ג'יפ רנגלר - המוהיקני האחרון

ירדתי מהכביש. הפעם בלי מפה, מצפן, GPS, או מושג כללי לאן אני רוצה להגיע. שום דבר חוץ מתחושה כללית שבאזור אמור להמצא גיא מסוים, ובו ריכוז עצי אקליפטוס, וביניהם אוצר - בריכת מים. בבטחון שאין הרבה מכשולים בדרך אותם ג'יפ רנגלר לא יוכל לעבור, כיוונתי את החרטום לכיוון המשוער. כמה קילומטרים מאוחר יותר, עמוק בתוך השטח, גיליתי שטעיתי.

ג'יפ רנגלר עובר הכל, ובקלות יתרה (תצלום: פז בר) 

קווים לדמותו

בואו ונהיה כנים. אין קווים ממש חדשים בג'יפ. כבר כמה עשרות שנים שאין, מאז שהכלי הזה - סבו ליתר דיוק - הציל את אירופה מידי הנאצים. הרנגלר המודרני - JK למתעקשים - קיבל את מראהו הבסיסי לפני כחמש שנים, ומאז עבר עדכונים מינוריים, פועל יוצא של המשבר העמוק שפקד את יצרני הרכב האמריקנים. מה שמסביר מדוע המרכב נראה כמו, ובכן, מרכב של ג'יפ. עם סבכת שבעה החריצים, והפנס העגול, והמאותת הקטן שתחתיו, הכנפיים הגדולות והצללית המלבנית. ג'יפ כאמור, לטוב ולרע.

מתחת למכסה המנוע בו אוחזים ווים מסורתיים, ממוקם V6 נפח 3.8 ליטר עם הספק מרבי של 199 כ"ס ו-31 קג"מ. וכן, המנוע הזה החליף את השישה צילינדרים בטור, כאשר זה האחרון יצא לגמלאות - תוצאה של תקנות זיהום אוויר מחמירות מאי פעם. אגב, המנוע ה"חדש" ברנגלר, ותיק למדי בוויאג'ר של קרייזלר, החברה האם.

תיבת ארבעה הילוכים אוטומטית (או ידנית עם שישה) מעבירה את הכוח לתיבת העברה עם יחס קצר יחסית. משם מתפצל הכוח לשני סרנים קשיחים, אשר בליבם דיפרנציאלים - האחורי שבהם ננעל, ומוגבל החלקה באופן מקורי. מערכת מתלי סליל אוחזת בסרנים הקשיחים, ויחד עם שלדת סולם גמישה, מאפשרת מהלך מתלה נאה.

סביבת נהג של ג'יפאי מודרני (תצלום: פז בר) 

תא הנהג וסביבתו תכליתיים למדי. בעוד המרכב שמר בקנאה על מראה מסורתי, שינה תא הנהג פניו מדי דור. איכות הפלסטיק סבירה ולא יותר, והנדסת האנוש טובה יחסית לתדמית. הבעיה היחידה שמזדקרת לה (תרתי משמע), היא ידית קטנה לתפעול תיבת ההעברה.

רכב המבחן הגיע אגב בחבילת "ספורט", זו שעבור הלקוח הישראלי נהנית גם מתוספת מוט מייצב קדמי מתנתק ומערכת שמע מושקעת בהתקנה מקומית. זו חבילת אבזור "מועשרת" ומחירה 260 אלף שקל.

קווי גובה

החלק הפחות נעים ברכב שטח הוא, להגיע לשטח. לצלוח את העיר ולנהוג לאורך כמה עשרות או אף מאות קילומטרים עד שיורדים מהאספלט, יכולה להיות חוויה די מעייפת ולא נעימה מאחורי הגה של רכב שטח קשוח. אבל הרנגלר החדש היה שותף נעים לדהירה צפונה על כביש 6. הטענה היחידה - רעש הרוח נוכח מדי במהירות שיוט, פועל יוצא של מבנה אווירודינמי זהה לזה של לבנת בטון. צריכת הדלק במהירות השיוט - כתשעה ק"מ לליטר.

רבע מיכל דלק מאוחר יותר, מגיע הרנגלר לשטח. שביל שדות פתוח היורד דרום-מזרחית לאורך בקעת יבניאל, העניק לג'יפ תחושה ביתית. המהמורות נספגו היטב במתליו, והכוח ירד ביעילות מופתית לפני השביל החלקים.

ביטול בקרת היציבות הוא "על תנאי" והמערכת תתערב אם בכל זאת תתרחש החלקה גדולה. ב-HIGH גם בקרת המשיכה מנותקת. כשהטרנספר ב-LOW בקרת היציבות מנותקת אך בקרת המשיכה תפעל כדי לעזור.

לרנגלר בקרת יציבות ובקרת משיכה. לחיצת מתג מסוגלת לנתק מערכות, אם כי - בשילוב ליחס העברה נמוך, בקרת היציבות מתנתקת אך בקרת המשיכה פועלת. בעת שילוב ליחס העברה גבוה, גם בקרת המשיכה מתנתקת, למעט במקרה והרכב מחליק באופן קיצוני. רדו לקצב טיול רגוע, ולא תחושו באף אחת מהן. בקצב דהירה גבוה, בקרת היציבות עלולה לפגוע בהנאה.

דרך השדות מסתיימת בשביל תלול ורב סלעים. שילוב ליחס העברה קצר, מציע הילוך ראשון שאינו קצר דיו לטעמי, אך מאפשר בכל זאת גלישה עדינה, כמעט ללא שימוש בבלמים. ולמרות שקצות הכנפיים לא נראים, תחושת המרחב מאחורי ההגה מעולה, ואין כל בעיה למקם כל אחד מארבעת הצמיגים בדיוק היכן שצריך. בקרת המשיכה עושה עבודה נפלאה, וברוב המקרים כלל אין צורך לנעול דיפרנציאלים.

המתלול המסולע נקטע באחת, והג'יפ צולל לתוך מכשול נוסף על שיפולי גבעה. צפצוף קולני מתריע כי הרנגלר נמצא בשיפוע-צד מסוכן (מאד לא מומלץ בכל רכב שטח), ויחד עמו גם הבנה שכדאי לעיתים להכנע בשלום, ולא להלחם עד הסוף המר.

קו תחתון

במהלך כל שבעת העשורים של חייו, היה הג'יפ נאמן לעצמו וזהותו. וגם עכשיו הוא אינו נכנע לצו האופנה האחרון, ושומר על זהות ברורה, ויכולת כמעט ייחודית. כל זאת מול רוחות שינוי, משברים פיננסיים ותנועות ירוקות ואקולוגיות שהכחידו רבים ממתחריו. השינויים שעבר הפכו אותו לשותף נעים ביומיום ובעיר, ובאותה עת גם רכב שטח טוב יותר.  למעט הדיפנדר 110 (היקר בכ-100 אלף שקל), אין ללקוח הפרטי חובב הסלעים, אופציה טובה יותר.

הערה: תיאור תפעול ושליטת בקרות היציבות והמשיכה, שונה לאחר הפרסום המקורי. לרנגלר "ספורט" נעילה רק מאחור, ולא כפי שנכתב במקור.