התפוז לא מכני, אבל עובד
הולנד הנוכחית לא תיזכר כנבחרת של 'טוטאל פוטבול', אלא כיחידה מלוכדת ומשעממת לעתים, שנהנתה מהברקות של כוכבים גדולים ומאמן ענק. אורוגוואי נפרדת כגיבורה
התפוז לא מכני, אבל עובד. מי שציפה לכדורגל שיזכיר את הולנד הגדולה של שנות השבעים, זו שעלתה לגמר פעמיים והפסידה, יכול להמשיך לצפות. הנבחרת של ברט ואן מארוויק, שניצחה 2:3 את אורוגוואי ועלתה לגמר הראשון בכתום מאז 1978, משחקת כדורגל פרגמטי ומשעמם לעתים, עם עקיצות של שחקנים כמו אריין רובן, ווסלי סניידר ורובין ואן פרסי.
- סניידר: "פשוט לא ייאמן שאנחנו בגמר, זה ענק"
- מאמן אורוגוואי: "הולנד כובשת מכל מצב"
- לראשונה: נבחרת אירופית תזכה מחוץ ליבשת
מול מרבית הנבחרות בעולם זה מספיק, כולל ברזיל כנראה, אבל האם זה יספיק מול ספרד וגרמניה? זו כבר שאלה אחרת. יש הטוענים שדווקא קבוצת שחקנים כמו זו שיש להולנד, יכולה להפתיע את שתי הנבחרות הכי מסודרות בטורניר עד עכשיו. הסיבה פשוטה, רק להולנד יש מספיק שחקנים שיכולים להפתיע בכל רגע נתון ולא מסתמכים על יכולת קבוצתית שלעתים עלולה להיתקע.
אבל בואו לא נקדים את המאוחר ונתרכז במה שעשתה הולנד מול אורוגוואי. מרק ואן בומל היה נהדר ובמחצית השניה, למרות שהיה צריך להסתדר לבד במרכז הקישור, עשה עבודה טובה. מרטין שטקלנבורג, שספג שער מוזר, התאושש בזמן לפני שגרם נזק לקבוצתו ועל החלק ההתקפי אפשר להרחיב שעות. על סניידר כבר כתבנו מספיק לפני המשחק ואת היכולות של אריין רובן כולם מכירים.
הגיבורים השקטים
בין הכוכבים הנוצצים בלט אחד שעשה עבודה שחורה לאורך כל הטורניר, והצדיק בכל פעם את המקום בהרכב, ועוד על חשבונו של רפאל ואן דר וארט המצויין. קוראים לו דירק קאוט והוא כוכב מסוג אחר, כוכב שלא מפחד מעבודה קשה, כוכב שלא מפריע לו לזרוח קצת פחות מהשאר לטובת הצלחת הקבוצה. הוא היה כזה במהלך העונה הקשה של ליברפול ועכשיו, אולי בזכות אותה שנה לא פשוטה, הוא עושה את זה גם בהולנד.
קאוט, שכמו המאמן הגיע גם הוא מפיינורד, בישל את השלישי, חיפה מתי שצריך על ג'ובאני ואן ברונקהורסט, ושוב עשה עבודה שקטה ויציבה. ואם כבר נגענו במאמן, אז בואו ניתן לו קצת יותר כבוד כי מגיע לו. בלי לשים לב, הצליח ואן מארוויק היכן שמרקו ואן באסטן, פרנק רייקארד, חוס הידינק, לואיס ואן חאל, דיק אדבוקאט, לאו בינהקר ורבים אחרים נכשלו לפניו.
