המפונים, לקראת דו"ח מצא: די לסיוט הקרוואנים

היום (ג') תפרסם ועדת החקירה הממלכתית לבחינת הטיפול במפוני ההתנתקות, את מסקנותיה הסופיות. הוועדה בראשות השופט העליון בדימוס אליהו מצא, שהוקמה לפני למעלה משנה, קיימה עשרות דיונים וחקרה עשרות עדים, בהם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שרים, מנכ"לים, נציגי של התושבים וראשי "מנהלת תנופה" שהוקמה כדי לטפל במפונים. חברי הוועדה אף סיירו באתרים בהם מתגוררים המפונים בקרוואנים, ובאזורים בהם אמורים לקום היישובים החדשים.

דו"ח הביניים שהגישה הוועדה בספטמבר, קבע כי האחריות לעיכוב בהליך השיקום של המפונים רובצת לפתחן של הרשויות המוסמכות - אולם גם חלק ניכר מהמפונים עצמם אחראים. השופט בדימוס אליהו מצא אמר בעת הגשת הדו"ח, כי "התוצאה מעידה על הכשל". הוועדה קבעה כי על המדינה היה לקדם את משימת השיקום בצורה נחרצת ויעילה יותר, ולתקן את המעוות עד סוף 2009 - או שהדו"ח הסופי יציע פתרון אחר.

מאז התחלפה הממשלה, אולם מצבם של המפונים לא השתפר. לפני כשלושה חודשים נחשף ב-ynet דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת, שקבע כי ההשקעה של המדינה במפונים נותרה זעומה, וכי ועדת שרים מיוחדת שהוקמה לעניין לא קיבלה כל החלטה. רבים מהמפונים עדיין חיים במגורים זמניים, והעתיד אינו נראה ורוד.

"השאירו אותנו ללא עזרה אמיתית"

במהלך כתיבת דו"ח הביקורת, התעורר עניין מיוחד בחברי קהילת נצרים המתגוררים באריאל, שכונו "הנפגעים הקשים ביותר מההתנתקות". מדובר בכ-100 משפחות שפונו מההתנחלות נצרים בגוש קטיף, ומוקמו במתחם מעונות הסטודנטים של המרכז האוניברסיטאי באריאל ב-22 לאוגוסט 2005.

"המעבר למעונות התאפשר לאחר שהסטודנטים היו במהלך חופשת הסמסטר שלהם", סיפר ל-ynet רכז הבנייה אהוד כלפא. "בתום חודשיים החליטו המפונים להתפצל. הרוב עברו לדרום והקימו סמוך לגבול מצרים את היישוב יבול".

"הסיוט הזה נמשך כבר ארבע וחצי שנים". מפוני נצרים באריאל

לדברי כלפא, הפיצול יצר מעבר נוסף, הפעם לישיבת ההסדר בקרני שומרון. "זאת הייתה תקופה לא פשוטה", הוא משחזר. "משפחות של חמש נפשות גרו בחדר של 30 מטרים.

רק לאחר שבעה חודשים הקימו החטיבה להתיישבות, חברת 'אמנה' ועיריית אריאל עוד אתר זמני שאכלס את מפוני נצרים, כשהפעם, הם בטוחים, מדובר במצב זמני עד לרגע שבו יוכלו להתחיל בבניית בתי הקבע שלהם".

המפונים החלו לרכוש קרקעות באריאל, תכננו הנדסית את בתי החלומות שלהם, חלקם רצו אף לבנות בתים דומים לאלה שהותירו מאחור. "מהיום הראשון של הגירוש, לקחנו על עצמנו את מירב האחריות על המשך הדרך", טוען איציק וזאנה, תושב שכונת הקראוונים. "הבנו שהסיפור שלנו הולך להיות מורכב, ושבממשלה לא באמת מתכוונים לעזור לנו".

וזאנה, שכבר זכה לכינוי "דובר מפוני נצרים", אמר כי מרגע המעבר, החלו נסיונות לקבל עזרה ממנהלת תנופה, "אך אלה גררו רגלים, וכמו מרבית משרדי הממשלה - פשוט השאירו אותנו ללא עזרה אמיתית".

"כמו חיים במעברה"

אבל סטירת הלחי האמיתית הגיעה עם ההודעה על הקפאת הבנייה בשטחים. "רכשנו קרקעות במיטב כספנו", שחזרה בשיחה עם ynet איילת כהן-זאדה, אם לשמונה ילדים ומראשוני התושבים בנצרים. "פתאום המדינה שגירשה אותנו הודיעה שאסור לנו לבנות את הבתים שלנו. בהתחלה לא האמנו, אך עם הזמן שחלף - החיים במקום הפכו לחיים כמו במעברה".

לאיילת סיפור חיים טראגי. חמה נרצח בערב פסח בפתח ביתה לפני שמונה שנים. אחותה רחל שבו נרצחה עם שלושת ילדיה בפיגוע באיתמר, ובעלה, יוסי אורלינסקי, מת ממחלה קשה בשנתם האחרונה למגורים בגוש קטיף. "אנחנו לא רוצים מהמדינה כלום, רק שייתנו לנו לבנות את הבתים שלנו", היא מבקשת. "הקראוונים צמודים מאוד אחד לשני, וכל הזמן שומעים מה קורה אצל השכנים. הסיוט הזה נמשך כבר ארבע וחצי שנים, בהן אנו מטפחים את הקראוונים כדי לא לחיות על ארגזים - אבל הם מתפרקים ומתפוררים".

בשיחה עם תושבים נוספים נטען כי המגורים הזמניים הפכו לנטל בלתי נסבל. "אחזקת הקראוונים נופלת על הכתפיים שלנו", הם טוענים.

"בממשלה לא מבינים מהם חיים בתוך שלד קראוונים", מסכם וזאנה. "משפחתי רכשה מכספה הפרטי מכולה של צים כדי שיהיה מקום נוסף עבור כל שמונת ילדי. מדובר באחזקה שוטפת ובתשלומי שכירות גבוהים לאמנה".

לדבריו, נושא שיעלה בדו"ח הוא תשלום הפיצויים הנמוכים למפונים. "המדינה שילמה לכל מפונה 800 דולר למטר. כשנתחיל לבנות את הבתים שלנו, יוקר המחייה והתשלומים יהיה שונה לחלוטין מהיום שבו קיבלנו אותם. מישהו צריך להבין שנגרם לנו עוול. התקווה של כולנו היא שבדו"ח שיתפרסם יהיה לוח זמנים מחייב שבו ייאלצו כל הרשויות לעמוד, כדי שהסבל שלנו יוכל להיגמר. לא מגיע לנו עונש כפול של גירוש והקפאה".