"המטרה לא מקדשת האמצעים". בג"ץ האברכים

פסק הדין של בג"ץ, שקבע אתמול (ב') כי יש לבטל את הסעיף בתקציב המדינה שלפיו אברכי כוללים זוכים לגמלת הכנסה, חשף את דעותיהם של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, ושאר שופטיו, בנוגע לסוגיות מרכזיות בחברה הישראלית ובעיקר נושא החרדים.

לקריאת הפסיקה המלאה - לחצו כאן

הנשיאה ביניש התייחסה בדבריה לעניין האפליה, ואמרה כי "תחושת אפליה פוגמת במרקם החברתי ובנכונות של אזרחים

לתרום למדינה ולהשתלב בחברה. אפליה פוגעת באמון הציבור במערכת השלטונית, ומגבירה את התחושה שהשלטון מתנהל באופן שרירותי". ביניש "זרקה" עקיצה בנושא זה לכיוון הכנסת, וציינה: "במיוחד הדברים אמורים בחלוקת תקציבים שעומדת בניגוד לאמור בחקיקה ראשית, ומופעלת על בסיס קריטריונים שאינם מפורסמים ברבים ואינם עומדים לביקורת ציבורית".

ביניש התייחסה בפסק הדין בהרחבה לאפליה בין האברכים בכולל לסטודנטים תוך שהיא מותחת ביקורת על אפליה זו. "ההבדל במטרת הלימודים (קרי, לימודים לשם רכישת מקצוע או לשם שמיים) אינו נתון רלוונטי... אלה כאלה אינם יכולים, בשל לימודיהם, לעבוד לפרנסתם. אלה כאלה משקיעים את זמנם ומרצם בלימודים באופן שמונע מהם לפרנס את משפחתם. אך יחד עם זאת, על פי המצב החוקי הקיים כיום, רק אחד מהם זכאי לקבל גמלת הבטחת הכנסה".

ביניש אף דחתה את טענת המדינה לפיה תכלית הסעיף הינה אידיאולוגית, שיסודה עידוד הלימוד התורני, ולא כלכלית, ואמרה בין השאר: "על פי הקריטריונים, לא כל האברכים הלומדים בכולל זכאים לקבל את הגמלה. כך, למשל, אברך שיש לו שני ילדים (ולא שלושה, כנדרש בקריטריונים) אינו זכאי לקבל את הגמלה. האם נאמר שהמדינה אינה חפצה בעידוד הלימוד התורני של אברך זה? התשובה המתבקשת היא שהקריטריונים נועדו לקבוע רף מינימלי המבוסס על מצב כלכלי, ורף זה מניח, למשל, שמצבה הכלכלי של משפחה עם שלושה ילדים קשה מזה של משפחה עם שני ילדים... אילו הייתה התכלית עידוד הלימוד בלבד, היו זכאים לגמלה כל האברכים הלומדים בכולל".

לדברי ביניש, אין מחלוקת כי קידום רווחתה של אוכלוסייה שמעמדה הסוציו-אקונומי נמוך היא תכלית חשובה שיש אינטרס בקידומה, אולם נוכח הפגיעה הקשה בזכות לשוויון, לא ניתן לומר כי מתקיים יחס סביר בין עוצמת הפגיעה לבין היתרון החברתי הצומח מן הפגיעה. "גם מקום בו תכלית החקיקה היא ראויה, ויש בה כדי לקדם מטרות חברתיות חשובות, יש להבטיח שהאמצעים שנבחרו לקידומה ראויים אף הם. אכן, המטרה אינה מקדשת את האמצעים", כתבה בייניש.

"ייחודיות לא מצדיקה הסדר מפלה"

השופטת איילה פרוקצ'יה התייחסה גם היא לעתירה כסוגייה רחבה ובעלת משמעויות תרבותיות-חברתיות. "החובה לקיים שותפות מלאה בנשיאה בנטל האחריות והחובות האזרחיות מהווה חוליית החיבור המרכזית בין מגזרי האוכלוסייה השונים, חרף ייחודם ושונותם זה מזה, והיא המבטיחה את קיומו של מכנה משותף בסיסי המאחד בין כל חלקי האוכלוסייה, המאפשר קיומה של הרמוניה חברתית, בצד שמירה על הייחודיות המגזרית", כתבה. "הצורך לגשר על הפער בין הייחודיות המגזרית לבין שותפות שוויונית בנשיאה בעול האחריות והחובות האזרחיות הוא העומד בגרעין עניינה של עתירה זו".

פרוקצ'יה "עקצה" גם היא את החברה החרדית, ואמרה כי "עניינה הוא בקביעת קו הגבול בין מתן הגנה ותמיכה מכספי

ציבור לייחודיות המגזרית, לבין עמידה על עקרון השוויון החל על בני כל המגזרים בנשיאה בנטל הקיום הבסיסי, ובמילוי שאר החובות האזרחיות המוטלות על כל אדם בחברה, ובהן חובת שירות בצבא, תשלום מיסים וחינוך לערכי יסוד של המדינה, תוך הקניית מושגים בסיסיים של השכלה אוניברסלית".

"כאשר תמיכת המדינה מוענקת למגזר מסוים בחברה לא כדי לקדם את דרכו לקראת שוויון מלא בינו לבין יתר המגזרים, אלא כדי לשחרר את בניו מאותם מרכיבי אחריות משותפת, החלה על כלל אזרחי המדינה... תמיכה כזו אינה מיועדת לחיזוק קהילה חלשה בדרך אלי השגת השוויון החברתי המיוחל", כתבה פרוקצ'יה. "היא פוגעת במכנה המשותף שנועד לאחד בין כל מגזרי האוכלוסיה, חרף ייחודם; היא מערערת את הבסיס המשותף לכל בני החברה, הנסמך על ההנחה כי כל אדם בר-יכולת, באשר הוא, חייב לדאוג לצרכי קיומו הבסיסיים ולא ליפול למעמסה על הציבור לסיפוק צרכיו, ולקיים את שאר חובותיו האזרחיות למדינה אליה הוא משתייך, ובכלל זה - לשרת בצבא, לשלם מיסים ולהקנות ערכי חינוך בגרעין בסיסי המשותף לכל המגזרים".

פרוקצ'יה הבהירה כי חרף ייחודה של הקהילה החרדית בתפיסותיה הערכיות והאמונתיות ובאורח-חייה, חלה על בני

הקהילה חובת נשיאה שוויוניות באחריות הלאומית, ובכלל החובות האזרחיות המשותפות לכל בני הציבור בישראל. "בלא שותפות מלאה באחריות, נפגע השיוויון בין כלל המגזרים בחוליה המרכזית המחברת ביניהם, נסדק המבנה החברתי, וחוסנו של המשטר ניזוק בבסיסו".

לדברי השופטת, "ייחודם של בני הקהילה החרדית, ומחויבותם ללימודי קודש, אינה מצדיקה הסדר מפלה המיטיב עמם. דין מפלה זה אינו עומד במבחן התהליך הדמוקרטי, הבנוי על קיום מכנה משותף מחייב בין קבוצות האוכלוסייה השונות, אגב כיבוד עצמאותן הערכית והאידיאולוגית".