דרום אפריקה זכתה. ומה עם הדרום אפריקנים?
אירוח המונדיאל הוא אבן דרך בהיסטוריה של המדינה, ושל היבשת כולה - בכך אין ספק. אבל האם לאחר שריקת הסיום, יוכלו עשרות מיליוני תושבי הארץ מוכת העוני, הפשע, השחיתות והאיידס לומר שיצא להם משהו מזה? הספקנות גוברת על האופטימיות. רובם אפילו לא יוכלו ליהנות מהמשחקים עצמם
מחר (יום ו'), כשתעלה נבחרת ה"בפאנה בפאנה" ("הבנים" בשפת הזוּלוּ) אל כר הדשא ביוהנסבורג למשחק הפתיחה של טורניר הגביע העולמי בכדורגל מול מכסיקו - תוכל דרום-אפריקה לרשום ניצחון עוד בטרם נשמעה שריקת הפתיחה. בפעם הראשונה בהיסטוריה, יתקיימו משחקי המונדיאל על אדמת היבשת השחורה, ולמרבית אזרחי המדינה מוכת העוני, הפשע, השחיתות והאיידס, המשמעות הסימבולית של האירוע החגיגי חשובה וגדולה יותר מכל תוצאה שתשיג נבחרתם.
- כל הכתבות, התוצאות והפרשנויות - סיקור מיוחד ב-ynet
הפעם האחרונה שבה הופנו כל-כך הרבה עיניים ברחבי העולם אל דרום-אפריקה הייתה ב-1990, כשנלסון מנדלה שוחרר מכלאו אחרי 27 שנות מאסר, בדרך להנהגת מפלגת "הקונגרס הלאומי האפריקני" וביטול משטר האפרטהייד. באותם ימים, קשה היה להאמין שדרום-אפריקה, על מגוונה האתני, הלשוני והתרבותי, תצליח לשרוד את הטלטלה ללא מלחמת אזרחים. היא הצליחה, והביאה את עצמה בתוך שני עשורים למצב שבו תוכל לארח אירוע ספורטיבי אדיר מימדים ותקציבים, שני בחשיבותו ובהיקפו רק למשחקים האולימפיים.
את הניצחון הדרום-אפריקני ניתן לתמצת לסיפורו של ג'ייקוב זומה - האיש שלפני קצת יותר מ-20 שנה היה כלוא יחד עם מנדלה ואסירים פוליטיים נוספים באי רובן הידוע לשמצה - שם שימש קפטן נבחרת הכדורגל המקומית - והיום הוא האיש שאוחז במושכות השלטון בפרטוריה, וניצח ביד רמה על ההכנות למונדיאל. זומה ומנדלה הקשיש והחולה, בן ה-91, צפויים להיות נוכחים ביציעים במשחק הפתיחה ולסמן "וי" נוסף בניצחון תנועת הלאום הדרום-אפריקני על האפרטהייד.
"להפריך את המיתוסים על אפריקה"
"אירוח המונדיאל הוא פרס לדרום-אפריקה על-כך שאימצה את הדמוקרטיה", סבור הסופר ניל קולינס, מחבר הספר "הסיפור האמיתי שמאחורי משחקי גביע העולם בדרום-אפריקה". לדבריו, "הצלחה של המשחקים תוכל להפריך חלק מהמיתוסים על אפריקה, שהיא יבשת של מחלות, ייאוש, מוות והרס - לא משנה כמה התקדמות היא עושה במישור הפוליטי".
הנשיא זומה עם שחקני הנבחרת. היה קפטן הנבחרת בכלא (צילום: AFP)
כ-150 אלף בני אדם ליוו אתמול את האוטובוס של ה"בפאנה בפאנה" במצעד ניצחון ברחובות יוהנסבורג. האוהדים צבאו על האוטובוס, לבושים חולצות בצבעי הלאום, ושרו לכבוד השחקנים להעלאת המורל. חצוצרות ה"וו-וו זלה" - הזמבורה הרשמית של המשחקים, המפיקות רעש מחריש אוזניים - נשמעו מכל עבר. "כשאני תוקע בזמבורה, אני מרגיש כמו אפריקני", סיפר הנדריק מהרלה, אחד האוהדים שהגיע למצעד.
