השבוע: ניסיון למחות את חטא רפורמת עמלות העו"ש
2 הצעות חוק שנולדו משערוריית עמלות הבנקים יעלו השבוע על שולחן ועדת השרים. האחת - לבטל בחוק את עמלות העו"ש למשקי הבית; השנייה - לתת שיניים לממונה על ההגבלים העסקיים למנוע תיאום מחירים. החזיקו אצבעות
לקוחות הבנקים יכולים לשלב אצבעות כדי להביא מזל לשתי הצעות חוק צרכניות מהמדרגה הראשונה שיעלו בראשית השבוע על שולחן ועדת השרים לחקיקה. שתיהן נולדו משערוריית עמלות הבנקים. סיכויי הצלחת יוזמתם של 13 ח"כים לבטל בחוק את עמלות העו"ש למשקי הבית, נמוכים מאלה של הצעת אמנון כהן (ש"ס) לתת שיניים לממונה על ההגבלים העסקיים לחסום בקלות אפילו מראית עין של תיאום מחירים בענף שנשלט בידי קומץ גופים, דוגמת הבנקים וחברות הסלולר.
- עוד טורי חקיקה צרכנית
הבנקים חוששים יותר מהחוק השני. בסך הכל כהן העתיק את הצעת החוק שגיבשה הממונה על ההגבלים, רונית קן, כתרגיל לזירוז הנחתה על שולחן הכנסת. ההצעה המקורית תקועה יותר משנה בצנרת המשפטית של הממשלה. ועדת השרים כבר דנה בהצעת כהן. היא רק ביקשה שיסכים לפסק זמן של מספר שבועות בתקווה שהחוק של
קן ישתחרר מהפקק הביורוקרטי. הזמן נגמר וככל הנראה הצעת כהן תקבל את תמיכת הממשלה בתנאי הרגיל שהיא תשולב עם הצעת החוק הממשלתית.
לח"כים נמאס:
הח"כים יקדמו חקיקה לביטול עמלות העו"ש
צבי לביא
ניסיונות ההידברות עם המפקח על הבנקים והבנקים כשלו; חברי הכנסת שיזמו את הצעת החוק לביטול עמלות הבנקים ביקשו פגישה דחופה עם שר המשפטים יעקב נאמן, במטרה לקדם את יוזמתם בכנסת לפני פגרת הקיץ
גם את הצעת החוק לביטול עמלות העו"ש פקד גורל דומה. ועדת השרים ביקשה מהיזמים לנסות להסדיר את בעיית העמלות בהידברות עם הבנקים והמפקח עליהם בבנק ישראל, רוני חזקיהו. הח"כים הרגישו שהם מדברים אל הקירות. אכזבתם גדולה במיוחד מיחסו של המפקח. הוא חוזר ומצהיר כי טובת הצרכנים היא נר לרגליו, ואולי האיש באמת מאמין בכך בעצמו; זאת, למרות הצרכנים הרבים, אשר חשים בכיסם שהמפקח מדבר מתוך בועה יציר כפיו. לטענתו שהעמלות יורדות אין תמיכה בחשבונות הבנקים של הלקוחות.
רוב הלקוחות: העמלות התייקרו
בעיתוי מקרי תדון ועדת השרים בשני החוקים באותו יום, פחות משבוע לאחר הופעתו החגיגית של המפקח בוועדת הכלכלה. הוא הציג את הדו"ח השנתי של התקדמות הרפורמה בעמלות שהחלה לפני כ-3 שנים. הוא התפאר ב"ירידה ריאלית של 8.5% במחירי העמלות של שירותי העו'ש הנפוצים" כשבנק יהב והפועלים הם הזולים ביותר והבינלאומי היקר ביותר. הפער בין יהב לאחרים אמנם גדול במיוחד, אבל לא הודות הרפורמה כמו בגלל שהאוצר לקח ממנו לטובת דיסקונט את מעמד הבנק של עובדי המדינה.
מהמפגש בין המפקח לוועדה נדף ריח רע. הוא לא נערך בכנסת אלא בבנק ישראל. הוועדה היתה אורחת של הבנק לפי הזמנתו וביוזמתו. התנאי שהעמידה לקיום ישיבת הדיווח על העמלות בין כותלי הבנק, היה לפתוח את המעמד לתקשורת. הבנק אפילו שמח לתנאי הזה. יודע מארח את נפש אורחו. אורח מנומס לא יטריד את המארח בשאלות מביכות. ישיבה בכנסת שלא מצטיינת בנימוסי שולחן, היתה אכסניה ראויה יותר לדיון בעניין כה טעון ושנוי במחלוקת.
הדו"ח שמסר חזקיהו היה רחוק מנתוני המחקר של המועצה הישראלית לצרכנות לפיהם 70% מלקוחות הבנקים אמרו שעמלות העו"ש שלהם גבוהות יותר בעקבות הרפורמה. נתון זה עומד מאחורי הצעת החוק לביטול עמלות העו"ש שהוגשה בהשראת המועצה. אישית אינני זקוק למחקר הזה. אחרי הרפורמה התייקר חשבון העמלות שלי ב-100% כשלא חל שינוי בסוגי ומספר הפעולות החודשיות (לא כולל פעולות בניירות ערך). בכל פעם שהערתי על כך למפקח חזקיהו הוא רק חייך אבל לא הכחיש.
