מגדלים באוויר

העולם, כהרגלו, מתחלק לשני חלקים. בצד אחד יושבים אלה שיצחקו בקול רם ובפרץ נוסטלגיה כשמירי פסקל (אילן פלד) תגיד "ק-צ-ח" לזיהוי התבלין במיצגים הקולינריים המופרעים של פקחית החניה המיתולוגית של "אחד העם 101".

בצד השני יושבים אלה שלא מבינים על מה הרעש, ומביטים בצוחקים בעיניים תמהות. הרי בעצם מדובר בהומור נחות, עם בדיחות ועד בית בטעם של פעם ותיבול עדתי חזק במיוחד. מה כאן מצחיק?

פלד בתפקיד מירי הפקחית. ובאיזו קבוצה אתם?

מי שצפה בשתי העונות הראשונות של "אחד העם 1" יודע: המערכונים הקצרצרים, שהתבססו על דמויות קבועות, כולן דיירות בבית משותף, התחקו בלי עכבות כלשהן אחר כל החוליים החברתיים של ישראלים ממוצעים -

היומרנות והתחמנות, האגרסיה ושנאת הזר, ההתנשאות העדתית והכללית והדביליות שמאפיינת את כולם, במיוחד כשהם לא מודעים לה.

כל זה היה הורס עד קורע, ונרשמו גם שיאי משחק קומי. אילן פלד, כמובן, בדמות המופרכת של מירי; אורי גוטליב כבעלה; ענת מגן-שאבו כאילנית וכבת חן הילדה הזנוחה ויעל פוליאקוב כשולה נמירוביץ'-נמיר, אשת חברה בהתהוות, המקדמת אג'נדות מופרכות ביבשושיות צנונית מהולה בטירוף מוחלט. היה כיף, וחלק מאיתנו רצו עוד.

זה לא זה

ארז בן הרוש ואילן פלד, היוצרים, החליטו שהגיע הזמן שמירי תעבור דירה, וכך תתנתק מהשיכון ומהפורמט המצליח. לשם כך, צריך היה להרוג את ראובן בטקס הדלקת משואה בגרמניה, כשהוא מתרעם על בעיה בצינור הגז, מתעלם מכך שזו חזרה גנרלית, תוקע בדיחת גרמנים וגז ועולה השמימה בלהבות.

ראובן, עמרם, אילנית, שולה ואווה. הקסם של פעם (צילום: יוני המנחם)

מירי מקבלת הון כפיצויים ועוברת לגור במגדלי יוקרה, מנסה קצת להיות נדבנית ואשת חברה בזכות עצמה, אבל זה לא יוצא לה, ובפרק הראשון - במסע ארוך במעלית ובחזרה ברגל אל הקומה ה-32, מבהירה לנו שראובן חוזר בתור רוח בשחור לבן, ושזה לא זה.

ההבדל העצום שבין פרק בסיטקום לבין רצף מערכונים קצרצרים, הוא שעמד בעוכריה של "אחד העם 101", על פי פרק הפתיחה שלה.

את שיאי הוולגריות, הבוטות והצחוקים של העונות הקודמות אי אפשר היה להשיג תוך כדי שמספרים סיפור מסודר שמחויב לאיזשהו היגיון חיצוני, התפתחות עלילתית ושאר כאבי ראש שבולטים במיוחד בפרקי אקספוזיציה.

עכשיו, העולם מתחלק לעוד שני חלקים קטנים: אלה שיפרשו אחרי מה שראו היום ואלה שלא יכולים, בגלל הנוסטלגיה. אני שייכת לחלק השני. לא כל מוצר מצליח צריך לשפץ, ובכלל לא ברור שמירי היתה צריכה לעבור למגדל יוקרה כיד לזכות באהדת הצופים. אם רק יחזירו את ריביירה, העובדת הזרה מקולומביה, ויתנו לענת מגן-שאבו לפרוח בשיאים של טמטום, עוד יהיו ימים יפים מאלה.