ככה כן צובעים חומה

האיצטדיונים המשוכללים, מצלמות הטלוויזיה, השדרים, הפרשנים - כל אלה אמורים לספק לאוהדים בסלון חווית צפייה מקסימלית בנעשה על מגרש הכדורגל. וזהו בדיוק מה שריאס קומו מנסה למנוע מכם. אל תכעסו עליו. נכון שאלו ימיו האחרונים של המונדיאל, אבל הוא רוצה שתצאו ממנו עם שאלות - לא כאלו הנוגעות למספר החלוצים בהרכב גרמניה, או מה מספר הטלפון של צ'אבי אלונסו הספרדי. שאלות מהותיות על כדורגל, תקשורת וגלובליזציה. 

הדיפת כדור ברזל? מוקדש לחובבי הכדורגל (צילום: AFP)

בגלריית מסקרה בבומביי הקים האמן ההודי מיצב ושמו "סוברטו לסזאר". על מדפי ארון גדול הוצבו 126 כדורי רגל מברזל ומנגד מושמעת בקולי קולות נגינת הוובוזלות המפורסמות מדרום אפריקה והמהום הקהל שמלווה אותן. את משחקי הכדורגל המוקרנים על מסך ענק בחלל ניתן לראות רק אחרי שמצליחים לעבור את קיר הבטון שממסך אותו (ומעליו קורת שער). כדי לעשות זאת יש להתאמץ ולחדור פנימה דרך חרך צר ומעיק. להסתנן למגרש הקופסה בנתניה יותר קל. 

משחק בונקר. קומו נשען על חומת הבטון (צילום: AFP) 

יש שוער בשער. קומו מתכתב עם סובארטו וסזאר (צילום: AFP)

כנראה שמי שבאמת רוצה לצפות בשידורי המונדיאל לא יעשה זאת באמצעות המיצב המיגע של קומו. הוא מבחינתו לא רוצה להקל על המבקרים. "שם העבודה מסמל את המעבר מהשחקנים המקומיים בבית (כמו שוער נבחרת הודו, סובארטו פול) למותגים גלובליים (כמו ז'וליו סזאר, שוער נבחרת ברזיל). אחד מהם אלמוני, השני מפורסם. התערוכה מדגימה את הפער בין הדרך בה כדורגלנים הודים נתפשים, לאלו הבינלאומיים", הוא אומר.

מה, קורָה?

הודו, המונה כ-1.1 מיליארד אזרחים, מעולם זכתה להיות מיוצגת במונדיאל - עובדה די מפתיעה בהתחשב בכך שאפילו ישראל כבר הופיעה פעם אחת בטורניר הגדול (מכסיקו 1970) ובעיקר מדהימה נוכח ההצלחה של אורוגוואי, שנבחרתה העפילה לחצי הגמר בדרום אפריקה, לפני שנוצחה 3:2 על ידי הולנד.

כאן נכבש השער הראשון בתולדות המונדיאל (צילום: AFP)

אורוגוואי הקטנטנה מונה כ-3.3 מיליון תושבים בלבד. עם זאת, בכל הנוגע למסורת הכדורגל - היא עשירה וארוכת שנים. למעשה, הנבחרת מדרום אמריקה זכתה פעמיים בגביע העולם, בפעם הראשונה זה קרה במונדיאל הראשון אותו אירחה ב-1930. השער הראשון בטורניר נכבש על ידי לוסיאן לורן הצרפתי שנכנס להיסטוריה. כדי לציין את אותה היסטוריה הוקמה באמצע רחוב תמים למראה במונטווידאו הבירה חצי מסגרת שער. שם בדיוק זה קרה. פעם היה שם איצטדיון, עכשיו חניה.

פה לנים ברחובות

חניות, חנויות, גדרות, ובעיקר קירות. שום דבר לא חסין בפני מתקפת הגרפיטי שפשטה על וארשה. ספק אם הסיסמאות שריסס פעיל השמאל הישראלי, יונתן שפירא, על שרידי גטו היהודי של בירת פולין הן חלק מפסטיבל אמנות הרחוב "Art Doping", אולם ברחבי העיר ניתן להריח את הספריי ולראות את הביטויים הויזואליים מכל עבר.

פולין לא במונדיאל. הגרפיטי כן (צילום: AFP)

מארגני הפסטיבל מבקשים לחשוף את התושבים המקומיים לעושר והיופי של הגרפיטי ולהוסיף צבע לסביבה האפרורית של וארשה. מוסדות ציבור למיניהם נצבעו, ביניהם אפילו המוזיאון למורשתו של המלחין פרדריק שופן, גאוות העיר. תחנות הרכבת עוטרו בציורי קומיקס, כשבכל תחנה ייחשפו הנוסעים לפרק אחר. "נוסיף לווארשה זהות. אנחנו רוצים להמריץ צעירים לפתח את הסגנון שלהם", הסביר רוברט פז'פיורסקי, יוזם הפסטיבל, שיימשך עד סוף יולי".

