תודה לדונגה ופליפה מלו, שלום לך ברזיל
המסע של מיקי שגיא לפורט אליזבת' נראה בדרך לסיוט, אבל הסתיים באקסטזה גדולה, אחרי ה-1:2 הכתום. מיומנו של ארגנטינאי, שראה את היריבה המושבעת נפרדת מהמונדיאל
חלפו כבר שעתיים מאז שריקת הסיום של השופט היפני (הדי מעצבן) נישימורה והניצחון הגדול של הולנד על ברזיל. ועדיין, לא קל בכלל להקליד. השמחה בלב מסרבת לדעוך ויש הרגשה שהיא אפילו מתגברת ככל שהזמן עובר. כנראה שככה זה בשמחה לאיד. ואני, איך להגדיר זאת, בסערת רגשות מתמשכת. חיובית.
מי היה מאמין שככה יסתיים היום הזה, יום ממנו חששתי נורא. וזה עוד לפני הדבר האמיתי, המשחק של ארגנטינה שלי, מחר מול גרמניה. החשש הגדול היה מ-48 שעות נוראיות של ניצחון ברזילאי והפסד ארגנטינאי. וכמה תרחישים בראש. תרשו לי לעשות קצת סדר במחשבות, להיזכר במה שקרה ביום הזה, לפני שנחזור למשחק עצמו.
ברזילאים על הבוקר
06:00 בבוקר. כרגיל בימים האחרונים, ככל שמתקרב המפגש עם גרמניה, נדודי השינה מתגברים. שוב, בפעם המי יודע כמה, "ניצחתי" את השעון המעורר. בשש וחצי הוא היה אמור להעיר אותי, הקדמתי אותו בחצי שעה.06:15. שוב, תחושות בטן שמתחלפות כמעט כל דקה. פעם אחת יש לי הרגשה שלאו מסי יתעורר וייתן משחק גדול מול גרמניה, יחד עם השחקן האהוב עליי בסגל, חבייר פאסטורה, ונחגוג עליה לחצי הגמר. מיד אחר כך, שוב עוברות בראש תמונות של הפסד ודמעות, כמדי ארבע שנים מאז 86'. ושוב מסי, ושוב בכי. חוזר חלילה, כמעט מדי דקה.
06:40. אחרי הגלח"צ, ארוחת בוקר בלובי של המלון בקייפטאון. שני ברזילאים ראשונים מופיעים לי מול העיניים. עשיתי רע למישהו? למה אני צריך לפתוח ככה את היום? מה הם עושים לי מול העיניים כשאני בכלל צריך להיאבק עם תחושות הבטן המעיקות?
אפילו הרעש של הוובוזלה נשמע יותר טוב מהשירים של הברזילאים (AFP)
07:15. צ'ק אאוט במלון ויאללה לשדה התעופה. עוד שעתיים יש טיסה לפורט אליזבת', לעודד את הולנד נגד ברזיל.
07:44. החזרת הרכב מאחוריי ואחרי צעדה לא קצרה לטרמינל ההמראות של הטיסות הפנימיות, חושכות עיניי. צבא של 500 צהובים מול העיניים שלי. "בר-זי-אול, בר-זי-אול, בר-זי-אול". אלוהים אדירים, מה עשיתי? למה אני צריך את כל הסבל הזה? "הייתי צריך להישאר בכלל עוד לילה במלון, רגוע, עד המשחק שלנו. למה בכלל צריך את כל זה? ועוד לראות אותם שמחים ולחזור מבואס לקייפטאון?", חשבתי לעצמי.
08:12. הצ'ק אין מאחוריי, אבל הצלילים ברקע מפריעים לי יותר מוובוזלה במרחק ס"מ או פרשנות של דני נוימן אצלכם. אוהדי סאו פאולו, אינטרנסיונאל, ואסקו דה גמה, קורינתיאנס, מה שלא תרצו. מכל המינים, הגוונים והטעמים, מגיפת אוהדי ברזיל מתהלכת לי מול העיניים. עזבו שיש לא מעט אוהדות שכיף להסתכל עליהן, באמת שהן במקום השני בדירוג הכי יפות בעולם (אחרי ארגנטינאיות כמובן). אבל גם אם זו היתה לאריסה ריקלמה, הן לבושות בחולצות צהובות-ירוקות, מה אני צריך אותן על הראש עכשיו עם כל העצבים של היומיים הקרובים?
