בוסתן ספרדי: טיול בגן העדן הפירנאי של קטלוניה

"אז מאיזה יום הכי נהנת מתוך חמשת ימי הטיול?" שאל אותי גיא, המדריך, כשעלינו על הכביש המהיר מהרי הפירנאים לכיוון ברצלונה.

"האמת, אין לי מושג", עניתי, "אהבתי את כולם. בכל יום שחשבתי שהגעתי לשיא של נוף ומראות מרהיבים, מיד הגיע יום נוסף ששבר את השיא הקודם. זה כמו לשאול את מי אתה אוהב יותר: את אבא או את אמא - אי אפשר לענות על זה".

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/upl/617/804.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;598.Vacation-2442.world.guide-2447.spain-2982.more.spain&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

רשימת הציוד המומלצת שנשלחה לי, בטרם הצטרפתי לארבעה חברים סביב שנות ה-50 שנשותיהם שלחו אותם לטיול ג'יפים כהפתעה, גרמה לי לבהלה קלה: "מאיפה בדיוק אני מביא עכשיו מכנסיים תרמיים?" שאלתי את טליה שהיתה אחראית על ארגון הטיול, "כמה קר כבר יכול להיות? הרי כבר אמצע-סוף יוני?!"

אבל טליה הרגיעה אותי ואמרה שבפירנאים אין לדעת איזה מזג אוויר אפגוש, ושאקח בחשבון שיכול להיות קר - בכל זאת מדובר בהרים שנחשבים לבין היפים באירופה, וגובהם מגיע עד ל-3,400 מטר ויותר, ולכן חם לא תמיד יהיה.

ואכן הרי הפירנאים (Pirineos) של קטלוניה, שבצפון-מזרח ספרד, סיפקו לי כמה מן המראות המרגשים והיפים שחזיתי בהם. בכל יום גיליתי נופים שונים ומיוחדים, כל נסיעה חשפה דרך שונה, פסגה חדשה, פלג מים שהגיח מנקודה מפתיעה ואין ספור גוונים של ירוק. הרבה ירוק.

בכל יום גיליתי נוף יפה יותר מקודמו. הרי הפירנאים (צילומים: זיו ריינשטיין)

דגל קטלוניה על פסגת אחד הרכסים

ה"קוֹייסָה קאבְרַה" - הלב של קטלוניה

רכס הפירנאים, שקרוי על שמה של הנימפה פירנה (Pyrene), שהיתה המאהבת של הרקולס במיתולוגיה היוונית, משתרע על פני 450 ק"מ לערך, מהאוקיאנוס האטלני במערב ועד לים התיכון במזרח וחוצה שתי מדינות, צרפת וספרד. גם הנסיכות הקטנה, אנדורה, מנכסת לעצמה חלק קטן מההרים המרהיבים.

הנסיעה מברצלונה לעבר ההרים אורכת בממוצע כארבע שעות, שגם בהן לא בדיוק סבלנו: הירוק נפרס לפנינו, עיירות קטנות הגיחו משולי הכביש וככל שהתקדמנו צפונה עם הכביש - נגלו לעיננו הרי שולחן יפיפיים, שכמו רמזו לנו: "חכו, זו רק ההתחלה, עוד לא ראיתם כלום...".

אזור ה"קוֹייסָה קאבְרַה" (Collsacabra), הנחשב גם כאזור הפרה-פירנאים (ההרים שלמרגלות הפירנאים), מהווה את ליבה של קטלוניה ונמצא בין מצוקים תלולים, יערות בלתי נגמרים, חוות חקלאיות, כפרים עתיקים ואורחות חיים שנשתמרו מאות שנים אחורה. אחד הכפרים שבהם ביקרנו הוא רופית (Rupit), שבתיו עומדים על תילם כבר 500 שנה, ואילו הבתים החדשים שנבנים בו מחוייבים על פי חוק להיבנות בהתאם לסגנון הבנייה של אז, כלומר, מאבן. בסופי שבוע נוהגים תיירים לתור את הכפר הציורי, לטייל בין סמטאותיו המפותלות ולהתרשם מהמפגש האנושי עם התושבים החביבים.

