לא מפריש פנסיה לעובד? אתה בסיכון

תחילת השנה הביאה עמה בשורה חשובה לעובדים במשק: כל המעסיקים חויבו להפריש לעובדיהם כספים לתוכנית פנסיונית, וזאת בהתאם לצו הרחבה שנכנס לתוקף. על פי הצו, החל מינואר 2010 היקף ההפרשות של העובדים והמעסיקים מגיע ל-7.5% מהשכר. עד שנת 2013 סכום ההפרשות צפוי להגיע ל-15% משכרם של העובדים.

• האוצר יכריז: פנסיה חובה לעצמאים מ-2011
• על שעות נוספות גלובליות - והפרשות לפנסיה
• כמה כסף תקבלו מקרן הפנסיה בעת הפרישה?
  

הוראות הצו הביאו לכאורה לרווחה כלכלית לשכירים שלא היו מאורגנים, ומאפשרות להם לתבוע מעסיקים ולעתים אף ארגונים שנמנעים מהפרשת כספים לתוכניות פנסיוניות. עם זאת נראה כי נותרה עוד דרך ארוכה עד שסכומים אלה יוכלו להוות פנסיה ראויה לעובדים שיוצאים לפנסיה.

אף שלא מעט מעסיקים התחילו להפריש לעובדיהם סכומי כסף לתוכניות פנסיוניות, הדעות באשר להצלחת חוק הפנסיה עדיין שנויות במחלוקת. מצד אחד, כ-800 אלף שכירים, שלמרביתם לא היה כל חיסכון חיסכון פנסיוני מטעם המעסיק ערב כניסת החוק לתוקף, הוכנסו למעגל הפנסיה. מצד שני, בעיות רבות נותרו ללא פתרון הולם.

עם בעיות אלה ניתן למנות את אי אכיפת החוק, היעדר מוטיבציה של המעסיקים לבטח עובדים בעלי משכורות נמוכות, שיעורה הנמוך של ההפרשה כך שאין ביכולתה לספק מענה פנסיוני ראוי לגיל פרישה, וכן העובדה שמעסיקים רבים טרם הטמיעו את הוראות הצו ואינם פועלים לפיו.

פגיעה נזיקית

אי-הפרשה לביטוח פנסיוני פירושה פגיעה נזיקית של ממש בסכום הקצבה שעובד אמור היה לקבל אילו הכספים היו מופרשים בהתאם לחוק. הבעיה היא שמרבית העובדים, מנהלי כוח האדם וחשבי השכר אינם מצוידים בכלים שיכולים לאפשר להם לשערך בצורה נכונה את עוצמת הפגיעה.

אחת התוצאות של הבעיה הזו היא שהתביעות המוגשות כיום לבתי הדין לעבודה בדרך כלל מחושבות רק על בסיס סכומי הקרן שלא הופרשו. למצער, סכומים אלה נמוכים משמעותית מאלו שהיו מתקבלים אילו החישוב היה מביא בחשבון את הנזק הפנסיוני האמיתי - בהתאם לחישובים אקטואריים ולתוחלת החיים.

הנזק הגלום באי-הפרשה בהתאם להוראות הצו בפרט ולאי-הפרשה שמקורה בשוגג בהתאם להסכם עבודה ככלל, נגזרת מהלכת השנים האבודות הידועה - הלכת אטינגר, שניתנה בבית המשפט העליון בתאריך 15.3.04. בית המשפט דן בקיצור תוחלת החיים של ניזוק ואיבד למעשה את היכולת להשתכר עקב פגיעה. מדובר בקטין שנפטר עקב פגיעה, כך שהיורשים ביקשו פיצוי בגין מותו תוך חישוב לתשלום בגין איבוד היכולת לעבוד מגיל 21 ועד גיל 67.

מדובר בפסק דין מנחה וחשוב שקבע כי יש לחשב זכויות גם לאדם שכלל לא עבד. מקרה זה התרחש 4 שנים לפני כניסתו לתוקף של צו ההרחבה לביטוח פנסיוני. אפשר להניח כי סכום התביעה היה הרבה יותר גבוה עתה מכפי שנתבע בשעתו, מאחר שצו ההרחבה מחייב את כל המעסיקים במשק.