איציק זוהר. לא שוכחים אותך באנגליה (צילום: ענת מוסברג)
בקריסטאל פאלאס מתגעגעים לאיציק זוהר
09:24. עלייה לאוטובוס שמוליך את הנוסעים מהטרמינל למטוס. הרהרתי איפה לקבור את עצמי בלי להיעלם בים הצהוב, עד שראיתי את האור בקצה המנהרה. בפינה, על החלון, משפחה הכי נחמדה בעולם. איך נחמדים אם עוד לא החלפנו מילה? הכי קל שיש - שני הורים ושני ילדים, לבושים בכתום מכף רגל ועד הראש. "בהצלחה היום!", סוף סוף הצלחתי להוציא מילה מהפה אחרי ההתרגשות. "תודה, מאיפה אתה? בעד מי אתה במונדיאל?", שאלה אותי האם הנחמדה.
"מישראל, אבל בעד ארגנטינה במונדיאל והיום בעדכם בכל הכח!", השבתי לה, "מאיפה אתם בהולנד?". "האמת שאני בריטית, אבל אנחנו גרים בלוס אנג'לס עכשיו. אחרי שאנגליה וארה"ב הודחו, אנחנו בעד האורנג'", הפתיעה אותי. "טוב, בחרתם נכון", בירכתי ואז הצטרף למחנה הנכון אורח לא צפוי: אוהד מתוסכל בחולצת אנגליה.
"מאיפה אתה", שוב התעניינה האם החמודה, "פלימות', אוהד קריסטל פאלאס ואת?", השיב האנגלי שבהמשך התברר שהוא חובב ישראל ואף היה אצלנו ב-0:0 ההוא ונשאר שבועיים לטייל. "קארדיף. אני וולשית, אבל אין לנו מושג בכדורגל", הפגינה האם הבנה. "יש לכם את ריאן גיגס, מה רע?", החזיר לה האנגלי, שבמעבר חד הזכיר לי: "היה לנו פעם ישראלי אחד בקבוצה, לא זוכר מה שמו", "כן, איציק זוהר. לא חובה לזכור, גם הוא שכח שהוא היה שחקן כדורגל. כיום הוא פרשן", השבתי לו.
09:35. אחרי השיחה הנעימה, נדחסנו כולנו במושבים של ה'סאות' אפריקן אקספרס', מטוס קטן עם מושבים במרחק כזה שאלו של מחלקת התיירים בארקיע ואל על נראים כמו מחלקה ראשונה. כאילו שמע אותי אלוהינו שבשמיים, נמנעתי מישיבה לצד ברזילאי וקיבלתי אמריקאית חביבה. יאללה, שיעברו השעה ורבע האלה ונברח מהמלכודת הצהובה-ירוקה הזו למלון, לפחות שלא נשמע אותם עד המשחק.
14:40. אחרי הנחת הדברים במלון וההגעה המסורבלת לחניית התקשורת באיצטדיון, שוב חושך בעיניים. לא משנה לאן מסתכלים, ים של צהוב-ירוק הולך מולי. גברים, נשים וטף, בכל הגילאים והמינים, לבושים בצבעים השנואים. ושוב המחשבות בראש - "למה לעזאזל באתי? למה אני צריך את זה? הייתי צריך להישאר בקייפטאון ולצפות בטלוויזיה. גם ככה הראש לא מתפקד ורק חושב על המשחק של ארגנטינה".
'בגול השני של ברזיל, עוברים לחדר התקשורת'
16:07. חושך בעיניים. דני אלבס מוסר לרוביניו, שמרשית מקרוב וכל הברזילאים באוויר. באיחור של חצי שעה, הקוון נזכר להניף את הדגל המיוחל, עדיין 0:0.