הבתים נבנים באותה צורה כבר 500 שנה. הכפר רופית

כל כך הרבה גוונים של ירוק. נוף פירנאי טיפוסי

את הלילה העברנו באחת מהחוות הקטנות והמבודדות באזור (המקומיים מכנים אותן Casa rural, כלומר בית חקלאי/כפרי), שמציעות את מיטב הפינוקים והאירוח החם של הקטלונים. החווה שבה לנו היא בעצם כנסייה עתיקה שהוסבה לחווה לאירוח כפרי, כשמסביבה רק יערות ושקט אינסופי ושלווה, ומכאן גם שמה - מס דל סילנסי (Mas del silenci) - בית השקט. האירוח המפנק של הזוג שמנהל את המקום, פראן וטרזה, כלל לינה במיטות אפיריון בחדרים מעוצבים וארוחות מפוארות של שלוש מנות - מעשה ידיה של טרזה (שפית במקצועה) להתפאר. אין צורך להזכיר שהיין המקומי נשפך כיין, נכון?

הרי שולחן באזור הקוייסה קאברה‏ (צילום: זיו ריינשטיין)

1

2

3

4

5

6

7

סגוויי שטח - לראות את הטבע על גלגלים

למחרת התעוררנו לארוחת בוקר עמוסה בכל טוב, והשמש שהניצה מבין העננים בישרה שהולך להיות לנו יום פעילות מוצלח. וכשמדברים על פעילות באזור הפירנאים, היא כוללת כמעט תמיד מיזוג עם הטבע. באגם הסאו (Sau), אחד הגדולים והיפים שתראו בקטלוניה, גילינו את יופיו של המקום על ידי נסיעה על סגוויי-שטח (Segway) בעל גלגלים מיוחדים. לאחר מכן פשטנו את בגדינו לטובת שיט קיאקים במימיו השקטים של האגם הירקרק, כשאנחנו חותרים לעבר עיירה קטנה שנמצאת מתחת למים, ורק קודקודו של מגדל הכנסייה בולט ויוצא מן מהם. 

לראות את הנופים הבלתי נגמרים בצורה קצת שונה. סגווי שטח

אחד האגמים הגדולים והיפים שתראו בקטלוניה. אגם הסאו

את ארוחות הצהריים קיימנו בשטח. הצטיידנו בלחם טוב, גבינות משובחות, זיתים, מעט ירקות, וכמובן יין אדום - ומצאנו לנו חלקת אלוהים קטנה (כפי שעשינו בכל יום בשאר ימי הטיול) וסעדנו את ליבנו אל מול הנוף, שפשוט סירב להימאס.

מדושנים מעונג החוויות, וגם מהגבינות הטעימות, עלינו על הג'יפים לכיוון רכס הפירנאים המזרחיים. הנסיעה יכולה להתבצע בכבישים המצויינים של קטלוניה, אולם אנחנו, כיאה לשישה גברים "מסוקסים" ו"חולי שטח", בחרנו להגיע לרוב יעדי הטיול דרך שבילי השטח (בעזרתו של גיא שמכיר כל אבן ושלולית באזור). רוב הדרכים ידידותיות לרכבי 4X4, וכוללות מַעֲבָר נחלים, נהרות, ירידות תלולות ודרכי בוץ. 

אחרי כמה שעות נסיעה, כבר עלינו בגובה, והנוף החל להשתנות. הפסגות המושלגות שהציצו אלינו מרחוק, בישרו שצריך שיהיה איתנו משהו עם שרוולים ארוכים בהישג יד. עם זאת, מזג האוויר היה מצוין, כפי שהוא בדרך כלל בחודשי הקיץ בספרד. 

