אהבת חינם שווה מחיר חינוכי?

"איפה אהבת החינם, החרותה על דגלה של המדרשה?" זעק מורדי מילר, לאחר הפרסום כי בלחץ "מדרשת הרובע" בוטלה השתתפותו של הרב יובל שרלו באירוע של "מכללת אפרתה". אך ייתכן שיש לברר האם זו היעדרה של אהבת חינם שעומדת מאחורי הביטול.

כמו מילר, אף אני משתייך בגאווה לזרם המיוצג על ידי ישיבת ה"גוש" ואחיותיה. לא יעלה על דעתי להתנגד להופעותיו של כל רב מרבני "הר המור" או "מרכז", ומחוץ לבית המדרש אף אהין לקרוא מכתביהם של כמה "אחרים", לא עלינו. אך גם אם סבור אני שטעות מרה מכוננת את גישתם של מארגני הכנס והמבטלים, אהיה חייב, ככל בר בי רב, להכיר במהפכנות שיטתו של הרב שרלו, ובחידוש שהיא מהווה ביחס אליהם.  

נכון הדבר כי ריחוק אינטלקטואלי כמו זה החוצץ בין שרלו לבין הטוענים עליו, חורג לעתים מעט מעבר למילה הכתובה. לפעמים בהחלט נדמה שההצהרות על אהבת חינם הן רלוונטיות במיוחד. אולם יש לזכור כי יסודו של הוויכוח כולו הוא בבית המדרש.

"מדרשת הרובע", ישיבת הר המור ודומותיה, מתייצבות בגאון תחת סטריאוטיפ הסגירוּת שהודבק להן. נראה כי הן מתבקשות לבחור בסיסמה אחת מבין השתיים: הקירוב המוחלט של כל אדם מישראל, או האזנה לדרך החינוכית והלימודית המיטבית, כפי שהן רואות אותה.

קו מהפכני, כמו זה שמוביל הרב שרלו, מהווה עבור המבטלים איום ופוטנציאל לנזק חינוכי עבור הנערים. הדרך היחידה להישמר מהנזקים שעלול הרב להסב לתינוקות אלו, תהיה להרחיק את ספריו מבתי המדרש ואת עמדותיו

מהכנסים הציבוריים.

כי פתיחות כמו זו שמייצג הרב שרלו, או לפחות תלמידיו, אין כוונתה להתרפסות שיטתית כלפי כל דעה שונה, והתכופפות כלפי כל אחר באשר הוא אחר. איפכא מסתברא - על האדם הפתוח לדבוק בעמדותיו, ומאידך להבין את הנכון והראוי בעמדות האחר - הן מתוך ענווה וחשדנות כלפי עמדתו שלו, והן מתוך כבוד לזולת.

אך מבחינתם של רבני "מרכז" ו"הר המור", גם אם יבינו היטב את דעותיו של הרב שרלו, יאהבוהו ויכבדוהו בכבוד תורה ולומדיה, הרי שעמדתם החינוכית לא תאפשר להם לקבל את דעותיו ולהפיצן בין תלמידיהם. אהבת החינם היא אולי כלי חשוב, המשחק תפקיד נרחב בזרם זה בציונות הדתית, אך מה יהיה עליה, אותה אהבת חינם, כאשר היא נוקבת מחיר של ממש, בדמות נזקים חינוכיים?