להשיג גם בלי סרט מתנה ובלונים

+ מכונית העתיד

- לא העתיד שלך

אה, כן, התחתנתי. עם אישה והכל. אז הייתי קצת עסוק החודש. וחוץ מזה היו לי המון כאבי ראש. הייתי צריך מכונית שתיקח אותנו לחתונה, כי המכונית שלנו היא ידנית ואם אתם רוצים למצוא היום מישהו שינהג במכונית ידנית, אתם צריכים לחפש ב"משען" או באיזה תיכון שלא שילם לי בשביל להזכיר את השם שלו.

כל זה גרם לי לחשוב, מה שלא קורה בכל יום, רגע: למה שלא אכתוב כתבת רכב־לחתונה? זה יסדר לי רכב לחתונה, וזה גם לא אמור לקחת יותר מדי זמן (הנה סוד אישי שלא מעניין אתכם: מעולם לא השקעתי יותר משעתיים בכתיבת ביקורת רכב. זה מפנה לי זמן להשקיע בכתבות מועילות יותר, כגון "פילזנר בכוס גביע: הברקה או יומרה?". איך שאני רואה את זה, אם אתם רוצים לקרוא ביקורות רכב רציניות, כנראה שאתם אחד משני המנויים של "אוטו").

"אביב גפן צדק, עכשיו באמת מעונן"

למרות שמעולם לא התחתנתי, היה לי ברור שאצטרך מכונית פאר כי זה עדיף מלהיות במכונית רגילה. מהתחלה נטיתי לכיוון של "לקסוס"; זה כמעט לא היה רק בגלל שאף צלע במשולש היוקרה הגרמני לא הסכימה להשאיל לי מכונית בתואנה שאני "דביל שיורד עליהם" או משהו כזה. למה בהעלבות? הבנאדם מתחתן, למען השם. אני קרן אופטימית של שמחה. כאילו שאם הייתי מקבל 745 הייתי אומר שאני מפחד שאיזה עבריין יתבלבל ויחליט לחסל אותי בצומת אלוף שדה. או שאם הייתי נוסע בסדרה S הייתי מתמרמר על זה שיש גם נהגי מוניות עם כזאת. או שב"אודי", טוב, אין לי שום דבר רע לומר על אודי. הם מפרסמים פה כל כך הרבה.

אז כאמור, חיבבתי את "לקסוס". מכונית חכמה, מעודנת, מתקדמת, לא עושה עניין. הנציג האדיב והחייכני בסוכנות רק העמיק את התחושות שלי: "זאת ה־LS460", הוא אמר והצביע על מכונית שהתחילה לידי ונגמרה, טוב, די רחוק ממני יחסית למכונית. "זאת ספינת הדגל שלנו".

סוכני רכב אוהבים להגזים. זאת היתה ללא ספק מכונית.

"אני יכול להסביר לכם על האבזור, או שאני יכול לשלוח אתכם לדרככם. בטח יש לכם עוד המון דברים להספיק".

"כן, זה בסדר, כבר הסברתי להם שהייתי עסוק החודש. למי שמתעניין, אנחנו שמים במסגרת הקטנה קטגוריית אבזור. אני פשוט אעתיק לשם דברים מהקטלוג".

לפני שנפרד מאיתנו סופית, הנציג של לקסוס הציג בפנינו ברכה שהכינו בחברה לכבוד החתונה שלנו, והעניק לנו שתי קופסאות תכשיטים קטנות אבל מלאות בשוקולדים מובחרים. אחר כך הוא הראה לנו איפה הניח עבורנו את סוכריות המנטה המפורסמות שלהם, וידא שוב שאנחנו לא רוצים שום דבר קר לשתות, או אולי משהו חם, או איזה אלכוהול טוב. כשהרגשנו משוחדים לחלוטין הוא הפציר בנו להתקשר אליו או לתמיכה הטכנית בכל בעיה, 24 שעות ביממה, כחלק מהשירות של לקסוס. שאלתי אם אני יכול לפנות אליו במקרה שלא אהיה מרוצה מהשיר שמתנגן עכשיו ב־FM88, והוא אמר שהוא יבדוק מה הוא יכול לעשות.

חיכינו ששער היציאה מהחניון יתרומם כשהנציג הגיח מול המכונית שלנו תוך סיכון עצמי ברור. "יש לכם ברכב שתי קופסאות מגבונים לחים", הוא אמר בעודו מתנשף. "אמורות להיות שלוש, אז הבאתי לכם עוד אחת". יפה, כנראה שהוא מכיר היטב את חיי הנישואים.

ואז הלכנו להתחתן.

זמן סוכרייה

יום מאוחר יותר, עם הנגאובר קל שהחל להתערבב עם רגשות חרטה גואים, יצאנו מתל אביב לסיבוב בהרי ירושלים כדי למצוא מקום לאכול צהריים ואז לממש את נישואינו במושב האחורי (סתם, לקסוס, אני צוחק. אכלנו במלון). מסקנות ראשוניות: היא מהירה, יפה ומפנקת, והמנוע וסעפת היניקה שלה זה משהו מיוחד. וגם האוטו לא רע.