16:10. עכשיו לא יעזור גם בית דין. רוביניו והרשת שוב חברים טובים (איזה בישול של מלו!), אני שוב מקלל את עצמי ואת הרגע שהחלטתי להבוא למשחק הלא נחוץ הזה.
16:47. מחצית. אחרי דיונים אינטנסיביים ביני לבין עצמי, הגעתי למסקנה עם עצמי: בניגוד למשחק עם צ'ילה, הפעם לא אמתין לגול השלישי כדי לצאת מהמגרש. אם ברזיל כובשת את השני, אני אורז הכל וחוזר לחדר תקשורת.
17:11. גוווווווווולללללל. פליפה מלו המלך נוגח לרשת שלו, 1:1 ויש אלוהים!!!
17:24. איזו בעיטה של קאקה, אלוהים ישמור. העיתונאי היפני לצידי לא מבין איך אני שוקע במושבי ולמה אני חיוור. המון מזל, עדיין 1:1.
17:26. ואמוסססססס!!!! גולאסו של סניידר...מי היה מאמין, 1:2 לנו! מי אמר שלא היה צריך לבוא לפורט אליזבת'??? מהמוצדקות שבנסיעותינו!! מהמוצדקות !!!
17:32. אני לא מחזיק מעמד ביציע העיתונאים. בכל זאת, צריך לשמור על רמה נאותה. ארזתי וירדתי קומה למטה, ליציע האוהדים הרגיל. אין כמו לחגוג עם כמה הולנדים ולראות מקרוב יותר ברזילאים עצובים. אבל די לחגוג, עוד לא נגמר.
17:37. אדום לפליפה מלו! איזה מלך. איש המשחק מבחינתי. התחיל לא טוב עם בישול נהדר, המשיך אותו עם שער מצוין לרשת של ז'וליו סזאר ואדום. שחקן שחקן.
17:41. איזה מלך דונגה!!!! הנבחרת שלו בפיגור, עומדת לעוף מהמונדיאל ובמקום לזרוק למגרש את כל מה שיש כדי להשוות, הוא ממשיך במרובעות שלו. חלוץ (נילמאר) במקום חלוץ (לואיס פביאנו), כאילו הוא מוביל או אפילו 1:1. תותח על. לא שפביאנו נתן משחק גדול, אבל עדיין, חלוץ שבכל רגע נתון יכול להפגיז ולכבוש. דונגה מלך, כבר אמרנו?
17:49. אחרי לא מעט דפיקות לב מואצות עם כל ההחמצות של ההולנדים בטיולים שלהם ברחבה, סוף סוף היפני (מעצבן, אמרנו?) שורק לסיום. תענוגגגג!!! כמה הודעות מברכות מהארץ...מדהים. עכשיו צריך לארגן עצומה למען הישארותו של דונגה בעמדת מאמן ברזיל. אין ספק שעשה עבודה גדולה.
סילבה נפרד מהמונדיאל בדמעות. איזה יום עבר על כוחותינו (AP)
רק שבשבת לא תיהרס השמחה
וואי וואי, איזה יום עבר על כוחותינו. קשה לעשות סדר במחשבות, אבל ננסה לחזור למציאות קצת - עוד לפני העצומה למען דונגה, יש לנו את גרמניה על הראש. בעקבות אירועי פורט אליזבת', תחושת הבטן הטובה השתלטה על זו הרעה. מצד שני, מי כמוני זוכר כי לפני ארבע שנים, יממה אחרי שהודחנו, ברזיל הפסידה לצרפת. אולי עכשיו יקרה אותו דבר ורק הסדר התהפך? אם מחר יהיה תורנו ללכת הביתה, כל זה לא היה שווה בכלום.אבל בינתיים, לפחות אפשר לחזור עם חיוך למלון ועל הבוקר לשדה התעופה, בדרך חזרה לקייפטאון. למי יש מספר של 'סאות' אפריקן אקספרס'? אפשר לבקש לשבת ליד ברזילאים?
לפנייה לכתב/ת 
