הבועה הקסומה: "כל אנשי כסית"

הם היו בניה של תרבות צעירה, וכנראה חשבו שיחיו לנצח. צלמי פפראצי עדיין לא ארבו להם בכניסה לבית הקפה, ועצם היותם אובייקטים נראים, נצפים ומדווחים, לא היה עניין מרכזי לקיומם או לתהילתם.

מחוץ ל"כסית". ישראל האחרת (צילום: זאב ליטמן)

מכל הסיבות הללו, נותר אך מעט תיעוד מצולם על חייו ומותו של "כסית", בית קפה וחמארה, מגרש משחקים וזירה פוליטית, מרכז תרבות ובית עבור מי שכונו "הבוהמה", אבל בעצם היו יוצרים ומבצעים מוכשרים ופוריים יותר מכל קבוצה מזדמנת שתוכלו להושיב בכל בית קפה עכשווי בישראל.

היו אמורים לבנות את הארץ, ואחר כך לצקצק כשקראו רכילות על הבוהמה

עם זכרונות, בלי נוסטלגיה

יושבים ב"כסית". אלתרמן היה שיכור רוב הזמן

אלתרמן, אומר אורי אבנרי, פשוט היה שיכור רוב הזמן, והפליא לכתוב בשכרותו. כמוהו אלכסנדר פן ויעקב אורלנד שיצרו בבית הקפה הזה, ואורי ליפשיץ שצייר את יושביו, ויצחק לבני שעומד על טיב האנרגיות המתפרצות במקום, שהיו אנטיתזה מוחלטת לדמות הבעלים, חצקל איש כסית הגדול והמנומנם, רחב הלב והאבהי, שתפקד כמנהל בית תמחוי לשחקנים תפרנים, שומר סף לשיכורים מועדים ועד אילם לשקיעה של שנות ה-60, עד שכולם עברו ל"קליפורניה" של אייבי נתן וסתמו את הגולל על מה שהיה פעם ביתם.

הסרט הופך אט אט להצדעה לתולדות התרבות העברית: משלונסקי ועד דן בן אמוץ, מחנה רובינא ועד אריק איינשטיין ואורי זוהר, מיפה ירקוני ועד שלום חנוך. באמצעות העדויות השזורות בו, משכיל הסרט לצאת מתחומי בית הקפה ולסמן קווי מתאר של התמונה הגדולה יותר.

המעבר מלאומיות מגויסת ומעורבת אל הנהנתנות שסימלה את ראשית "הבועה"; הקשרים ההדוקים ביון פוליטיקאים לבין אנשי תרבות; הכרסום בעליונותם של יצרני התרבות על פני פרפורמרים ופרזנטורים; היציאה מן המתחם המקומי לגמרי אל חלומות זוהר ובילוי שהגיעו מעבר לים;

חייה הארוכים מידי של ההגמוניה התרבותית האשכנזית והנסיונות הכושלים להחיות את "כסית" בשנות ה-80, כשכבר היה מאוחר מדי, כשהארץ ויושביה התבגרו וכבר לא היו זקוקים לבית אחד.

ביום שבו התבקשו צופי ערוץ 10 להצטייד במשקפי תלת מימד כדי לצפות ב"הישרדות", מה שנגלה מבעד למשקפיים של מאיר סויסה היה ודאי מעניין הרבה יותר, אבל במצבה הנוכחי של תרבות הטלוויזיה שלנו, הסרט הזה הוא כמעט נס.

אם אפשר לייחל לעוד, צריך לבקש ממאיר סויסה ליצור לפחות שני סרטים נוספים על תופעות תרבות ישראליות ייחודיות: הלהקות הצבאיות וגלי צה"ל. ב"כל אנשי כסית" הוא הוכיח שיש לו את אורך הרוח והעיקשות הדרושים ליצור פיסת תעודה משובחת בתנאים לא פשוטים. אני מקווה שיש בינינו די צופים שרוצים עוד.