ברגע שאתה טורק את הדלת - ולא שאתה חייב, כי במקרה שאתה מיסטר ברנז יש מערכת ואקום שתשלים את הסגירה בשבילך - אתה גם טורק את העולם שבחוץ. כמו בהטלת כשף, הכל משתתק. רק צלילי סירנה וצפירות חודרים את מעטה ההגנה, אבל גם הם ברכות מרוחקת, איטית ואדישה. זה לא ממש משנה אם אתה בפקק או על האוטוסטרדה, הלקסוס הזאת היא סטלה של מכונית.

רוב החברות היפניות מסתפקות בהעסקת יועץ בית לענייני "גנבת שטויות שחשבו עליהן בגרמניה ובארצות הברית", אבל אני כמעט בטוח שלקסוס מחזיקה במחלקת "חשיבה על שטויות חדשות". כמתחייב בז'אנר, יש אינספור פיצ'יפקס. אשתי להווה הכי התלהבה ממראת האיפור ומהמנורה האלגנטית שמחוברת לכיסוי שלה, ואילו אני שמחתי לראות שבניגוד לאזהרות של מיטב חברי הממורמרים, היא לא התחילה להזניח את עצמה איך שהתחתנו.

"סופסוף ניקיתי את הג'אסטי" 

"ניסית את סוכריות המנטה האלה?", שאלתי והרמתי את קופסת המתכת הקטנה עם הסמל של לקסוס. "הן סוכריות המנטה הכי טובות שטעמתי. טיק־טק זה כמו הקרוב האיטי של סוכריית המנטה הזאת".

"אתה קצת מגזים, לא?".

"תריחי את הבל הפה שלי".

"לא רוצה".

"תריחי, נו. אהההה".

"איכס, יא - בוא'נה, זה מדהים. תנשום עלי, תנשום. ככה בטח מריח גן עדן".

אשתי להווה הוציאה שתי סוכריות קטנטנות מהקופסה והכניסה לפה. "אני לא אוכל יותר שום דבר אחר בחיים שלי", היא אמרה.

תודה לקסוס. יצאתם גדולים.

ה־LS460 היא מכונית נוחה בכל מצב. אין כאן יומרות ספורטיביות כמו בגרמניות, אבל מצד שני, האנשים היחידים שמחפשים התנהגות ספורטיבית

 במכוניות פאר הם אנשים שמקבלים אותן לשלושה ימים בשביל לכתוב עליהן בעיתון. תנו לי להבטיח לכם, האימפרזה טורבו שלכם אוכלת אותה בלי מלח על כבישים מפותלים. כלומר, אפשר להעביר את המתלים ואת ההגה למצב ספורט, אבל זה כמו להעביר מרכבה סימן 4 למצב נקי לסביבה.

אז אולי היא לא מתאפיינת בכל הדיוק של המיני קופר S, אבל הלקסוס הזאת קלה להפליא לנהיגה בכבישים מתפתלים. ואם אתה ממהר לאנשהו, היא מסוגלת להיות מהירה. אפילו מהירה מאוד. אלא שה־LS460 יודעת למי ולמה היא מיועדת, ודבר ראשון היא מפנקת בלי פשרות. ולפחות לטעמי, זה האופי המתאים למכונית שנועדה לקחת אותך מהבנק לאופרה ומשם לבית בקיסריה. התחושה בתוכה היא כמו במכונית האמריקאית הכי טובה בעולם; השיכוך נפלא עד כדי אפקט ריחוף, והמושבים מקוררים בדרגה לפי בחירתך. יש חיישן שיודע מתי תנאי איכות הסביבה מאפשרים הזרמת אוויר מבחוץ, ויש מסנן אוויר מיוחד שאני לא יודע מה הופך אותו למיוחד, אבל הוא כזה ויש לו כפתור משלו. אתה מבודד לחלוטין מהסביבה, ולגמרי לא אכפת לך מה קורה בחוץ. אני חושב שזה יכול להיות אוטו נהדר לאהוד ברק.

וזה נעים

טוב, כמובן שעליתי גם על חסרונות. למשל, אנחנו קיבלנו את הגירסה עם העשרה רמקולים ולא עם ה־19 שיש באחת המאובזרות יותר. אתם יכולים לתאר לעצמכם את הפדיחה שאתה חווה כשחברך למועדון הגולף קונה LS460 כמו שלך, אבל עם עוד תשעה רמקולים? גם אני לא. אבל פעם היה לי רובר, ולחבר שלי היה רובר עם כל הדלתות מתפקדות. אלוהים, איך שהקנאה אכלה אותי.

עוד חסרונות: מערכת החניה העצמאית קצת איטית ומסורבלת. מצד שני, היא הרבה יותר טובה ממערכת החניה העצמונית שיש לי באוטו הפרטי שלי. מצד שלישי, הוא לא עולה 740 אלף שקל.

אבל כל זה לא באמת משנה. ה־LS460 היא מכונית כל כך נעימה שזה כמו הדרגה הכי גבוהה במדיטציה: דרגת ה"אני הולך לאכול לכם את את הראש על זה אחר כך בהרצאות בתשלום". הנה, אשתי להווה כבר הודיעה לי שבגירושים היא לוקחת את הלקסוס. ולא שאכפת לי. אני רק רוצה את סוכריות המנטה.