הורים שכולים: חובה לשחרר, אך לא במחיר הנקוב

עם צאתה לדרך של הצעדה למען שחרור גלעד שליט, במלאות ארבע שנים לנפילתו בשבי, מוצאות משפחות שכולות רבות את עצמן במצב של שחייה מאומצת נגד הזרם. בעוד דעת הקהל, המגובה על ידי רבים מאמצעי התקשורת, מיישרת קו לימינה של משפחת שליט, בעד עסקת חילופי שבויים, ממשיכים הוריהם, אחיהם ובניהם של החללים להרים קול זעקה, ולהתריע כי גם אם מאוד היו רוצים לראות את גלעד שב לביתו - הנזק מעסקה כזו יעלה בסופו של דבר בהרבה על התועלת, כשהמשוחררים הפלסטינים ישובו לתכנן ולהוציא לפועל פיגועים.

צעדת ארבע השנים - כותרות אחרונות ב-ynet:

• מנהלת ביה"ס של גלעד: בני הנוער מהססים כעת
• משת"פ: "ידעתי היכן שליט, אך הקצין היה עסוק"
• נתניהו בבוקר הצעדה: לבנו עם גלעד ומשפחתו
• קו אדום שמונע עסקה: גירוש 100 רוצחים מהגדה
  

אחד השמות העומדים במרכז המחלוקת הוא ראש החמאס בטול כרם לשעבר, עבאס א-סייד - האיש ששיגר את המחבלים המתאבדים לפיגוע במלון פארק בנתניה, בערב ליל הסדר ב-2002, שבו נהרגו 30 בני אדם. א-סייד עמד גם מאחורי פיגועים נוספים, כגון הפיגוע בקניון השרון בנתניה, בו נהרגו חמישה. הוא נידון ל-30 מאסרי עולם בגין מעורבותו בפיגועים אלו.

עדר החברים‏ (צילום: אוהד צויגנברג)

1

2

3

4

5

6

7

אחד ההרוגים בפיגוע היה עמירם חממי, מנהל המלון. בנו, איתי חממי, מסביר כי הוא מתכנן לקחת חלק בצעדה, וכי כלוחם, וכאדם בישראל, אין דבר שהיה רוצה יותר מאשר לצפות בגלעד שב הביתה - אך למרות אלה, מבהיר גם הוא: לא בכל מחיר. "אני מתנגד לעסקת שחרור של מאות רוצחים, מתוקף הלקחים שלמדנו בעבר", אמר היום ל-ynet. "אנו רואים שמפגעים חוזרים לסורם. אם המחבלים שנשחרר יחזרו לפעילות טרוריסטית - וכל מה שהשגנו בפעילות צבאית, בה הוקרבו חיים, יהיו לחינם, וכך גם אנשים שנהרגו ומשפחות שנשארו בודדות. זה לא הגיוני".

חממי מדגיש כי האובדן האישי שספג אינו מהווה מרכיב בשיקוליו אם לתמוך בעסקה: "אין לזה משקל. כואב לי הלב על זה, ואני חושב שחובה לשחרר חייל, אם במבצע צבאי ואם בדרכים אחרות. כולנו רוצים שגלעד ישוחרר ויחזור הביתה, אך צריך לדעת שיש לזה מחיר, והשאלה מהו. אם מקבלי ההחלטות שרוצים אותו פה קבעו שהוא גבוה מידי, אז אני מתנגד לכך".

"מדינה לא מנהלים מהבטן אלא מהראש"

טל קרמן בת ה-17 וחצי הייתה אחת מ-17 הנרצחים בפיגוע בקו 37 בחיפה ב-2003. אביה, רון, מתנגד נחרצות לעסקה שמחירה כה כבד: "למשפחת שליט אין לי ולו תלונה אחת - אלא שמדינה לא מנהלים מהבטן אלא מהראש", הוא אומר. "חלק מהעיתונים הפעילו קמפיין כוללני לשחרור המחבלים, אך שתי ממשלות, שני ראשי ממשלה, ושני שרי ביטחון מצאו לנכון שלא לוותר - ואני מניח שהם רואים את התמונה הכוללת".

קרמן מסביר כי שחרור של מחבלים מהווה פגיעה אסטרטגית בישראל: "לפתרון הסוגייה הזו יהיו השלכות ארוכות טווח, במישור המקומי ובמזרח התיכון בכלל, גם בנוגע לאיראן. הצורה שבה ממשלת ישראל תיכנע או לא תיכנע, תשמש כגורם מרתיע או ההיפך, לכל אותם גורמים ששואפים להשמדתנו. השחרור המסיבי, חלילה, יפתח פה מערכה שאיש לא יכול לצפות אותה, כמו שלא יכלו לצפות את ההתקוממות אחרי עסקת ג'יבריל".

נקודת מחלוקת עם 30 מאסרי עולם: עבאס א-סייד (צילום: עופר עמרם)

לדבריו, בעסקה הנוכחית - אם תצא לפועל, הסיכון אף גדול יותר: "פה מדובר במחבלים קיצוניים עוד יותר. על פי ניסיון העבר, 65 אחוז מהם יחזרו למעגל הטרור. הציבור צריך להבין ששחרורו של גלעד במחיר הזה שווה דמים רבים בעתיד".

קרמן מסביר כי אמונת ה"לי זה לא יקרה" היא שמביאה את המוני בית ישראל לתמוך בעסקה גם במחיר כבד כל כך: "גם אני, ברביעי במרס 2003, חשבתי שלי זה לא יקרה - אבל לצערי זה קרה לי.

רוב האנשים מדחיקים את האסונות, כי כאשר המחיר הוא קולקטיבי, קל יותר לקבל אותו. אך יגיע הרגע בו כולנו נשלם את המחיר. לדאבוננו, לנפגעים העתידיים אין שם ופנים כפי שיש לגלעד שליט".

"גם אני הייתי רוצה את שליט בחזרה", הוא מבהיר, "אך לא הייתי מקריב את חבריי ובני משפחתי". השחרור המיוחד, לדבריו, צריך להגיע בדרך אחרת: "אני מניח שיש מנופים בינלאומיים להפעלה, ודעת הקהל חייבת לכוון לשם את הלחץ, לא לעבר הממשלה שרוצה בטובתו של גלעד והציבור. כרגע, הרבה יותר קל לאנשים לקבל מחיר קולקטיבי, מאשר לראות את משפחת שליט ואת גלעד משלמים את המחיר".