מגלה את אפריקה: חוויות של ישראלי שחזר משם

• נמצאים בדרא"פ? כנסו לעמוד המונדיאל המיוחד לתייר הישראלי
  

רכבת תקלה

המסילה שאמורה הייתה להוביל לאצטדיון החדש, Soccer City, כמו שאר התוכניות שלא הושלמו עד למועד פתיחת הטורניר, תיבנה כנראה רק לקראת המונדיאל הבא שייערך בדרום אפריקה. אחד האבסורדים הגדולים הוא המסלול מנמל התעופה לתחנת מלבורן: הרכבת יוצאת מהנמל לתחנת מלבורן, עוצרת בה ללא אפשרות של הנוסעים לרדת ממנה, ממשיכה משם לתחנה של סנטון, הנוסעים למלבורן מתבקשים לעבור לאחד משני הקרונות הקדמיים, ורק אז הרכבת נוסעת חזרה למלבורן. למה? TIA!

אוהדי ברזיל כובשים את כף התקווה הטובה (צילומים: עדי ארבל)

המצלמה המשוכללת באיצטדיון סוקר סיטי. מגיעה לכל נקודה

אבל יש גם צד שני למטבע המקומי: ה-TIA הפך מחיסרון ליתרון באמצעות מיתוג העיקרון כחלק אקזוטי ובלתי נפרד מאופייה של המדינה המארחת. לא במקרה הפכה השורה "Cause this is Africa" לשורת מפתח בהמנון המונדיאל.

אזרחי דרום אפריקה זועמים על כך, שבתקופת המונדיאל החוקה המקומית הופכת להיות משנית לחוקתה הנוקשה של פיפ"א. לדוגמא: פיפ"א הקימה בית משפט חדש, עצמאי ומנותק מהחוקים המקומיים, שידון בכל ענייני המונדיאל. כמה מכלי התקשורת הובילו את המאבק בפיפ"א, והגדיל לעשות אחד העיתונים שכותרתו הראשית על רקע זה הייתה Fick Fufa - סיכול אותיות לא מתוחכם במיוחד שרומז מה מרגישים האוהדים המקומיים כלפי פיפ"א.

מושבים רבים באיצטדיונים נותרו ריקים

כרטיסי כניסה למשחקים ניתן היה לרכוש דרך האינטרנט בחודשים שקדמו לטורניר. לאור הדיווחים על הקצב האיטי של מכירתם, בחרתי שלא לקנות כרטיסים מתוך תקווה שפיפ"א לא תרשה לקרחות של מושבים להתקיים ביציעים, כך שיתאפשר להשיג כרטיסים מוזלים בדרום אפריקה לקראת המשחקים.

טעיתי. מסתבר שפיפ"א חילקה/מכרה כרטיסים לכל מיני גופים שלא ממש הצליחו להפיץ אותם, כך שנותרו מושבים רבים ריקים. מי שזכו להשיג כרטיסים, במחיר מוזל יחסית, הם תושבי דרום אפריקה ומקורביהם, שנהנו ממחירים מוזלים שהגיעו עד כדי 140 ראנד (כ-70 שקל) לכרטיס בשלב המוקדם.

תור לכרטיסים במשרדים הרשמיים. אצל הספסרים התורים קצרים יותר

איצטדיון גרין פוינט בקייפטאון. תצפית מהר השולחן

קצת היסטוריה והרבה היסטריה

המשחקים שנכחתי בהם נבחרו בהתאם למדד מיוחד שבניתי, המשלב את רמת הכדורגל עם איכות האוהדים: המשחקים של הולנד-דנמרק ומקסיקו-צרפת. לימים הסתבר שלא דייקתי לגבי רמת הכדורגל. ניתן להצביע על חמישה מחנות אוהדים שנותנים את הטון ומפגינים נוכחות מרשימה: הולנד, מקסיקו, ארגנטינה, ברזיל ו-"בפאנה-בפאנה", הלא היא נבחרת הכדורגל המקומית שזכתה לכינוי מאת עיתונאי מקומי לפני מספר שנים, וכל השאר קצת היסטוריה והרבה היסטריה.