הנקודה החשובה היא שפעם חישבו את הפיצוי רק עד גיל 67. ואולם צו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק מגדיל את מספר השנים לצורך הפיצוי מאחר שהפנסיה היא מעתה חובה והיא מתחילה להתקבל רק מגיל 67 ואילך. לעובדה הזו יש השלכות כספיות משמעותיות: כיום יש להגיש את התביעות בחישוב אקטוארי מצטבר מעבר לגיל הפרישה הרשמי, שכן רק בגיל 67 אדם מתחיל לקבל את קצבת הפנסיה.

הפרשות שגויות לפנסיה

פסק הדין הזה הוא מקרה קיצוני, אך מה קורה לאלפי עובדים שכירים במשק שהפרשותיהם לתוכניות פנסיה שגויות ואינן תואמות את הוראות הצו או אינן תואמות את רמת השכר בהתאם להסכם העבודה? כיצד ניתן לשערך נכון את הנזק במקרים אלה ואת תוחלת החיים? בעיה נוספת היא הקושי לאכוף את צו ההרחבה. כתוצאה מכך, לא מעט מקומות עבודה נמנעים כליל מהפרשת תנאים סוציאליים לעובדיהם.

בתביעה נזיקית שכזו יש להביא בחשבון מספר רב של פרמטרים כדי להגיע למיצוי מקסימלי של סכום התביעה. בין השאר הכוונה להפרשי היוון, הפרשי הצמדה, גורם היוון קצבה, הפרשי קצבה מיום הפרישה ועד יום החישוב בפועל, סוגי ריביות ועוד. המשמעות היא שהיקפה של תביעה כזו יכולה להסתכם במאות אלפי שקלים.

נוסף על פוטנציאל הנזק הקצבתי, קיים נזק כספי גדול לא פחות בשל אי-העברת כספים לרכיב אובדן כושר העבודה, שכן מעביד שלא מעביר כספים פוגע בעובד גם ברכיב זה. כתוצאה מכך עלול להיווצר מצב שבו תשלום בגין אובדן כושר עבודה לעובד שאיבד את יכולתו לעבוד תושת על המעסיק.

נבחן לדוגמה שכיר בן 40 שמשתכר 8,000 שקל בחודש. בשל טעות טכנית המעסיק לא הפריש בשנה מסוימת סך של 9,600 שקל, והדבר התגלה לאחר 5 שנים. לכאורה, אין כל בעיה, שכן ניתן לפצות את העובד בשל אי ההפרשה בסך של 12,450 שקל לאחר תוספת ריבית מצטברת. ואולם, חישוב זה מקורו בטעות, שכן סכום הפיצוי לא מגלם בתוכו את פוטנציאל הקצבה שניתן היה לקבל החל מגיל 67 אם המעסיק היה מפריש נכון. סכום הפיצוי הנכון הוא לא פחות מ-30 אלף שקל.

דוגמה אחרת היא של שכירה שכתוצאה מאי-הפרשה נכונה החלה לקבל קצבה הנמוכה בכ-200 שקל, אך הדבר התגלה רק לאחר יציאתה לפנסיה בגיל 65. חישוב הנזק הנומינלי בשל אי-ההפרשה צריך להיעשות בהתאם לתוחלת החיים שלה ויש לכלול בחישוב הנזק פרמטרים נוספים. התוצאה היא שתביעה כזו תסתכם ב-76 אלף שקל.

במקרה שמעסיק שהפריש כספים לקרן פנסיה לעובד בן 40 ברמת שכר של 10,000 שקל ברוטו בחודש בניגוד להסכם השכר, צפוי העובד לקבל קצבת זקנה החל מגיל 67 בגובה של כ-1,850 שקל במקום 4,500 שקל. תביעה כזו יכולה להסתכם ב-254,440 שקל.

אין ספק כי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מביא עימו כבר עתה בשורה של הגברת המודעות לזכויות הפנסיונית, והתקווה היא כי בעתיד הוא יחזק את מעמדם של המועסקים. עם זאת מעסיקים, חברות וארגונים חייבים להפנים את הוראות הצו מאחר שחשיפתם לתביעות עלולה להשית עליהם הוצאות כבדות ביותר - ופוטנציאל הנזק לארגונים אלה גבוה יותר לאחר החלת חוק פנסיה חובה.

כאשר מוגשת תביעה מסוג זה לפתחו של בית הדין נכון יותר להניח על שולחנם של השופטים נתונים ברורים, מפורטים ומדויקים ככל האפשר וכך להגדיל את סיכויי ההצלחה.