מוזיאון שופן. הגרפיטי מתפשט על כל הבניין (צילום: AFP)

ציור בהמשכים. ההיפודרום של וארשה (צילום: AFP)

בעוד שבישראל נשמעת דרישה מהמשטרה המקומית לחקור את שפירא על כתובות המחאה שלו, נראה שבאופן כללי אין בכוונת הרשויות המקומיות לפעול נגד אמני הגרפיטי."הפסטיבל הוא רעיון טוב מאוד. אנחנו מתמודדים בכל יום עם ונדליזם בווארשה. להרבה צעירים אין רשות לצייר על בנייני העיר. אם אתה נותן להם חלל לבטא את רגשותיהם, רמת הוונדליזם תרד. ציור אורבני לא חוקי הוא פשע", אמר מפקד המשטרה, ברטלומיי זילינסקי. 

צביעה בשטח בנוי

בעוד שהגרפיטי באיזור הגטו היהודי בווארשה מתקבל בזעם ומעורר התנגדות אצל הרשויות המקומיות, הרי שבמדינת ניו יורק מעודדים דווקא את הפעילות בגטו של "משחיתי הקירות" למיניהם - מתחם "Five Pointz" שבלונג איילנד. מדובר ב"מכה של אמני הגרפיטי" בעולם ובמקרה בראשו עומד יונתן. כלומר, ג'ונתן. לא שפירא, אלא ג'ונתן כהן. אתם יכולים לקרוא לו פשוט "Meres".

"Five Pointz" ברוכים הבאים (צילום: AFP) 

מתחם אימונים בשטח בנוי (צילום: AFP)

כהן בן ה-37 מתחזק החל מ-2002 את המתחם הגדול ביותר לגרפיטי בעולם. שטח המפעל העצום הומר עוד בשנות ה-90 לאתר אימונים ויצירה לאמני רחוב מקומיים וזרים. ופעל בשנים האחרונות כמרכז לאימונים ויצירה של אמני הגרפיטי, והבניינים התעשייתים הישנים שימשו אכסניה לצרכיהם.

יצאנו להפסקה, בקרוב נשוב. מתחם "Five Pointz" (צילום: AFP)

מוציאים אגרסיות על חומות המפעל (צילום: AFP)

עם זאת, הפעילות השוטפת הופסקה בשנה שעברה. תאונה שקרתה באפריל 2010 הביאה למותו של אמן בשטח האתר, בעקבות התמוטטות אחד הקירות. אי לכך, הורו הרשויות לסגור זמנית את מתחם "Five Points" עד לתיקון הליקויים. עתה הוא עומד להיפתח מחדש. הגיע הזמן, אמני הרחוב מתדפקים על הדלתות, ולא פעם צובעים אותן.

מי מכיר את האיש שבקיר?

בווארשה מנסים לקדם את אמנות הגרפיטי בכל רחבי העיר (אבל רק במקומות המסומנים), בעוד שבניו יורק מנסים לכוון את הפעילות למוקדים ספציפיים. ומה בברלין? לפחות רובע קרויצברג שוקק החיים הולך וצובר תאוצה כקנווס מבטון למרססי האירוסול. והגרמנים אף גאים בכך שעיתון ה"ניו יורק טיימס" הגדיר בעבר את הרובע כבירת הגרפיטי של העולם - לא הארלם, לא ברוקלין, אפילו לא לונג איילנד סיטי. אלא ברלין.

ציור קיר בקרויצברג (צילום: AFP) 

מי מפנה גב למי? ציור קיר בקרויצברג (צילום: AFP)

סבתא מצוירת, לחינוך הדור הצעיר בקרויצברג? (צילום: AFP)

הציורים שכבר התמזגו בנוף הטבעי של הרובע, המזוהה בעיקר עם תושבים זרים בעיר, מוכרים גם על ידי העירייה כיצירות אמנות ראויות. בין ציורי הקיר גם כאלו ששרדו יותר מעשור. כך קורה שהמקום נהיה מוקד עליה לרגל לאמנים מוכרים כמו בנקסי הבריטי, The Wa, Evol, והאחים אור גמאוש מברזיל. הם יודעים כי סיכוי רב שפרי עבודתם יישמר למשך שנים.

מי מכיר את האיש שבקיר? גרפיטי בקרויצברג (צילום: AFP)

במקרה של האמן המקומי "Amok", מדובר בפלא של ממש; עבודתו מ-1989 עדיין מעטרת בניין גדול ברחוב אדלברט בקרויצברג, ויש כבר מי שהכתיר אותה כיצירה הקנונית והמשמעותית ביותר של סצינת הגרפיטי הברלינאית. ככה כן צובעים חומה - בחומת ברלין.