חפש את האל

פרשת בלק היא חריגה. זו הפרשה היחידה בכל פרשיות המדבר שבה למשך קטעים ארוכים, עם ישראל אינו במרכז התמונה. וכל-כך למה? כדי לתאר את ההיערכות המואבית למפגש הבלתי נמנע עם הקבוצה המשונה הזאת, העוף-מוזר המונותיאיסטי הזה שנקרא עם ישראל.

השאלה מתבקשת מאין כמוה - את מי זה מעניין? אם היה מדובר רק על היערכות צבאית ייחודית, הרי אפשר לכתוב שני פסוקים ולסיים את הסיפור. אבל התורה לא מסתפקת בזה, אלא מספרת על כל המשא-ומתן המתיש, ללא סיבה נראית לעין. השאלה הכפולה הזאת, גם על מעבר הפוקוס החריג וגם על הפירוט הנדיב והלא-אופייני של התורה, מזמינה לקח חשוב ומשמעותי.

בואו נקפוץ רגע למגילת אסתר. אמנם דמיון קל יש בין הסיפור שם לפרשתנו, שכן בשניהם יש תכנון זדוני של מלכות זרה להשמיד להרוג ולאבד, אך קשה מתוך פשט המקרא לעשות אנלוגיה בין הסיפורים: בפרשת בלק ההתערבות האלוקית גלויה באופן זועק ובסיפור מגילת אסתר, עם ישראל לכאורה ניצל בגלל כישורי ההתחנחנות והמשחק של אסתר המלכה.

ובכל זאת, יש פסוק אחד במגילת אסתר ששובר את ההעמדה הזאת, ומכניס את מגילת אסתר למקום שבו קשרי הגומלין שלה עם פרשת בלק ויטאליים ופוריים. "וכל מעשה תקפו וגבורתו (של המלך אחשוורוש) ופרשת גדולת מרדכי אשר גדלו המלך הלוא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי פרס ומדי". אם ככה, בשביל מה צריך את מגילת אסתר? בואו נשב, נפתח את ספר דברי הימים למלכי פרס ומדי ונקרא על הסיפור הזה כאפיזודה מעניינת בתקופת שלטונו של המלך אחשוורוש. אז זהו שלא, בכל זאת נכתבה מגילת אסתר. ולמה נכתבה? כי כנראה שבמגילת אסתר יש רבדים נוספים שבהם אי אפשר להיפגש בקריאה היסטורית יבשה. במילים אחרות - יש כאן מטאפיזיקה, יש כאן אלוהיות, על אף שבמבט יבש אין בפרשייה הזאת שום דבר שמתעלה מעל תחרות מלכות יופי ופוליטיקה במשקל נוצה.

מיהו מנהיג

התשובה לדעתי היא שהמדרש לא בא להציב מודל הנהגה אידיאלי באופן כללי, אלא מודל שהוא אידיאלי בקונסטלציות שהיו בזמן שבו משה ודוד היו צריכים לעלות להנהגה. משה רבנו היה צריך לקחת

עם שעבר נכויות פסיכולוגיות קשות במהלך שנות עבדות ארוכות ולשקם אותו, ודוד המלך היה צריך לקחת עם שהובס במלחמה קשה ולשקם אותו. מנהיג בזמן כזה צריך להיות אדם שהוא בראש ובראשונה בעל רכות מובנית ויכולת הכלה, ואילו בתקופות יציבות יותר אפשר לקחת מנהיג שהוא יותר קשוח, מנוכר והישגי.