ב"רוגוזין" יצאו לחופש: בסתיו הם ישובו בחזרה?

"אלוה, שמור נא עלינו כמו ילדים, שמור נא ואל תעזוב, תן לנו אור ושמחת נעורים, תן לנו כוח עוד ועוד. שמור נא עלינו כמו ילדים, שמור נא ואל תעזוב, תן לנו אור ושמחת נעורים, תן לנו גם לאהוב".

כך שרו אתמול (יום ד') בבוקר ילדי כיתה ג', בטקס סיום שנת הלימודים בבית הספר "ביאליק-רוגוזין" בדרום תל אביב. על פניו, היום החגיגי התחיל כמו בכל בית ספר במדינה - ילדים, מורים וכמה מהוריהם התרוצצו בהתרגשות, כתבו ברכות והכינו מתנות. ברחבה המרכזית, המעוטרת בדגלי מדינות שונות (באופן קבוע, לא רק במונדיאל), נאספו מאות ילדים, מעשרות מדינות מוצא, גזעים וצבעים - כשדבר אחד מרכזי מאחד אותם: הם דיברו ושרו בעברית.

"תן לנו אור ושמחת נעורים, תן לנו גם לאהוב" (צילום: עופר עמרם)

ב"ביאליק-רוגוזין" לומדים כ-800 תלמידים. נכון לעכשיו, כל ילד שלישי מביניהם מועמד לגירוש במהלך הקיץ. הממשלה טרם החליטה בדבר גורלם, למרות שראש הממשלה הבטיח כי ההחלטה תתקבל עד סוף שנת הלימודים. אמנם בחודש שעבר כבר הודלף כי טיוטת הדו"ח הסופי של הוועדה הבוחנת את מעמד 1,200 ילדים הזרים ממליצה להשאיר את רובם בארץ ולהעניק להם מעמד של תושבי קבע - אך טרם נקבעו הקריטריונים הסופיים, ובינתיים, יוצאים מאות הילדים לחופש באי ודאות מוחלטת.

ילדי הזרים יגורשו? כותרות נבחרות ב-ynet:

• "ויש לנו בית, בארץ ישראל": פרויקט צילום
• ישי: הזרים משתמשים בילדים כפוליסת ביטוח
• דו"ח של הכנסת: עשור של כשלים בטיפול בזרים
• שיאני "יבוא" העובדים לישראל: ש"ס ואלי ישי
• מי שונא זרים ומי פועל למענם? / יעל בן יפת
  

מנהלת בית הספר, קארן טל, סיפרה בשיחה עם ynet כי לכל הילדים המצויים בסכנת גירוש יש מספרי טלפון של המורים, וכי כולם ימשיכו להגיע לבית הספר עד שהמצב יתבהר. "אני חייבת להיות חזקה בשביל הילדים", אמרה. "היינו כבר בסרט הזה לפני שנה ולא חשבתי שזה יקרה שוב. אני שואבת אופטימיות משר החינוך, ומקווה שבעזרת תמיכתו הכל יסתדר. אנחנו מחנכים לערכים של בגרות מלאה, גיוס לצה"ל, אהבה למולדת. אי אפשר פשוט לקחת ולעקור את הילדים האלה. חייבת להיות מדיניות הגירה, אך חייבים גם להסדיר את מעמדם של הילדים האלה".

"לא רוצה לחזור לפיליפינים"

אנדראה, בת שמונה, קיבלה בטקס חגיגי תעודת הצטיינות על סיום כיתה ב'. היא חייכה בביישנות ועיניה נוצצו. יחד עם אמה מירנה, שהגיעה לארץ מפיליפינים לפני 11 שנה, השתתפה בכמה מההפגנות למען השארתם של הילדים בארץ. "היום בבוקר קמתי כרגיל, לא רציתי לחשוב מחשבות רעות", סיפרה ל-ynet, התעודה בידה. "אני מקווה שהכל יסתדר. אני ממש לא רוצה לחזור לפיליפינים".

תלמידות ב"רוגוזין". "שומעות ומפחדות" (צילום: עופר עמרם)

אמה סיפרה שהיא משתדלת לא לדבר איתה על סכנת הגירוש. "אני מתגעגעת

 לפיליפינים, אבל אנדראה נולדה כאן", היא אומרת. "פעם אחת שאלתי אותה אם היא הייתה רוצה לחזור והיא בכלל לא הבינה למה אני שואלת אותה, ואמרה שממש לא. אני אופטימית ומנסה להיות רגועה, מקווה שישאירו אותנו כאן".

אבל הילדים - כמו שמתברר תמיד בשיחה פתוחה עם ילדים - יודעים ומבינים הרבה יותר ממה שהמבוגרים חושבים. "ההורים שלי מדברים בשקט על החברים שלהם שתפסו אותם, ואני עושה את עצמי לא שומעת - אבל אני שומעת ומפחדת", מספרת שנון, גם היא תלמידת כיתה ב' - בת לאב מטורקיה ואמא מהפיליפינים.

פנייה לרה"מ: "במדינה אחרת הילדים לא יאהבו את האוכל"

שנון סיפרה על החלומות שהיא חולמת לפעמים בלילות: "לפעמים אני מדברת עם חברות שלי על זה שאולי יזרקו אותנו למדינה אחרת, ואז אני חולמת שהמשטרה עוצרת אותי, מתעוררת ובוכה. אני לא מכירה שום דבר אחר. אני מדברת קצת פיליפינית, קצת טורקית, קצת אנגלית והרוב עברית. אני רוצה לחיות בארץ, כי כל החברות שלי פה, וגם אני חושבת שאם אעבור למדינה אחרת, ילדים יציקו לי". היא ביקשה להעביר מסר לראש הממשלה: "הוא צריך להבין שעובדים זרים גם אוהבים את ישראל, ובמדינה אחרת - הילדים לא יאהבו את האוכל". 

קרן וג'סיקה, חברות מהמקהלה של בית הספר, ישבו על הספספל וצפו בחזרות האחרונות לפני תחילת הטקס. שתיהן נולדו לעובדות זרות, ואת אבותיהן גירשו מישראל כשהיו תינוקות. "זה נורא כיף שהחופש הגיע", סיפרו בעברית מעודכנת וקולחת.

את מה ש-1,200 ילדים ללא מעמד עוברים עכשיו, הן עברו לפני כמה שנים - אבל מעמדן הוסדר. כעת הן חוששות לגורל חבריהן: "עכשיו אין לנו בעיה עם המסמכים, אנחנו סתם יוצאות לחופש כמו כולם. אבל אנחנו מכירות הרבה כאלה שכן. זה יהיה ממש מוזר לחזור בשנה הבאה לבית הספר ופתאום לא לראות את כל הילדים. נקווה שזה לא יקרה".