אבל למה לעזאזל הוא לא נישק אותי בסוף הדייט?

חזרת הביתה מדייט שהיה פשוט מושלם, את שוכבת במיטה, מביטה בעננים מבעד לחלון, מחייכת לעצמך וחולמת בהקיץ על העתיד המזהיר והמשותף שיכול להיות לכם, עם מיסטר פרקפט. תמונות משותפות שלכם וסרטי חתונה נוצרים בראש, ואת מרחפת בדמיונות עם חיוך כל כך גדול שכבר שכחת שאפשר לשמוח ככה. את בעננים, מזכירה לעצמך שמחשבה יוצרת מציאות וממשיכה לתכנן, ואז מדמיינת עוד ועוד ועוד.

פתאום מגיע איזה קול קטן ומעצבן בראש שצועק: אבל רגע! הוא לא נישק אותי!

זה יכול להיות קולה של חברה טובה, או שזה קולו של החוסר ביטחון שם בפנים - הפחד, החשש, שיעיר אותך מהחלום הוורדרד. בין אם זאת חברה שאת לא מצליחה להפסיק להקשיב לדבריה, ובין אם זה הקול הפנימי שמתחזק, אם את לא עוצמת עיניים ונרדמת בשלב הזה, זה אבוד.

למה הוא לא נישק אותי?! - הקול הקטן והמרגיז דורש לדעת, זה אומר שהוא לא בקטע שלי? למה הוא לא בקטע שלי? מה לא בסדר בי? מה עשיתי לא נכון?

אולי לא חייכתי מספיק, אולי צחקתי יותר מדי

עכשיו הקול הקטן הופך לכאב ראש גדול. במקרה הטוב תקחי כדור ותלכי לישון, ובמקרה הרע תמשיכי לאמלל את עצמך ותתקשרי לעוד חברה, ואז אולי גם לחבר - כי צריך דעה של גבר, ואז גם לחברה אחרת, כי אולי היא מכירה אותך יותר טוב. ביחד תנתחו את הדייט לפרטי פרטים:

הוא חייך הרבה, אז היה לו נחמד, אבל אולי בעצם הוא צחק עלי? הוא הקשיב, זו תכונה טובה, אבל אולי בעצם שעממתי אותו?! אני חייכתי בסוף, אבל אולי עשיתי רושם שאני ממהרת, אולי בגלל זה הוא לא נישק אותי?! אולי לא חייכתי מספיק, אולי צחקתי יותר מדי, אולי לא הסתכלתי לו בעיניים, אולי הוא לא הסתכל לי בעיניים, אולי הייתי רצינית מדי, אולי דיברתי שטויות, אולי אמרתי משהו נוירוטי, אולי משהו שחצני, אולי לא אמרתי מספיק, אולי דיברתי יותר מדי, אולי הייתי עצמי ואולי הייתי לחוצה, אולי ואולי ואולי..

את חושבת שהשתגעת, זה הסוף

אם הגעת לשלב הזה, הקרב הסתיים ואת שבויה של המחשבות שלך. שינה לא תהיה היום, ואת עלולה לקום עם הנגאובר מעודף מחשבות. הסרט מתחיל: את מכריזה על דיאטה, קובעת עם הקוסמטיקאית, שופינג בהול ביותר ושינוי תדמית של הכל כולל הכל. בודקת כמה אחוזים מהחברים שלך כבר נשואים ומה חדש אצל האקסים, מחפשת בפייסבוק עדויות שיש למר מושלם חברה או שהוא רק נפרד ממישהי, מוצאת איזו תמונה מפלילה ונלחצת, רק אחר כך את רואה שהתמונה מלפני ארבע שנים, או שהכוסית בתמונה זו בכלל אחותו. את חושבת שהשתגעת, זה הסוף, אין סיכוי שהוא מעוניין. ולמה שיהיה מעוניין, הרי כבר החלטת שאת שמנה, מכוערת, משוגעת ועלובה.

רק למחרת בערב הוא נזכר בדייט שהיה

בינתיים, בצד אחר של העיר, בצידו השני של המתרס, הגברבר המקסים מהדייט כבר ישן או רואה כדורגל אצל חברים. רק למחרת בערב הוא נזכר בדייט שהיה. ביום שעבר הוא לא נפל מהרגליים, הוא גבר-גבר, הוא לא נכנס לסרטים, מדלודרמה בשבילו היא סרט ספרדי בקולנוע. הוא לא חיפש אותך בפייסבוק ולא דיבר עם החברים עלייך. אם שאלו אולי אמר מילה או משפט וגם הוא לא קשור ולא ברור – משהו בין "היה בסדר", ל "בוא'נה זאת..." או אם הוא ממש דברן גדול - "יש מצב שאתקשר אליה". לרגע אולי מצמץ ופספס איזה גול בפרו-אבולושן, אבל לא משהו שאי אפשר להשוות.

לעומת זאת, כשהחברים של הבחור המדהים מהדייט שולחים לו הודעה של "משחק גומלין היום בלילה?", או גרוע מזה, הוא שולח להם הודעה בסגנון "פעם הבאה אני עם ברסה". ואם לא קוראים לך ברסה, אין לזה שם קשר אלייך. כשהוא מסיים לעבוד, להתאמן בחדר כושר, לאכול, לראות טלוויזיה ולהשתעמם בפייסבוק, קצת לפני שהוא הולך לישון - הוא מתקשר.

שבוע לאחר מכן הוא לא מתקשר. השגעת חוזרת לקנן בראש. "את חושבת שיש לו מישהי אחרת?" אני שואלת את י' ויודעת מה תהיה התשובה, "יהיה בסדר", י' עונה.

אני מנתקת את הטלפון, גם אותה שיגעתי, אם כבר להשתגע אז לבד, בלי לקחת שבויים. הפעם לישון ולא לפתח סרטים, לבקר בארץ החלומות במקום בארץ המחשבות.