קל להתחיל, קשה להיגמל
חשוב להדגיש כי בניגוד למחקרו של פרופ' פרנק, מחקרים רבים מצביעים כי אכן קיימת התמכרות גופנית לניקוטין. פרופ' מוטי רביד מסביר למה לנגמלים כדאי להיעזר בתרופות
במשך כל המאה העשרים עישון סיגריות - כמו גם עישון סיגרים, מקטרות ונרגילות - היה הגורם הסביבתי העיקרי לתחלואה במחלות ריאה ובמחלות לב, והיווה גם גורם מרכזי לתמותה בקרב אנשים צעירים. בעשורים האחרונים חלה ירידה במספר המעשנים וההשמנה תפסה את מקום העישון כגורם העיקרי לתחלואה. אולם גם כיום מעשנים צפויים להתקפי לב פי ארבעה לעומת לא מעשנים, למחלת כלי דם פי חמישה ולסרטן ריאות פי עשרים.
קל להתחיל לעשן וקשה להיגמל. פרופ' פרנק צודק באומרו כי הרגל מושרש הוא בעיה שקשה להתגבר עליה. אולם חשוב לציין שיש מחקרים רבים שהראו כי בהחלט ישנה התמכרות גופנית לניקוטין, גם אם מנגנון ההתמכרות שונה מאד מזה של מורפין, הרואין ודומיהם. שימוש בתרופות כמו הזייבן והצ'מפיקס מעלה במידה משמעותית את שיעור ההצלחה בגמילה מעישון.
נכון כי נטילת תרופות עשויה להקל גם ע"י אפקט הפלצבו - כלומר השפעה פסיכולוגית באמצעותה המעשן משתכנע כי ההתמכרות חלפה. אולם צריך גם לזכור כי בעבר נוסו תרופות שונות אשר לא הצליחו להעלות את שיעור הנגמלים.
מדעי החיים, ובכללם הרפואה, נשענים בעיקר על תצפיות עובדתיות. ההסבר לתופעות הוא משני בחשיבותו. העובדה היא כי שימוש בתרופות משפר את הסיכוי לגמילה ולכן הרפואה קיבלה את הטיעון בדבר ההשפעה הפיסיולוגית של התכשירים. לפיכך רצוי שכל המתקשים להגמל ינסו לעשות זאת העזרת התרופות.