בכל יום ירדה החשכה רק בעשר בלילה, מה שהשאיר לנו זמן רב לטייל ולקראת לילה הגענו ל"קאן-גאיו" - חווה מקסימה שנמצאת בכפר יאנארס (Llanars), ובה כל מה שאכלנו גדל במקום והוגש טרי לאחר שנקטף. ג'וזף ואשתו, בעלי החווה, היו אמונים על האירוח הכפרי שכלל מאכלים מגוונים וטעימים, ופתאום היה לי נדמה שהביטוי "לפנק, לפנק, לפנק" הגיע גם לספרד. אחרי רביצה מול האח הבוער, ליטוף כלבלב החווה והתחככות בחתול המשפחתי - פרשתי לישון, לא לפני שגיא הפציר בנו "תשנו טוב, מחר השכמה ב-07:30".

חציית נהר עם הג'יפ. לא לפני שבדקנו את עומקו...

לאכול טרי-טרי מהמשק. חוות קאן-גאיו

מאושרים כמו ילדים קטנים שנוגעים בטוסיק של אלוהים

למחרת הסתבר לי שלקום ב-07:30 זה די מאוחר, כי ארוחת הבוקר כבר היתה מוכנה, ולכן ג'וזף ואשתו קמו ממש מוקדם. מיצים, ביצים, ריבות תוצרת בית, לחמים ושולחן מתוקים קיבלו את פנינו המנומנמות. עם סיום הארוחה גיא הוציא מפה ושרטט עם אצבעו את המסלול שתוכנן לנו: גבירותיי ורבותיי, הכירו את ההרים המושלגים של הפירנאים, ביניהם "הקאדי מויישרו" (Cadí Moixeró), שמציע למטיילים נסיעה בין פסגות מטריפות של נוף לבן.

הג'יפים הנאמנים שלנו טיפסו על ההרים, ואחת הפסגות המרשימות שהגענו אליהן, המתצפתת על אנדורה, על עמק הנוגרה פאיירסה (Noguera Pallaresa), הידוע גם כעמק הסוסים, ועל רכס הקאדי מויישרו - היא ה"פיק נגרה" (Pic nègre). בגובה של 2,400 מטר מצאנו עצמנו גם קופאים מקור, אבל גם מאושרים כמו ילדים קטנים שנוגעים בטוסיק של אלוהים. אבל כמה גבוה עוד אפשר לעלות?

ביומיים שלאחר מכן, הסתבר לנו שעוד. אבל קודם לכן, נסענו לכיוון העיירה סורט (Sort) - שם העברנו את הלילה במלון החביב פֶסֵטְס (Pessets), וגם את הלילה שאחריו. העיירה סורט קטנה ואין בה יותר מדי אטרקציות תיירותיות, אבל יש בה משהו אחד: נהר הנוגרה פאיירסה עובר בה - עובדה שהפכה את העיירה המנומנמת לאתר רפטינג בעל שם עולמי ומקום לתחרויות בינלאומיות.

עם בוקר שמנו פעמינו ואת גלגלנו לכיוון אתר הרפטינג, שם חיכה לנו מדריך מקומי עם סירת גומי גדולה והחבר'ה, וגם אני, התחלנו להתרגש. עלינו על חליפות צלילה ומגפונים נגד קור המים, חבשנו קסדת בטיחות ויצאנו "לקרוע" את הנהר (או הוא אותנו), לא לפני שעברנו תדריך בטיחות.

בנהר, שאורכו 154 ק"מ, ניתן לקיים מספר מסלולי רפטינג החל מחמישה ק"מ ועד מסלולים של כמה עשרות. אנחנו שטנו כ-14 ק"מ. החורף הגשום שעבר על אירופה השנה נותן את אותותיו, והפשרת השלגים גורמת לנהר להיות גדוש במים - מה שהחיש את זרימת המים, במיוחד כשמפלים בגבהים שונים קיבלו את פנינו וטלטלו את סירת הגומי שלנו.