על פי הדיווחים בתקשורת המקומית, מספר האוהדים הגדול ביותר הוא דווקא מארצות הברית. ההסבר לכך הוא כפול: ראשית, הנאמנות הכפולה - רבים מהאוהדים האמריקנים חולקים את אהדתם עם נבחרת נוספת, עדות לארץ המקור ממנה הגיעו: מהולנד ואנגליה, ועד מקסיקו וברזיל. שנית, לאוהדים האמריקנים היה יסוד סביר לחשוש כי נבחרתם לא תעפיל לשלבים המתקדמים יותר. ויש גם את הקטע הזה שלאמריקנים יש כסף.

לאוספי התמונות עם סלבריטאים, כיכר נלסון מנדלה היא מיקום נהדר, בעיקר בשעות הבוקר, בטרם פשוטי העם ממלאים את האזור. את ההזדמנות לתמונה עם פאביו קאפלו, מאמן נבחרת אנגליה, החמצתי מכיוון שבזמן שחיכיתי שיסיים את שיחת הטלפון שניהל (כנראה חיפש שוער), עבר לידי סטיב נאש. מרוב התרגשות על הזכות שנפלה בידי להצטלם עם כדורסלן ה-NBA הלבן הטוב ביותר כיום - קאפלו חמק מבלי ששמתי לב.

מחנה אוהדים מרשים. ההולנדים ממש אריות

פספס תמונה עם קאפלו - הרוויח סלב אחר. עדי עם סטיב נאש

"איובה" - סבבה בעברית

חברות רבות מנצלות את המונדיאל לטובת חשיפה לקהל עולמי. למשל, באתרים תיירותיים מרכזיים, שוב, כמו כיכר נלסון מנדלה, הפגינו מספר להטוטנים את שליטתם בכדור. מדובר היה בקמפיין של הרשת החברתית החדשה, YouFoot, שהותאמה במיוחד לאוהדי כדורגל. מעניין באמת מהם סיכויי ההצלחה של רשת חברתית שמטרתה אינה למצוא בחורות? קמפיין בולט נוסף הוא של חברת תקשורת שבחרה להחדיר לשיח הציבורי מילה חדשה שמקורה אינו ברור, "איובה", שמשמעותה בעברית הוא סבבה.

החברה שהשקיעה אולי את מרב הכסף היא קוקה-קולה, שבנוסף לפרסומות הרבות ששידרה בטלוויזיה, הכינה שיר למונדיאל ופרסה את דוכניה מסביב לכל האצטדיונים, תוך חתימה על הסכם בלעדיות אגרסיבי, ויש שיגידו שערורייתי, עם מארגני הטורניר. המחיר למשקאות החברה, אגב, אינו כולל את הפקק. הוראות הבטיחות של פיפ"א לא מאפשרות להכניס בקבוק סגור לאצטדיון. על כן מומלץ לכל ישראלי טוב במשחקים הנותרים, להביא עמו פקק מיותר בכיס.

הוובוזלה עושה עלייה

חברים שלי בארץ הציפו אותי בבקשות שאביא להם וובוזלה לטובת שימוש בהפגנות (מי עדיין מפגין היום?), ככלי עידוד וכסמל סטטוס. סירבתי ברגישות ובנחישות מכיוון שברור לי הנזק הטמון בכלי המסוכן הזה: כאשר הנשק הזה נמצא בשני צדי המתרס - כולם סובלים ללא יכולת להרתיע את היריב. לכן הפיתרון הטוב ביותר הוא הפסקת אש כפויה, דהיינו איסור על שימוש בוובוזלה ביציעי ארצנו.

