מצוקת דיור? הנגב בתת-אכלוס

איך מפריחים את הנגב? הצעת חוק מהפכנית מחייבת קיבוצים בנגב לפתוח את שעריהם בצורה מסיבית יותר ב-3 השנים הקרובות ולגדול דמוגרפית בשיעורים גבוהים יותר מבעבר והכל ביחס לאמצעי הייצור שקיבלו מהמדינה. מדובר על גידול ממוצע של 25% לקיבוץ.

מי יקנה בית? מצוקת הדיור בישראל

• פישמן: "רק הקלות מס יפתרו את מצוקת הדיור"
• שוק הנדל"ן: המחירים גבוהים והמשקיעים מוכרים
• הקבלנים: מי יבנה את הדירות שישחרר האוצר?
  

בעקבות מצוקת הדיור לזוגות צעירים, העליה במחירי הדירות והמחסור כביכול בקרקע זמינה לבנייה מבקש ח"כ חיים כץ (ליכוד) ממחלקת המחקר של הכנסת לבדוק את נתוני גידול האוכלוסין והבנייה במועצות האזוריות בנגב.

ממצאי המחקר שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות" מגלים כי חלק מהפתרון למצוקת הדיור נמצא ממש מתחת לאפה של הממשלה, שצריכה לפקח באופן הדוק יותר על אופי גידול האוכולסין במועצות האזוריות בנגב.

באזור הדרום פועלות 15 מועצות אזוריות הכוללות 228 יישובים כפריים שבהם חיים כ-120 אלף תושבים. מועצות אלו הן: אשכול, באר טוביה, בני שמעון, הערבה התיכונה, חבל אילות, חוף אשקלון, יואב, לכיש, מרחבים, רמת נגב, שדות נגב, שער הנגב, שפיר, תמר ואבו-בסמה (מועצה המאגדת יישובים בדואים שהוכרו על ידי המדינה בשנים האחרונות).

בין המועצות האזוריות קיים שוני משמעותי ביחס שבין שטח המועצה למספר התושבים המתגוררים בה. לדוגמא - במועצה האזורית באר טוביה היחס הוא 6.58 דונם לנפש, זאת לעומת 1424.15 דונם לנפש במועצה האזורית תמר.

יש לציין כי הבדלים אלו נובעים, בין השאר, מפערים ניכרים בשיעור השטחים החקלאיים והשטחים הפתוחים בכל מועצה. הממצאים הראו גם פערים משמעותיים ביחס שבין השטח החקלאי במועצה לבין מספר הנפשות המתגוררות בה. לדוגמא - במועצה אזורית בני שמעון היחס הוא 35.93 דונם קרקע חקלאית לנפש, לעומת 0.37 דונם חקלאות לנפש במועצה האזורית חבל אילות.

כמו כן, קיימים הבדלים ניכרים הן בגודל האוכלוסיה במועצות האזוריות והן בקצב גידול האוכלוסייה בעשור האחרון. בין השנים 2009-2002 גדלה אוכלוסיית המועצות האזוריות בנגב ב-22.94% (גידול שנתי ממוצע של 3.28%). המועצה האזורית תמר בולטת בגידול אוכלוסיה שלילי של 1.31% בין 2002-2009, לעומת המועצה האזורית חוף אשקלון אשר אוכלוסייתה גדלה ב- 50.66% באותן השנים.

הצעת החוק החדשה של ח"כ חיים כץ קובעת כי יש להגדיר כשימוש חורג בקרקע גם את השימוש שנעשה בקרקע חקלאית על ידי אגודה בנגב, המסרבת להרחיב שורותיה ולקלוט חברים חדשים מבין חבריה בקצב שנתי של לפחות 25% ממספר חבריה, למעט אם האגודה השיתופית הגיעה עד ל-95% ממכסת החברים המקסימלית שביכולתה לקלוט לפי קביעת ועדת השרים לענייני התיישבות. משמעות הדבר היא כי חריגה מהוראות החוק יהיה בה כדי להביא להפקעת הקרקע מהאגודה השיתופית/קיבוץ.

מהנתונים במחקר עולה כי ניתן לראות כי בקרב ארבע מועצות אזוריות בנגב אותן בחנו, גידול האוכלוסיה בין השנים 2009-2002 היה שלילי ב-33% מהיישובים (20 מתוך 60 יישובים).

דו"ח מבקר המדינה האחרון בדק את בעיית הישובים בתת-איכלוס וגילה כי בנגב בלבד ישנם כ-70 ישובים כאלה. יש לציין כי מדובר בישובים עם מספר משפחות מצומצם החברות באגודה השיתופית/קיבוץ ואשר חולשות על אמצעי ייצור/שטחים חקלאיים היכולים לשרת אוכלוסייה גדולה בהרבה.

בקיבוץ טללים, לדוגמא, 12 משפחות חולשות על אלפי דונמים ובקיבוץ כרמים 60 משפחות חולקות ביניהן למעלה מ-3000 דונם. על פי מסד הנתונים של רשות התכנון במשרד החקלאות לשנת 2002 יש בישראל כ-4000 נחלות פנויות. 8% מהן באזור המרכז, ורובן הגדול ביישובי הפריפריה- בנגב ובגליל.