הנתונים ההפוכים מאלה שמציג בנק ישראל, ידועים לחברי ועדת הכלכלה, אבל לא נראו להם סיבה מספקת לקלקל את החגיגה בשאלות מתקילות. היו"ר אופיר אקוניס (ליכוד) בכלל מתעלם מהחקיקה לביטול עמלות העו"ש. הוא לא החמיץ את המעמד כדי לקדם את הצעת החוק שלו, לקבל ריבית על יתרת הזכות בעו"ש, גם אם איננה מיטיבה עם רוב הציבור שחי על אוברדרפט ומשלם ריבית חובה רצחנית. לבנקים ולמפקח יש מזל עם ועדת הכלכלה ב-4 השנים האחרונות, מיום שראשות הוועדה עברה מהעבודה לליכוד.
סמוך למעבר הזה התחלף גם המפקח על הבנקים. קודמו של חזקיהו, יואב להמן, צמח בתוך בנק ישראל. אגף הפיקוח תחתיו הוטרד מבעיית העמלות והעלה אותה על סדר היום הציבורי. ועדת הכספים פתחה במאבק וועדת הכלכלה המשיכה אותו. להמן יזם את המהלך הצרכני המבורך של "סל העמלות" כתשלום אחיד לכל הפעולות החודשיות. הסל היה גולת הכותרת של המאבק הפרלמנטרי. להמן שילם עליו במשרתו. הנגיד פישר סיים את כהונתו את כהונתו בגלל שהיה "צרכני מדי" לטעמו. הוא הביא במקומו את חזקיהו מבנק דיסקונט.
אנשי העסקים מרוויחים - הצרכן הקטן מפסיד
תחת חזקיהו מתהלך אגף הפיקוח בסוגיית העמלות "בין הטיפות". בגלל עברו הבנקאי הוא נזהר שלא להיראות מוטה מדי לבנקים שמנהלים על העמלות מלחמת חרמה נגד המועצה לצרכנות. איגוד הבנקים טוען לעומתה שבחו"ל העמלות יקרות יותר ואין דבר כזה עו"ש נטול עמלות. אבל במבחן התוצאה המפקח קרוב יותר לכור מחצבתו. כאחד השותפים לגיבוש הרפורמה הוא משחק במספרים ממוצעים כדי להצדיק את תכליתה, אך לא מגלה את בסיס הנתונים לחישוב הסטטיסטי.
לא קשה לעמוד על טיבם. העמלות הגבוהות המוטלות על העו"ש של משקי הבית הקטנים שאינם יכולים להתמקח עם הבנקים, עדיין מסבסדות את העמלות הזולות שסוחטים בעלי החשבונות השמנים מהמגזר העסקי בכוח המיקוח שלהם. את הסבסוד הזה חשף לראשונה מחקר שנעשה בבנק ישראל בתקופת המפקח להמן. הרפורמה בתקופת חזקיהו אכן גרמה לשקיפות של לוח העמלות ולצמצום מספרן. אבל אין שקיפות בשאלה מי משלם כמה על עמלה כלשהי. זה כמובן סוד עסקי. רק משקי הבית נותרו עם העמלה הגלויה והיקרה.
הרפורמה היתה פשרה אומללה שהתקבלה על דעת ראשי ועדת הכלכלה בכנסת הקודמת. משה כחלון וגלעד ארדן (ליכוד) לא היו מקצוענים בקטע הזה אלא פוליטיקאים רעבים לכותרות. כחלון הפך את ועדת הכלכלה לוועדת חקירה פרלמנטרית של סוגיית העמלות. הליך מיותר כאשר כל המידע כבר נמצא בתיקי ועדת הכלכלה ופתרון "סל העמלות" הוכיח את עצמו. אבל זה היה הישג של העבודה והם קפצו על ההישג למראית עין של הרפורמה אותה מכרו להם הנגיד פישר והמפקח חזקיהו,מבלי לדעת שעבדו עליהם.
הרפורמה הזאת היא בחזקת "ללכת בלי ולהרגיש עם". בגרפים הסטטיסטיים של בנק ישראל העמלות בסימן ירידה. רק אצל משקי הבית הקטנים הן עלו ומסרבות לרדת. הצעת החוק לביטול עמלות העו"ש נועדה לשים קץ לפארסה הזאת. גם אם לא תעבור את מחסום ועדת השרים, יש לה סיכויים לעבור במליאת הכנסת בקריאה הטרומית, למרות הלחצים של הבנקים על מקבלי ההחלטות. אם תעבור, אל תתפלאו אם תוליד פשרה חדשה, חכמה יותר, בעיקר אם יעבור גם החוק לריסון כוחם המונופוליסטי למחצה של הבנקים. שתי סיבות לשלב אצבעות מזל לוועדת השרים. המלה האחרונה בסיפור העמלות טרם נאמרה.
פורסם לראשונה 02/07/2010 17:02
לפנייה לכתב/ת 
להמן היה "צרכני מדי" - אז מינו את חזקיהו
צילום: אורי פורת
מחאה לביטול עמלות העו"ש
צילום: פז בר
מומלצים