אפילו לפרות אין דאגות בירוק הזה. הנוף שנשקף מה"פיק נגרה"

אנחנו והמדריך (בצהוב) נלחמים ברפטינג (צילום: באדיבות yetiemotions) 

עירוב מדהים של לבן עם ירוק וכחול

לאחר עוד לילה בעיירה סורט, קמנו ליום האחרון בהרי הפירנאים. כולנו התחלנו להרגיש שנתגעגע לנוף הזה, שהיה חלק מאיתנו בימים האחרונים, ולכן גיא לקח אותנו אל אחד המקומות היפים בהרי הפירנאים - הפארק הלאומי איגואס טורטס (Aigüestortes) שבצפון-מערב קטלוניה. מזג האוויר לא בישר טובות והתחזית דיווחה על שלג - אבל גם שלג, גדול ככל שיהיה, לא יעצור חבורה של ישראלים שהתגבשו יחד ארבעה ימים בשטח. אחרי המתנה קצרה - יצאנו לטרק רגלי בפארק המיוחד.

נוף של פסגות מושלגות טובלות ביערות ירוקים, סוסים חופשיים מנשנשים עשב ואגם מאוריציוס (Sant Maurici) שממוקם למרגלות ההרים - קיבלו את פנינו. "מדהים!" חשבתי לעצמי, העירוב של הלבן עם הירוק והכחול יצר מראה נדיר ביופיו, ולמרות שהשלג העיב מעט על ההליכה, דווקא היה בו משהו שתרם לחווייה.

שלוש שעות לאחר מכן, ואחרי שעצרנו להפסקה ב"רֶפוּחיו" (refugio - בית מחסה או מקלט למטיילים) לכוס מרק חמה, עלינו על הג'יפים בדרך לנקודת הנוף האחרונה בחמשת הימים שלנו בפירנאים. כשהגענו אליה, נתקלנו בשאריות שלג שנשארו על הדרך ולא איפשרו את מעבר הג'יפים. מיד הוצאנו אתי חפירה והתחלנו לחצוב בשאריות השלג, שהפכו לקרח חלקלק. רבע שעה לאחר מכן, חדורי מטרה "לכבוש" את הפסגה הבאה, פינינו את הדרך בעבודת צוות. סטייה קלה או החלקה של הגי'פ מהשביל הצר - והוא בתהום האינסופית שנפרשה למרגלות הדרך.

אגם מאוריציוס נגלה מבין ההרים בפארק איגואס טורטס

נוף של פסגות מושלגות טובלות ביערות ירוקים. צילום מתוך הטרק הרגלי

לאט-לאט עם ההגה. הג'יפים עוברים את הדרך המושלגת שחפרנו

אחוזים ציפייה וריגוש, צפינו בשני הג'יפים עוברים לאט-לאט את הקטע המסוכן. עלינו על הג'יפים, והמשכנו להתענג על הנוף שהלך והתרחק מאיתנו ככל שהדרמנו חזרה לכיוון ברצלונה. לא רציתי שזה ייגמר. פתאום לחזור לברצלונה נראה לי כמו כאב ראש עירוני, משהו שלא שייך לנוף הזה שכה התאהבתי בו.

"שטויות", ניסיתי לשכנע את עצמי, "ברצלונה זו עיר מדהימה! מה כבר יכול להיות רע?"

נשענתי אחורה במושב הג'יפ. "שהיא לא בפירנאים", אמרתי לעצמי בלב.

מודיעין שלום

• שדה תעופה: ברצלונה היא נמל התעופה הקרוב ביותר שניתן לטוס אליו ישירות מתל אביב
• זמן טיסה: 4 שעות
• מחיר: חבילת טיול ג'יפים פרטי ניתן "לתפור" על פי הזמנה אישית, להוסיף פעילויות, להוריד, לשנות מקומות לינה וכל מה שתרצו. טיול, כפי שמצוין בכתבה, יעלה בין 1,200-700 אירו כשהכל כלול (תלוי במספר האנשים), פרט לטיסות
• אל תחמיצו: ביקור בפארק הלאומי איגואס טורטס
• חובה לטעום: גבינות מקומיות ויין אדום קטלוני
• אטרקצייה מומלצת: רפטינג בנהר הנוגרה פאיירסה
  

•  הכותב היה אורח של חברת התיירות קוקופלי