בינתיים, הטיסות לארץ מלאות בישראלים שמייבאים סטוקים של וובוזלות לארץ. כדאי מאוד ששירותי המכס הישראלי יתעוררו בהקדם ויאסרו על הכנסתה של יותר מוובוזלה אחת לנוסע. מה שאירוני בכל הסיפור של הוובוזלות, הוא שבעוד שהמטרד הזה התבסס במגרשים, פיפ"א הגדירה את האצטדיונים כאזורים ללא עישון, כפי שהכרוז דואג להכריז מדי משחק. כנראה שתקנה זו נועדה לא לפגוע בריאותיהם של נושפי הוובוזלות.

ולישראלים שחושבים להשתמש ברעשנים או שופרות כוובוזלות יהודיות, אספר כי אוהדי מקסיקו (עם רעשני ענק) ושאר מדינות אפריקה (עם שופרות עוד יותר ענקיים), הקדימו אותנו. נראה שנאלץ להסתפק בזריקת סוכריות למגרש וקריאות קולולולו.

אוהדים תוקעים בוובוזלות בכיכר נלסון מנדלה

חיי לילה: הכניסה לרוב המסיבות בחינם

בימים כתיקונם, משתמשים מארגני המסיבות בקוד לבוש קשוח שכולל סטנדרטים גבוהים מאוד, בין השאר בכדי להדיר שכבות חלשות, לא משנה באיזה צבע עור, מהאירועים האקסקלוסיביים. במונדיאל העיקרון הזה כבר לא תקף. הכניסה לרוב המסיבות בחינם, וקוד הלבוש התובעני ביותר הוא חולצת כדורגל.

עדכון נוסף מהשטח: האוהדים האירופיים מצאו דרך מקורית למבחן יכולות בשתיית אלכוהול: במהלך המסיבות משמשת הוובוזלה כמשפך לאלכוהול אותו אמור הנבחן לסיים בלגימה אחת. המבחן מוכתר בהצלחה במידה ותקיעת ניצחון מושמעת לאחר גמיעת כל האלכוהול עד לטיפה האחרונה.

הקשר הישראלי

כבר בנמל התעופה של ארצנו, נחשפתי לקרבות עידוד בין מחנות האוהדים (וגם למגוון סלבס מרחוב הספורט הישראלי, כמו שלמה שרף ורמי וייץ), שהלכו והתעצמו עם נחיתתי בנמל התעופה של יוהנסבורג, ועוד יותר מכך, עם הגעתי לכיכר נלסון מנדלה.

למרות שכל קשר בין ישראל למונדיאל הוא מקרי בהחלט, אי אפשר לא לספר על האירועים מנקודת מבטו של האוהד הישראלי הממוצע. מצד אחד, היה בי רצון עז להתהדר בדגל ישראל שהכינותי מראש, בזמן שאוהדים מכל המדינות מנופפים בדגליהם על מדרגות הכיכר. מצד שני, הרגשתי כמו הילד הדחוי שמתעקש להשתחל למסיבה אליה לא הוזמן (ובמקרה הזה באשמתו המלאה). לבסוף יצר הגאווה הלאומית גבר, ומצאתי עצמי מנופף בדגל ישראל לצד הדגל האלג'ירי.

אוהד ישראלי, עדי ארבל, עם אוהדי נבחרת אלג'יר

בזכות האווירה הספורטיבית החיובית ברחובות, מצאתי עצמי מתהלך בביטחון גמור עם דגל ישראל ברחובות קייפטאון. לא נתקלתי אפילו בתגובה שלילית אחת, להיפך: בזכות העובדה שהסתובבתי עם הדגל בעוד כמה אירועים, זכיתי להכיר כמה חברים חדשים - מישראלים שהזמינו אותי למשקה, כאות הערכה על מעשיי הפטריוטיים, דרך יהודים מכל העולם שביקשו להצטלם עם הדגל, ועד נוצרים אוהבי ישראל שטרחו להסביר לי מה אנחנו צריכים לעשות מבחינה פוליטית.

מנגד, במהלך המונדיאל המשיכו להופיע בעיתונים פרסומות, הקוראות לאוהדים לא לשכוח את מסכנותם של הפלסטינים גם בימים טובים אלו.

• עוד על חוויית המונדיאל - בבלוג של עדי ארבל: לא אקטואלי