מי אמר שלבנות לגובה זה טוב לסביבה?
במקום בתים צמודי קרקע נבנה מגדלים גבוהים וצפופים ונשמור על הסביבה; טעות מרה. אופנת המגדלים אינה אלא הפגנת כוח יוקרה ועושר, בריחה מהמציאות הישראלית של מדרכות עקומות ורחוב חם, מאובק ורועש, לתוך מציאות ממוזגת של בית עם נוף, וקניות בקניונים. אלה לא חיים עירוניים
תשאלו כל שוחר סביבה והוא יגיד לכם שבית מידות צמוד קרקע מחוץ לעיר הוא ממש לא ידידותי לסביבה. הארץ קטנה והדרישה למגורים גואה – על כן יש לצופף את הערים ולבנות לגובה. זו התשובה הירוקה והמודרנית.
אין הטעיה גדולה מזו. אין קשר בין צפיפות לגובה, ואפשר להגיע לצפיפות גבוהה בבניה עירונית שפויה של שבע עד שמונה קומות. פרויקטים כמו הולילנד או מגדלים אחרים בתל אביב הם הדוגמה הטובה ביותר ל"אופנת המגדלים" הזו, שפוגעת יותר משהיא שומרת על הסביבה.
הסיבה להתפרצותן של הערים לגובה בדמות מגדלים של 20 ו–30 קומות, יחידים או במתחמים, נעוצה באותה כמיהה להפגנת כוח, יוקרה ועושר. ע פי אופנת הנדל"ן הזו, מהקומה השמינית ומעלה יוקרתן של הדירות עולה, ומי שגר שם הוא רם ונישא. זהו הביטוי האורבני–אדריכלי של הסימפטומים החברתיים המוכרים לנו גם מתחום משכורות הבכירים, הכמיהה אחר מפורסמים וכ"ד.
לאלה אני מעז להוסיף אלמנט של בריחה – בריחה מהמציאות הישראלית של המדרכות העקומות, המכוניות החונות עם שני גלגלים על המדרכה והלכלוך בחצרות האחוריות. כשאתה גר בקומה 22 אתה רחוק מכל אלה. אתה יורד רק עד ללובי שבקומה 3, יוצא לעבודה או מסיע ילדים לחוגים, חוזר ישר לקומה 3 ועולה מיד בחזרה לקומה 22. אתה חי בבועה ממוזגת.
מה רע בזה, תשאלו? הנזק לריקמה העירונית הקיימת הוא אדיר. מבחינה אורבנית, אדריכלית ולא פחות חשוב - חברתית. הרחובות בקרבת המגדלים הופכים לכבישים. חווית הרחוב נמחקת. ומאחר ואנחנו עדיין בני אדם הכמהים ל"התערבב" בציבור, אנו בורחים לקניון. כי מהו קניון אם לא ארבעה רחובות מחוברים במדרגות נעות?
ודאי תגידו "איך זה שבמנהטן זה עובד"? ישנו הבדל מהותי בין מגדלי המגורים של ניו יורק לבין אלה שלנו. למגדל במנהטן יש אינטראקציה עם הרחוב, ועם האנשים שברחוב. הוא שתול בתוך העיר וחי את חייה. המגדלים שלנו הם מדגם שונה לחלוטין - מנותקים. בקומת הקרקע בלובי היוקרתי יושב איש שמארשת פניו ברור לך שאם אינך גר כאן, ואיש מדיירי הבית לא הזמין אותך, אל תחשוב אפילו להתקרב.
המגדל הישראלי מוקף לעיתים מרחבים ירוקים, אבל אלה לא באים לשרת את תושבי העיר. זוהי גם סוג של בועה ירוקה קטנה, לעיתים רק כדי לצאת ידי חובה ולעמוד בדרישות העירייה - ולא יותר.
מה שנותר - ברור ומזדקר - הוא הקונטרסט הצורני שבין המגדל הגבוה לרקמה הקיימת סביבו. הניכור החברתי בין דיירי המגדל לדיירי הבתים הנמוכים סביבו עמוק. אם להסתמך על הדוגמאות המוכרות לנו בערינו, בין אם מדובר במגדל בודד או אסופה של מגדלים, אפשר לחשוב שמישהו הנחית את המגדל מהחלל החיצון לתוך השכונה, והוא ניצב שם, כמו נטע זר בתוך רקמת חיים קיימת, והורס אותה.
לפנינו מעגל קסמים הרסני. אנחנו האדריכלים מתכננים מגדלים מאחר וזה מה שהיזמים מבקשים, כי זה מה שהקונים רוצים כדי להתגורר בדירות יוקרתיות. גם רשויות התכנון לסוגיהן מאשרות את מה שכולנו ביקשנו במינון כזה או אחר.
רק אם כולנו נבין לעומק את הנזק הרב שאופנה זו מביאה עלינו, נצליח לאט לאט לחזור לבינויה של עירוניות שפויה.
לפריס הספיקה הקמתו של מגדל אחד בלב העיר LA TOUR MONTPANASSE כדי להבין את גודל האסון.