ארדואן, בלי רדיפה דתית
"כשהרב הראשי של טורקיה יוצא נגד מדיניות ישראל, כנראה שהיהודים במדינה חשים בלתי מוגנים על ידי הממשלה ומלאי חששות". הרב גולדשמידט מ"ועידת רבני אירופה" מודאג
האפיזודה האחרונה שדמתה להפליא להשתלשלות הספר המפורסם, 'אקסודוס', אך בגירסה הערבית שלו, הביאה את יחסי טורקיה-ישראל לשפל המדרגה. המפליגים הטורקיים שעל המשט, אשר נהרגו על-ידי חיל הים הישראלי הובאו למנוחת עולם בנוכחות כבדה של מנהיגי טורקיה הפוליטיים. אלה האחרונים לא היססו לגנות את ישראל בצורה הבוטה והחריפה ביותר, לרקע קולות הנהי של אלפי אבלים.
ה"חכם באשי", יצחק חליבה, מנהיגם הרוחני של 30 אלף יהודי טורקיה, הצטרף למקהלת ההוקעה נגד ישראל ונשא קולו במחאה. כשהעולם כולו נתון בסערת פרשיית המשט ומנסים להתחקות אחר השלכותיה לעתיד המזרח התיכון, תולדה אחת מהאירוע האחרון אינה נלקחת בחשבון – מצבם של המיעוט היהודי בטורקיה, שמוצאת את עצמה בעין הסערה הפוליטית-אידיאולוגית המסוכנת ביותר.
ביקרתי בטורקיה לפני שש שנים, בעקבות פיגוע בבתי כנסת באיסטנבול, בו שישה אחים יקרים מעמנו אבדו ורבים אחרים נפצעו. יחד עם הרב הראשי לישראל ועוד מנהיגים יהודיים טסנו לאיסטנבול כדי לקחת חבל בטקס הקבורה ולהשתתף בצערו של המיעוט היהודי במדינה ולהיות לו לעזר ומשען. שמתי לב אז, כי אי נוכחותם של המנהיגים הטורקיים, ביניהם ראש הממשלה ארדואן והנשיא גול, זעקה עד השמיים ושתיקתם הייתה מחרישת אוזניים.
הרצח הקר של אזרחים טורקיים יהודיים לא הצליח לעורר שום תגובה מצד ממשלות אחרות, למרות שהם היו אזרחים רגילים לחלוטין שלא לקחו חלק בשום פעילות מסוכנת. הם גם לא זכו להתייחסות ממנהיגי ארצם, בגלל היותם בני מיעטו יהודי. המשוואה הפשוטה אומרת לנו כי כאשר יהודים נרצחים בידי מוסלמים, אין זו טרגדיה נוראה כל כך כמו המגה-קטסטרופה כשמוסלמים טורקיים נהרגים על ידי ישראלים.
איך הרב תומך בהפגנה נגד ישראל?
העובדה כי הרב הראשי לטורקיה תמך באופן גלוי בהפגנות נגד ישראל בתקשורת, אף היא אומרת דרשני. אין זה סוד כי רבים מיהודי הגולה אינם מזדהים עם המנהיגים הישראליים והשקפתם, ובעלי עמדות מפתח יהודיים באירופה אף הביעו מחאה פומבית נגד מדיניות ישראל בשטחים.ועם כל זה ועל אף כל זאת, ברור כי קיים הבדל תהומי בין הבעת ביקורת לבין קריאה להפגנות נגד ישראל. ניתן לקבוע בוודאות כי כשרב ראשי של קהילה בגולה קורא לארגן הפגנות נגד ישראל זו תופעה חריגה. ממעמקי התודעה נדלים זיכרונות מתקופת הקומוניזם החשוכה בה אילצו הממשלות את הרבנים הראשיים למחות נגד ישראל במלחמות נגד הערבים. צפים ועולים גם מחזות של מנהיגים יהודיים באיראן המצהירים בגלוי על התנגדותם למדינת ישראל.
הצהרותיו של הרב חליבה לא נאמרו מתוך רצון, זה ברור. השאלה היא האם הוא נאלץ לנקוט בצעד זה ע"י הממשלה, או שהמנהיגות של הקהילה היהודית חרדה מטבח ופוגרום טורקי וחשה כי הצהרות מעין אלו תבטחנה את עתידם השלו והרגוע של היהודים במדינה.
במידה שנניח כי האפשרות הראשונה היא הנכונה, הרי שמדובר בפגיעה בוטה בחופש הביטוי בטורקיה. ואם האפשרות השנייה היא הנכונה, אזי היא מהווה הוכחה לכך שהיהודים במדינה חשים בלתי מוגנים ע"י הממשלה ומלאי חששות לבאות.
טורקיה ממשיכה במאמציה להתקבל באיחוד האירופי, גוף אשר דוגל בדמוקרטיה, חופש הביטוי והגנת מיעוטים כחלק בלתי נפרד מתשתית מדיניותו הרשמית. ארגונים יהודיים מזרח אירופיים הביעו בעבר את תמיכתם בשילוב טורקיה בקהילה האירופית, אשר כונתה בפי נשיא הנציבות האירופית כ"קהילה של מיעוטים". מעבר לכך, בירת טורקיה ההיסטורית, קונסטנטינופול, היוותה במשך דורות עיר מקלט לפליטים שסבלו מרדיפה דתית.
אולם תחת שלטונו של ארדואן, טורקיה ראתה מפנה חד-כיווני. ביקרתי באיסטנבול לפני כחודש במסגרת השתתפותי בהתוועדות בין-דתית של מנהיגים אירופאים למען השלום, בחסות הממשל הטורקי. הקבוצה, שכללה מנהיגים נוצריים, מוסלמיים ויהודיים, נפגשה עם הפטריארך האקונמי בארטולומב. השער הראשי בכניסה לבית מגוריו סגור מזה מאה שנים לזכר הפטריארך שנתלה שם ע"י הממשל העות'ומאני. בהיותי באיסטנבול ניהלתי שיחות רבות עם מנהיגי הקהילה המקומית אשר הביעו את חששם מהעתיד וסיפרו לי על חוסר הביטחון התמידי בו הם חיים.
חרף הידרדרות היחסים בין ישראל וטורקיה, הרי שלא מתקבל על הדעת להחזיק מיעוט כבן ערובה לקידום מדיניות החוץ של מדינה כלשהי בעולם.
הרב פנחס גולדשמידט הינו הרב הראשי למוסקבה ויו"ר הועדה המתמדת של 'ועידת רבני אירופה'
לפנייה לכתב/ת 