ואכן, דרום-אפריקה ניצחה. היא לא רק המדינה האפריקנית הראשונה שזוכה לארח את המשחקים, היא גם אחת הכלכלות הקטנות (באופן יחסי) שמצליחות לעשות זאת. כ-375 אלף תיירים צפויים להגיע בחודש הקרוב למדינה, שתנסה לנצל את ההזדמנות הנדירה לחשוף את תרבותה ואת ההתקדמות שעשתה מאז ימי השלטון הלבן בפני משקיעים פוטנציאלים ובפני התיירות העולמית. משרד התיירות הדרום-אפריקני הציב לעצמו מטרה: למנף את משחקי המונדיאל כדי להגדיל את כמות התיירים המבקרת במדינה ל-14 מיליון בשנה עד 2014 - גידול של 45 אחוז ביחס לאשתקד.
50 רציחות בממוצע ביממה - במחוז אחד
אך המשימה אינה פשוטה כלל. דרום-אפריקה מודל 2010 היא אחת המדינות המסוכנות בעולם, ורבים מתושביה חוששים לצאת לרחובות אחרי רדת החשיכה - אפילו בימים אלה, כשניידות המשטרה וכוחות הצבא פרושים כמעט בכל מקום. זו מדינה של מצוקה, מוכה באבטלה הנעה סביב 30 אחוז, ובשיעורי פשיעה ואיידס בלתי נתפסים. כך לדוגמא, במחוז גאוטנג לבדו, הכולל את יוהנסבורג הבירה העסקית ואת פרטוריה הבירה הפרלמנטרית, אירעו בין אפריל 2008 למרס 2009 כ-4,000 מעשי רצח ו-90 אלף תקיפות. והיו גם שנים גרועות יותר, עם 50 רציחות בממוצע ליממה.
"יאללה בפאנה!!!" (צילום: AP)
דרום-אפריקה מדורגת במקום הראשון בעולם במדד ג'יני לחוסר שוויון בהתפלגות ההכנסות בחברה. יוהנסבורג - שזכתה לפני שנות ה-70 לכינוי "מנהטן הקטנה" - מייצגת אולי יותר מכל עיר אחרת את הפערים הבלתי נסבלים בין "דרום-אפריקה מארחת המשחקים" לבין "דרום-אפריקה האפריקנית". בטווח נסיעה של דקות, אפשר לנוע בין משכנות העוני האלימים של הילברו, עמוסי המהגרים מניגריה, מקונגו ומזימבבווה, לבין השכונות העשירות של הלבנים. שם - מאחורי חומות, גדרות חשמל וחלונות ממוגני ירי - מחליפות את הפחונים וילות ואחוזות מפוארות עם בריכות שחייה, גינות ירק רחבות ידיים ומדשאות מכוסחות בקפדנות.
יוהנסבורג, שהייתה ועודנה מוקד משיכה למחפשי זהב החומדים רווח מהיר, הפכה ברבות השנים לשם נרדף לפשע ועוני. בכפיפה אחת יושבים חנויות היוקרה ומרכזי הקניות הגדולים של סנדטון, והצד האפל של סווטו - שכולו פשע, עוני וזנות. במובן, זה יוהנסבורג היא עודנה עיר של אפרטהייד, עיר שמדירה ממנה ומחגיגת המונדיאל רבים מתושביה. אוהדי הכדורגל שיעשו את דרכם לאיצטדיוני הענק, שנבנו בהשקעה של כשישה מיליארד דולר, יוכלו להבחין בקלות בצעירים היחפים שמסתפקים בכדורים מרופטים על מגרשי כורכר וחול.
מעלימים את העוני - אבל רק מעדשות המצלמות
גם הרוכלים בני המעמדות הנמוכים, שמקווים "לעשות קופה" במכירת חולצות, דגלונים ומזון לאלפי האוהדים, מתלוננים. לטענתם, הממשל וכוחות הביטחון מרחיקים אותם מהאיצטדיונים שבנתה פיפ"א, התאחדות הכדורגל העולמית. יש הטוענים שהסיבה לכך נעוצה בצרכים בטחוניים, בעוד אחרים סבורים שמישהו בדרום-אפריקה אינו רוצה שהעוני והסחר הנרחב בבני אדם למטרות זנות ועבדות, ייקלטו במצלמות הטלוויזיה ויפריעו לחגיגה העולמית הגדולה.הפשע הוא גם הסיבה המרכזית לקצה המתון של מכירת הכרטיסים שנרשם עד כה. בניגוד למשחקים שהתקיימו באירופה או במזרח הרחוק, למרבית המשחקים יש ניתן לרכוש כרטיס. רק משחק הפתיחה ומשחקי חצאי הגמר והגמר כבר "סולד אאוט". פיפ"א הורידה את מחירי הכרטיסים והוציאה חלק מהם למכירות און-ליין במבצעים גדולים (כ-20 דולר לכרטיס), אך הם עדיין יקרים מאוד עבור הדרום-אפריקני הממוצע, שמשפחתו מרוויחה כ-400 דולר בחודש.