לא ברור איך הוא עשה את זה, אבל ואן מארוויק, שמעולם לא זכה באליפות הולנד ואימן בעיקר בפיינורד, הצליח לגבש נבחרת מלוכדת שחושבת רק על ניצחון, גם כשהמצב לא הכי מאיר פנים. מבחינה טקטית הוא יצא גדול כשבמצב של 1:1 הוא החליט להוציא קשר אחורי בדמותו של דמי דה זיוו, ולהכניס את רפאל ואן דר וארט. זה אמנם עלה לו ב-15 דקות לא קלות של אורוגוואי בפתיחת המחצית השניה, אבל זה גם מה שניצח לו את המשחק.
ג'ובאני המלך
ואן ברונקהורסט, עוד מעט בן 36. כשהוא הגיע בגיל 23 מפיינורד לגלאזגו ריינג'רס, הוא כבר היה נחשב למגן מוערך וכך גם כשנחת בארסנל שלוש שנים מאוחר יותר. מאז הוא כבר הספיק להעביר עוד שבע עונות בברצלונה, לפני שחזר לאותה פיינורד. איזה שחקן, איזה נשמה ואיזה בומבה הוא שיגר בדקה ה-18 לחיבורים של פרננדו מוסלרה.
את הופעת הבכורה שלו רשם ב-1996, אך למרות שהוא לא שיחק במונדיאל בו הגיעה הולנד לחצי הגמר שנתיים מאוחר יותר, ג'ובאני תמיד היה בעניינים. ברט ואן מארוויק, שהגיע גם הוא מהחונטה של פיינורד, אם אפשר לקרוא לה כך, שומר לג'ובאני אמונים ומזמן אותו כמעט לכל מסיבת עיתונאים, גם בגלל שהשחקן הוותיק הוא היחיד בסגל שדובר אנגלית וספרדית.
ואן ברונקהורטס הפך לאיש סודו של ואן מארוויק, שאמנם זכה להכרה בזכות גביע אופ"א ב-2002 עם פיינורד, אך היה צריך להתחבב גם יוצאי אייאקס ואיינדהובן. ואן מארוויק החזיר למגן שלו עם מקום בטוח בהרכב וסגירת 105 הופעות בכתום (שלישי בכל הזמנים), כשהגמר יוסיף לו הופעה נוספת. ואן ברונקהורסט נתן שער מהסרטים ופתח את הדרך לעשיית היסטוריה אפשרית.
תודה לאורוגוואי
עכשיו הגיע הזמן להיפרד מנבחרת אורוגוואי, שנתנה לנו כמה מהרגעים הגדולים של המונדיאל הזה. בעצם אנחנו עדיין לא נפרדים ממנה רשמית, כי בשבת מחכה לה משחק על המקום השלישי בפורט אליזבת', אבל את האוהדים זה בטח לא מנחם. בסיום המשחק שמענו כמה מהם שהתלוננו על אישור השער השני, אך התחושה הכללית של רובם היא של גאווה.
דייגו פורלאן סיפק שער עצום והפך למעשה לאחד הכוכבים הבודדים, מהסוג שכולם מצפים שינהיגו נבחרת שלמה, שהגיע למונדיאל הזה. לואיס סוארס אמנם היה חסר בחצי הגמר, אבל הפך לגיבור לאומי אחרי שהקריב את עצמו במשחק מול גאנה. אוסקר טבארס המאמן, החזיר לעצמו ולמדינה בת שלושה מיליון וחצי תושבים, את התקווה שאפשר לשוב לרמות הגבוהות אחרי 40 שנה ללא חצי גמר.
לסיום לא נותר אלא להודות לאורוגוואי על טורניר גדול, אבל לא בלי בלי להתייחס להחלטה הגבולית שבאישור השער השני של הולנד. ואן פרסי אולי לא נגע בכדור בזמן הבעיטה של סניידר, אבל היה מעורב במהלך. בכלל, חייבים לומר שהשופט רבשאן איזמאטוב נתן הפעם את משחקו החלש בטורניר, למרות שזה עדיין היה מעל לרמה הממוצעת במונדיאל הזה. זהו, נפגש בדרבן.
לפנייה לכתב/ת 
