אל תחגגי ארגנטינה. מול גרמניה זה לא יספיק
ה-1:3 על מכסיקו די משקר, היכולת הזו לא תספיק ברבע הגמר מול יריבה חזקה בהרבה. מיקי שגיא לא אהב את החילופים של מראדונה ומודאג לקראת ההמשך
על פניו זה היה אמור להיות יום מושלם. השופטים לא אישרו לאנגליה גול חוקי, הנבחרת השנואה עלינו הובסה 4:1 בידי גרמניה והלכה הביתה, רגע לפני שאנחנו, ארגנטינה,ניצחנו 1:3 את מכסיקו ועלינו לרבע הגמר. וכל זה, ימים ספורים אחרי שאיטליה סיימה אחרונה בבית המוות שלה והלכה גם היא הביתה.
באמת שעל הנייר, תענוג אחד גדול. אבל על הדשא? רחוק מזה. כמו כל האוהדים שצבעו את היציעים של הסוקר סיטי בתכלת-לבן, גם אני חגגתי בענק ונשארתי צרוד אחרי כל אחד מהגולים. אבל אחרי שמתקררים - וזה קורה מהר בקור שחזר ליוהנסבורג - מבינים את האמת. ולא מדובר רק על ה-1:3 שדי משקר והושג רק בזכות החלוצים הגדולים שיש לנו.
נכון, העובדות היבשות אומרות שארגנטינה מושלמת, עם ארבעה ניצחונות מארבעה משחקים במונדיאל, ודי טיילה בדרך לשמונה הגדולות. והאמת, באמת שאי אפשר היה לבקש יותר מזה. אבל ניצחונות כאלה, באמת שטיפה מוציאים את החשק. ולא, אני לא מדבר על הגול בנבדל, הראשון של טבס, שהקפיץ את כל שונאי ארגנטינה המתוסכלים.
עם כל הכבוד, לא נסביר להם (שוב) שטעויות שיפוט קורות ואין מה לעשות, הן כנראה מתחלקות שווה בשווה בין כולם. פעם בעדך, אחרת נגדך. מה שמוציא קצת את החשק זו היכולת. עד הגול הראשון, המשחק היה שקול ואפילו מכסיקו היתה מעט מסוכנת יותר. אחרי שהם איבדו את הראש בעקבות טעות השופט בראשון של טבס, הם נתנו לנו במתנה גם את השני ועזרו ל'פיפיטה' היגוואין לשוב לראש טבלת מלך השערים.
ואז הגיעה המחצית השנייה. אוי, איזו מחצית. אני יודע שאנחנו במשחקי נוקאאוט ובמונדיאל, כמו שאמר דייגו במסיבת העיתונאים ערב המשחק, או שאתה מנצח, או שאתה עולה על הטיסה הביתה. לשמחתנו, המכסיקנים הם אלה שבודקים באיזו שעה הטיסה שלהם משדה התעופה טאמבו. אבל למה צריך לשחק ככה כאילו אנחנו איזו נבחרת קטנה?
טבס כבש גולאסו ענק, שהשתיק אפילו את הבכיינים על הנבדל מהגול הראשון, אז למה ביתרון 0:3 צריך להיבהל ולשחק בונקר מכוער כזה? מה הבעיה לשחק כמו נבחרת גדולה ולהניע את הכדור? אז נכון שדי מריה שוב לא היה קיים, וזה כבר לא חד פעמי, אלא תופעה מדאיגה. הוא שחקן גדול, אבל לא באמת הגיע למונדיאל עדיין.
אז למה, במקום לפתור את זה עם כניסה של שחקן טכני (חבייר פאסטורה, פעם ראשונה) אנחנו מקבלים חילופים הגנתיים ופחדניים של מראדונה, עם כניסתם של חואן ורון וחונאס גוטיירס במקומם של טבס ודי מריה?!? אם היה נכנס שחקן טכני (פאסטורה, פעם שנייה) המשחק היה נגמר ארבע או חמש אפס ולא 1:3 עם הצלה מהקו של שער מצמק נוסף ומבט על השעון כל הזמן.
אבל מראדונה, למרות שהוא עצמו התלהב מרבע השעה האחרונה מול יוון, עם פאסטורה לצד מסי על המגרש, שוב חזר להיות מראדונה הפחדן ממוקדמות המונדיאל וחבל שכך. ואם כבר מסי, אז באמת שחובה לחזור על זה שהוא לא אשם שהוא נראה כה בינוני על המגרש. ככה זה, כשמסביבך יש רק קשרים הגנתיים ובהמשך נכנסו ורון וחונאס במקום שחקנים טכניים שיודעים למסור, להחזיר כדור נקי ולכדרר קדימה, לא לאחור ולצדדים.
מסי, הגיע הזמן להפוך למנהיג
ואם כבר מסי, אז לאו, תקשיב רגע: ביום רביעי האחרון חגגת יום הולדת 23 ואתה כבר ילד גדול. מראדונה, לא יודע אם סיפרו לך, היה קובע לקרלוס בילארדו לא מעט מההרכב במונדיאלים של 86' ו-90'. ככה זה בנבחרות עם מנהיגים, לשחקן הכוכב של הנבחרת יש עמדה בנוגע להרכב וזכות דיבור עם המאמן. דלת פתוחה אליו אפילו.
אז צא מהביישנות שלך, תהפוך למנהיג ותגיד לדייגו את מה שאתה בטח חושב בעצמך - שפאסטורה צריך להיות בהרכב, לצידך, ואז הכל ייראה ורוד יותר. ואני לא אומר את זה כי הוא היה שחקן של קבוצתי, הורקאן. אתה בעצמך סיפרת שהוא השחקן שהכי הפתיע אותך באימונים. אני אומר את זה כי בסגל הנוכחי, זה הפתרון היחיד שיכול להעיר אותך ואת הנבחרת.
למרות כל זה - באמת שלא נותרה ברירה אלא להיות אופטימי, שאולי אנחנו באמת רחוקים רק 270 דקות מהמטרה הנכספת. תחשבו על זה - אנחנו ממשיכים לכבוש בכמויות ולנצח, והכל, בלי שמסי עדיין עשה היכרות עם הרשתות כאן בדרום אפריקה. משהו עמוק בלב אומר שאולי הוא שומר את זה באמת למשחקים החשובים, גרמניה ומה שיבוא לאחר מכן.
אבל אם כבר גרמניה, לסיכום אני רק יכול לומר בצער שיכולת כזו, מול החבורה של יואכים לאב, לא תספיק לנו. ההגנה, כרגיל, לא בדיוק נותנת ערבויות ואם מול מכסיקו הסתגרנו מאחור ולא הצלחנו לפתח משחק (שוב, באשמת המערך והחילופים), תחשבו מה יהיה מול נבחרת קשוחה עוד יותר כמו גרמניה. הלוואי שאתבדה, ונמשיך לנצח. מצידי גם עם גול בירך שמאל של חונאס גוטיירס. ואמוס ארחנטינה.
לפנייה לכתב/ת 
