גפני ומלחמתו בנביאי הבעל

קשה לי להאמין שיש מי שעושה לציבור החרדי שירות רע יותר מח"כ גפני. הנה, לפני ימים ספורים הכריז כי יש מלחמת תרבות כנגד הציבור החילוני ותבע מהציבור הסרוג להתייצב לצידו. "מזרחיסטים (סרוגים) שכמותכם", הרים קולו בכנס מנהלים של עיתון "המודיע". "איפה הייתם?". לדבריו "במלחמת התרבות לא יהיה משחקים. מה אתה בוחר? אתה בוחר את החילוני... או שאתם עם החרדים ומקבלים את כל מה שגדולי התורה אומרים".

"איפה אתם?", הוא תובע מהסרוגים לדעת בשידור בתחנת "גלי ישראל". "האם כמו אליהו הנביא... או שאתם הולכים עם במות הבעל ועם נביאי הבעל. אין משחקים, אנחנו הגענו להכרעה". אחר כך נכנס לאנאלוגיות בומבסטיות מסיפורי התנ"ך. "אברהם אבינו היה חרדי". לוט לדבריו, היה "פשרן עם כיפה סרוגה", את תושבי סדום ועמורה סירב לשייך. הקהל מבין כבר לבד.

החילונים והסרוגים עלולים חלילה לקבל את עלבונותיו של גפני כפשוטם ולהיפגע. אולם עליהם לדעת שלתחושה זו אין כל בסיס. מי שלא העביר את חייו בעולמה של תורה לא יוכל לתפוס זאת. לתפוס שאת דבריו של גפני מרכיבים גם אלמנטים מוצפנים של רמז, דרש וסוד המכוונים ליודעי חן בלבד.

אנסה לשפוך מעט אור על התקפתו האגרסיבית (לכאורה) של הדובר, כלפי שאר הציבור הישראלי. ובכן, מדבריו של גפני ניתן להבין כי את חייו הוא מעביר בנרני-ה. בעולמו משמשים בעירבוביה בני אור עם כוחות אופל המכריזים זה על זה מלחמה. ניכר כי ח"כ גפני שולט היטב בז'אנר הפנטזיה. הוא אף משוכנע כי הוא מגלם את תפקיד אליהו הנביא. מן סארומן רב-מג שכזה, הנלחם בנביאי הבעל החילונים.

בין כהני הבעל, הדרקונים ופיות-היער החבושות פיאות קאסטם בלונדיניות, רועים להם עדרי זומבים כתומים. מין תפלצות כלאיים נבובות שאינן מבדילות בין ימינם ושמאלם. לכן הוא משביע אותם בשמות גדולי הדור, לבחור בחיים. להצטרף למלחמת הקודש בשופט אדמונד לוי נציג כוחות הרשע.

עולם אוטופי ומרהיב ברא לעצמו ח"כ גפני. אולי ביום מן הימים יצלמו בו פרסומות לפלאפון. אלא שספקנים ירודים שכמוני עלולים לפקפק באמיתותה של מציאות כה פשטנית. הרגשנות, הפאתוס, הכרזות המלחמה היומיות – זה לא הסרט שלי. למעשה המקום היחיד בו פורח ז'אנר בלהות זה מחוץ למסכים, היא הממלכה הקסומה צפון קוריאה.

למעשה מופנה נאומו פנימה, כלפי ציבור שולחיו. בשפה העיסקית מכנים זאת "שימור לקוחות". העסקן מעוניין שבוחריו ורבניו ישמרו את תמיכתם בו. שחס וחלילה לא יוחלף. לכן מתקיים הפימפום האינסופי הזה. טרולים סרוגים, סייבורגים משומדים וגרמלינים חילוניים - כולם משחרים לטרף ביערות העד המקיפים את בני ברק.

אתה, הקורא החילוני/סרוג, כלל אינך קהל היעד. גפני זקוק להמונים אשר יעשו ככל אשר יורה להם. ברור לו כי ברטוריקה הנזכרת, לא רבים מהסרוגים ייתיצבו בשערי לשכת הגיוס שלו (למרות שיש ביער גם חובבי פנטזיה כתומים קטנטנים, קוראים להם חרד"לים).

כמי שמייצג הנהגה טוטאלית, זקוק גפני לעימות תמידי עם גורמים חיצוניים. באמצעות התססת מגזרים אחרים

 הוא מציג את נחיצותו. בוחריו אינם מודעים לקריזה שחוטף ישראל ישראלי, כששוב נשמע קולו המתפלפל והמתלהם בתקשורת החיצונית. בסיועו אולי אף תקום מפלגת שינוי חדשה. הדבר בודאי לא ישרת את הציבור שלו, אך זה בהחלט ישרת אותו.

למרות כל האמור, אני מוכן לצלול לרגע לעולם הפלאות העשיר והדרמטי של גפני. אם הוא טוען לייצוגו של אליהו הנביא, מי אני שאשלול זאת. אדרבה, יוכיח יו"ר ועדת הכספים לציבור את צדקת דרכו וינהג כאליהו. יעלה כבודו באיזה יום שייבחר אל המוחרקה שעל הכרמל כשהוא סוחב עמו פר. שם ירפא בידיו המיומנות את אבני המזבח ההרוס ויתפלל לאלוהי ישראל.

בודאי לא יקשה עליו להוכיח את צדקתו ולהוריד אש מן השמיים. שמא לא יתפנה האל לתמוך במופע הפירוטכני? לא נורא, "אוּלַי יָשֵׁן הוּא, וְיִקָץ". יש לנו סבלנות גפני.