הרב יהודה עמיטל הלך לעולמו

ראש ישיבת ההסדר "הר-עציון" ומייסד תנועת מימד, הרב יהודה עמיטל, נפטר הלילה (יום ו') בביתו בירושלים לאחר מחלה קשה, בגיל 85. הרב עמיטל היה אחד המנהיגים הבולטים של הזרם ה"גושניקי" (על שם גוש עציון, מקום ישיבתו - "הר עציון"), הנחשב למתון בציונות הדתית. הלווייתו תצא בשעה 12:00 מבית הלוויות שמגר אל בית העלמין גבעת שאול בבירה, וצפויים להשתתף בה אלפי בני אדם.

הרב עמיטל הוא פליט שואה שעלה ארצה ולמד בישיבת "חברון" החרדית. הוא לחם במלחמת השיחרור והוסמך לרבנות על ידי הרב איסר זלמן מלצר, מגדולי התורה של המאה ה-20, ובהמשך נישא לנכדתו. בעקבות חותנו, הרב צבי יהודה מלצר, שמונה לרבה של רחובות, עבר גם עמיטל להתגורר בעיר וללמד ב"ישיבת הדרום" – שם הגה את רעיון ישיבות ההסדר. לאחר מכן כיהן יחד עם הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין כראש ישיבת הר עציון, מהישיבות הבולטות והמשפיעות שבהן.

תמונה אופינית. הרב עמיטל בספרייה  (צילום: חיים בהט)

"ישיבת הגוש" מזוהה עם תפישה דתית ופוליטית מתונה יחסית לציבור הכיפות הסרוגות. אף שבין רבניה גם אנשי ימין

 מובהקים, היא מכונה "שמאלנית", ורבים מתלמידיה הם צעירים אמריקנים, חלקם "מודרן-אורתודוכס", המגיעים לכמה שנות לימודים בישראל. 

לפני שש שנים, עם הגיעו לגיל 80, ביקש הרב מהנהלת הישיבה - בצעד נדיר למדי - לבחור ולהסמיך עוד בחייו את יורשיו בהנהגתה, כדי למנוע מאבקי כוח ומחנאות עתידיים. לפני כשנתיים פרש מתפקידו.

כחלק מפעילותו הפוליטית כיהן הרב כשר בלי תיק במשך תקופה קצרה מסוף 1995 ועד אמצע 1996. לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים, שב לעבודתו החינוכית. עמיטל היה נשוי למרים, התגורר בשכונת גבעת מרדכי בבירה והותיר אחיו חמישה ילדים, נכדים ונינים רבים.

משואה לחינוך

הרב עמיטל נולד ב-1924 בטרנסילבניה. בשנת 1944, עם הכיבוש הנאצי, נלקח עמיטל למחנה עבודה בו שהה כשמונה חודשים ולאחר מכן נשלח למחנה עבודה. הוא שוחרר באוקטובר של אותה שנה, אך הוריו, אחיו ואחותו נרצחו בשואה. עוד באותה שנה עלה לישראל. בשיחה עם ynet סיפר הבוקר הרב חיים דרוקמן איך שאב עמיטל הצעיר עוצמה מספרו של הרב קוק, שסייע לו לשרוד את זוועות השואה.

בראיון שהעניק ל"יד ושם" סיפר כי השואה הובילה אותו לסייע בהקמת "ישיבת הדרום" ברחובות ולשמש כראש

ישיבת הסדר: "ידעתי שאני צריך למלא את מקומם של חברים שלא ניצלו, זה נתן לי כוח לעשות משהו. העובדה הזאת שאני בין הבודדים שנשארו, זה נתן לי כוח. אחרת לא הייתי מקבל על עצמי תפקיד כזה. אני לא בא מבית רבנים ומנהיגים".