התקבלה ההוראה לסגת בעזרתן של יחידות אחרות שהיו באזור.

הקרב והנסיגה גבו את חייהם של 45 לוחמים. השטח נשאר בידי הירדנים ורק חודשים רבים לאחר מכן הצליח הרב הצבאי שלמה גורן לצאת למקום כדי לאתר את גופות החללים ולהביאם לקבר ישראל.

סיפור הקרב ההרואי נשאר, משום מה, נחלתם הבלעדית של בני המשפחות והלוחמים שהשתתפו בו, אך בשנים האחרונות, ביוזמת המשפחות ובסיוע הרשויות המקומיות באזור, החלו סיפור הקרב ומורשת הגבורה זוכים ליחס הראוי.

• סיורים באזור הכבישים יתקיימו בחודש יוני על ידי אמנון רייכל, מנהל מועדון ת.מ.ר