דרום אפריקה שמנסים להסתיר. המהומות בשנה שעברה (צילום: רויטרס)
בדוכן הדגים שלה סמוך לעיר פורט אליזבת', לינדיווה הזבנית חוששת לגורל הילדים המקומיים והזרים שבאו לדרום-אפריקה. "הם (אנשי הכנופיות) מחפשים לחטוף ילדים. הם רוצים להפוך אותם לשפחות מין", סיפרה בראיון ל"גרדיאן" הבריטי. לדבריה, בית הספר שבו לומדות בנותיה נסגר לתקופת המשחקים, כדי שההורים יוכלו להשגיח על ילדיהם מקרוב.
לינדיווה מספרת כי חנויות רבות בעיר נמצאות תחת אבטחה מחשש שיושחתו. "השודדים נמצאים בכל מקום, בגלל האבטלה הגדולה", היא אומרת. "בדרום-אפריקה של היום, גם אם יש לך תואר אקדמי ואתה רוצה עבודה, אתה חייב לפנות לסוכני קורות חיים. אם הסוכן אוהב אותך - הוא יסדרו לך עבודה. אם לא - קורות החיים שלך יישארו אצלו. כך או כך, צריך לשלם לו 20-30 אחוז דמי טרחה מהמשכורת החודשית. כולנו מקווים שגביע העולם ישנה את המצב, אבל אני לא חושבת שזה יקרה. זה בלתי אפשרי".
"קה נאקו"? ימים יגידו
סולו, נער בן 13 המתגורר בשכונת עוני סמוך לקייפטאון, יצטרך כנראה לוותר על חלומו לראות מקרוב את השחקן האהוב עליו - חלוץ נבחרת פורטוגל וריאל מדריד, כריסטיאנו רונאלדו. הוא ייאלץ להסתפק בצפייה במשחקי פורטוגל במכשיר הטלוויזיה שנמצא בבית דודתו. "אני מתרגש מאוד, אבל המשחקים הם עבור פיפ"א ולא עבור דרום-אפריקה", סבור נומפלו קווטה, רוכל מהעיירה סמוברה. "אמרו שהמשחקים יעזרו לנו, אך החיים שלנו עדיין קשים מאוד".
אז מי בכל זאת ירוויח מהמשחקים? ממשלת דרום-אפריקה מקווה שהמונדיאל יהיה מנוע כלכלי שיקפיץ את המדינה האפריקנית קדימה, דווקא בזמנים של חוסר ודאות כלכלית באירופה ובארצות-הברית. היא השקיעה מיליארדים בשיפור התשתיות, מערך התחבורה ומערך האבטחה, ובחרה במילים "קה נאקו" ("הגיע הזמן" בזולו) כסלוגן המתנוסס בימים אלה יחד עם דגלי הלאום, על שלטי חוצות ואוטובוסים בכל רחבי המדינה.
המבקרים טוענים שהרווחים שיופקו מהמונדיאל זמניים, ולא יופנו לטיפול בבעיותיה המרכזיות של דרום-אפריקה - הפשע והאיידס. לדבריהם, לא הושקעו כספים בדיור בר השגה עבור השכבות החלשות, בשיפור התזונה, במערכת הבריאות וביוזמות חינוכיות. ביום שאחרי ההצגה הגדולה - כך הם סבורים - תישאר דרום-אפריקה עם חובות גדולים, עם איצטדיונים ראוותניים שאין מה לעשות בהם, ועם רווחים שמצאו את דרכם לפיפ"א במקום לתושבים.
אז האם "קה נאקו" של דרום-אפריקה? כנראה שרק ימים יגידו. בינתיים, יכולים אזרחי המדינה האפריקנית לשכוח לחודש אחד מצרותיהם וגם מתקוותם לעתיד טוב יותר, ולהתמסר, פעם נוספת, לדבר האחד שממשיך להוות עבורם אסקפיזם - כמו בימים האפלים של האפרטהייד. הכדורגל.
לפנייה לכתב/ת 
