שם, על פסגת העולם, הבנתי את הסוד של המסע

מה הוא סוד הקסם שמושך מידי שנה אלפי נשים לנסות ולהתקבל למסע מלכת המדבר? מדוע נשים שאינן מכירות אחת את השנייה ירצו לנסוע הרחק מהכול ולבלות יחד שמונה ימים, כשהן נוסעות מידי יום מאות ק"מ עם קבוצת בנות שאיתן הן גם חולקות בסוף הערב את יצוען?

נסעתי ללפלנד הרחוקה בכדי לנסות ולפענח את הקסם. סימני השאלה שהתעוררו בי ברגע שהודיעו לי כי אני נבחרתי השנה לצאת למסע המתוקשר, רק הלכו והתגברו בדרך לשם.

בין טיסה לאיסטנבול להלסינקי, ומשם לקמי שבפינלנד - ניסיתי להתחקות אחר האמת המסתתרת בעולם בו תוכניות ריאליטי הופכות למובילות דעת קהל. נדמה כי החיבור בין נשים שטווח הגילאים שלהן נע בין 20 ל-60, עשוי להפוך במסע שכזה לחוויה אנתרופולוגית מעניינת מרגע המפגש הראשוני ועד לחוויה שתיחקק בזיכרונן לנצח כחוויה מעצימה.

הבנות מקשיבות לתדריך לפני היציאה לדרך (צילומים: איה בן עזרי)

חוויה אנתרופולוגית מעניינת. תמונה קבוצתית בהלסינקי

"כשתחזרי תביני"

בחברה הגיאוגרפית, שם מוציאים את המסעות הללו כבר 12 שנה, הפכו את הסיסמא "כשתחזרי תביני" לאבן דרך. עבור רבות מן המשתתפות החלום הוא לשוב ולצאת למסעות נוספים. כמלוות המסע או כמנהלניות. למשל, מיכל רוזן וליאורה חנינוביץ', שאיתן חלקתי את המסע השלישי - אחד מבין 13 מסעות שיוצאים הקיץ לגלות את הצפון.

השתיים, שמכורות לקסם שיש למסע הזה להציע, התקשו להבין את סימן השאלה שלי שריחף בינינו במהלך שיחה שניהלנו בשדה התעופה בהלסינקי.

"מה הוא הסוד של המסע הזה?", שאלתי.

רוזן הסתכלה עלי בחיוך, "החיבור של כולן הוא עוצמה נשית אדירה, בשבילי מלכת המדבר זה למתוח את היכולת שלי לעשות דברים עצומים בקלות. הטיול הוא החלק השולי".

"אני לא יודעת להניח את האצבע זה הכל ביחד: האדרנלין, הנתינה, האהבה שאתה מקבל בחזרה, זה הקסם הזה שעושה לכולנו כל כך טוב", הוסיפה חננוביץ'.

עוצמה נשית אדירה. נוסעות בין הפיורדים

עולות אל פסגת ההר. שיירת הג'יפים בפעולה

יפעת יגר, מנהלת קונספט מלכת המדבר, אומרת כי למעשה גם היא במהלך השנים עוד לא פענחה לחלוטין את הסוד. "כשתגלי את האמת המסתתרת גם אני אשמח לשמוע עליה", היא אומרת אך מוסיפה, "אני חושבת שזה משהו מאוד אישי שמשתנה בין אחת לשנייה, אולי הסוד הוא האנרגיה הנוצרת כאשר קבוצת נשים נפגשת ונמצאת יחד.

"במקום בו נמצאות נשים בלי גברים זה תמיד חוויה מגניבה, למעשה לא צריך לנסוע כל כך רחוק בשביל לחוש את זה, החוויה הזו יכולה להתרחש גם בחצר האחורית, אך כשאת נמצאת רחוק התחושה מתעצמת, ובנוסף לחוויה המרחק מאפשר לך לקחת פסק זמן רק לעצמך. איפה עוד נשים יכולות לקחת פסק זמן לעצמן?"

השיחה עם יגר נתנה לי תובנות אותן יכולתי להכניס למשוואה, השילוב של עוצמה נשית והמרחק מהבית, אבל עדיין משהו היה חסר: האם בעולם בו נשים מטיסות מטוסי קרב ומכהנות כמנכ"ליות של חברות, האם גם היום הן זקוקות למסע שמספק עבורן העצמה נשית?

איילי הצפון. אחד מסימני ההיכר של לפלנד

בילוי לילי בבית החולים המקומי

התחלנו את המסע מפינלנד, נסענו לשבדיה ומשם חצינו את הגבול לנורבגיה. באחד האתרים בדרך, כשמסביב תלוי נוף עוצר נשימה של אגמים, מפלים וסלעי ענק - מעדתי על הארץ. בלימה לא נכונה עם היד היא שהביאה אותי לבלות את הערב בבית החולים המקומי, היד גובסה ובשעת לילה מאוחרת חזרתי לבנות.

בבוקר היה לי ברור שאני ממשיכה איתן הלאה. עלינו על הג'יפים, מולנו נפרסו הפיורדים של נורבגיה, ובמכשיר הקשר דרשו כל הצוותים בשלומי והביעו את דאגתן. התחלתי להבין את החיבור בין נשים שעליו דיברה יפעת, את אותה ערבות הדדית הקיימת אצל נשים בגנים.

החופש להיות מי שאת. כשתרקדי - תביני

המשכנו בנסיעה ועלינו במעלה ההר, כשהגענו לפסגה הערפל כיסה את השמיים ורוח חזקה נשבה. אחת הבנות שמה דיסק עם מוסיקה קצבית ופתחה את דלת הג'יפ, הצלילים משכו את כולן החוצה להתחיל ולרקוד. שם, על פסגת העולם, לפתע הבנתי את סוד הקסם של המסע הזה הגלום בחופש להיות מי שאת באמת, משוחררת מכל עכבות, רזה או שמנה, צעירה או מבוגרת - הן כולן רקדו שם חופשיות מכול דאגה, כשחיוך גדול נסוך על פניהן ותחתיהן פרוס הנוף הקסום של לפלנד.