הצתה לא שפויה: מי יפצה את המבוטח?

יום אחד הוצתה דירתו של אלכס מורטוב. המשטרה לא הייתה צריכה להתאמץ כדי ללכוד את המצית. הוא נחשף מיד ואפילו הודה במעשה. המצית היה אדם שמורטוב נתן בו את אמונו, אדם ששכר ממנו את הדירה.

הפרקליטות העמידה את השוכר לדין פלילי, אולם ההליכים הפליליים הופסקו בטרם החלו. השופט הפלילי הגיע למסקנה, על בסיס חוות דעת של פסיכיאטר מומחה, כי השוכר הוא חולה נפש. הוא הצית את הבית בבלי דעת, בהיותו במצב פסיכוטי פעיל. השוכר אושפז בצו בית משפט במרכז רפואי לחולי נפש.

ומורטוב? הוא נותר עם הנזק הכבד לדירה. אין טעם לתבוע את השוכר, הרהר מורטוב בינו לבינו, הרי הוא חולה. גם אילו יכולתי לבוא אליו בטרוניות, אין סיכוי שאיוושע ממנו. הוא בוודאי ישהה עוד שנים ארוכות בין כתלי בית החולים.

לפתע הדהד בראשו של מורטוב קולו הרדיופוני העמוק של יהונתן גפן, המשבח את מרכולתה של חברת הביטוח כלל. "לכל רגע בחיים יש כלל", זה המוטו של כלל. מורטוב נזכר כי גם הוא שם את מבטחו בכלל וביטח אצלה את דירתו השרופה. אכן, טוב שיש לי את כלל, סבר מורטוב לתומו, אלמלא כלל הייתי מאבד את רכושי.

אולם חברת הביטוח כלל סירבה לשלם את הנזק לדירה. נציגיה הפנו את מורטוב לסעיף קטן י"א של הסעיף ה-30 בפוליסה. צר לנו, אמרו נציגי כלל למורטוב, יש לנו כאן חריג שמונע מאתנו לשלם לך. השוכר שלך הצית בזדון את הדירה. על פי החריג, אין כיסוי ביטוחי ל"פעולות זדון שנעשו בדירה בידי דייר משנה".

בקיצור ולעניין, חברת כלל שילחה את מורטוב בלא כלום לביתו השרוף. הוא נאלץ לפנות לעזרת מערכת הצדק.

המחלוקת בין כלל לבין מורטוב הובאה בפני השופט רמזי חדיד, מבית משפט השלום בחיפה. אכן, קובע השופט חדיד, בפוליסה קיים חריג: פעולות זדון שנעשו בידי דייר משנה אינן מכוסות. אולם, מקשה השופט, האם ניתן לייחס זדון לחולה נפש, שלא הבין את אשר עשה? הרי ההליכים הפליליים נגדו הופסקו על בסיס חוות דעת פסיכיאטרית שקבעה זאת.

חוות הדעת הפסיכיאטרית לא הוגשה לבית המשפט, טענה כלל, אנחנו רק יודעים כי המשפט הפלילי הופסק על בסיס חוות הדעת. נכון, השיב השופט, אבל אתם הייתם אמורים להגיש לי את חוות הדעת. חברת ביטוח המבקשת להסתמך על חריג, צריכה להביא הוכחות לקיומו. מטעמים השמורים עימכם, לא הגשתם את חוות הדעת. הדבר אומר דרשני. המחדל שלכם מחייב את המסקנה, כקבוע בהלכה הפסוקה, כי חוות הדעת, הייתה תומכת בעמדה של המבוטח, לפיה לא ניתן לייחס זדון לשוכר.

מעבר לכך, השופט מפנה את תשומת לבם של נציגי כלל לנוסח החריג. רק פעולת זדון שביצע "דייר משנה" אינה מכוסה. המשמעות המילולית הפשוטה והסבירה של המונח "דייר משנה" הינה דייר אשר שכר את המושכר מ"דייר ראשי". כדי שיהיה דייר משנה צריך, אם כן, שיהיה גם דייר ראשי. במקרה זה, המצית שכר את הדירה ישירות ממורטוב, בעל הדירה, לא מדייר ראשי. באין דייר ראשי, אין גם דייר משנה.

אבל רגע! אש אינה סיכון חריג

כל מי שיעיין בפוליסה יבחין מייד כי החריג חל אך ורק על הסיכון של "פעולות זדון". אין הוא חל על סיכונים אחרים. חריג זה אינו חל בשום פנים ואופן כאשר דירתו של המבוטח מתכלה מהסיכון של "אש", שהוא הסיכון המרכזי והראשון שהפוליסה מכסה. הסיכון "אש", ממנו ניזוקה דירתו של מורטוב, אין בו כל חריג.

עקרון בסיסי וידוע בביטוח אומר שכאשר הנזק לרכוש המבוטח נגרם משני סיכונים, הוא מכוסה גם אם הוא מוחרג באחד משני הסיכונים. המקרה של מורטוב מדגים זאת היטב. מעשה ההצתה מכוסה גם תחת הסיכון של "אש" וגם תחת הסיכון של "פעולת זדון". לכן גם אם מעשה ההצתה נכנס לתוך החריג של הסיכון השני (פעולת זדון על ידי דייר משנה) עדיין הוא מכוסה על ידי הסיכון הראשון, כלומר ה"אש", לגביו אין כל חריג. אילו חברת הביטוח רצתה להחריג גם את הסיכון מאש, היה עליה לרשום מפורשות בפוליסה כי כל הסיכונים מוחרגים על ידי פעולת זדון של דייר משנה.

במילים פשוטות, אין זה משנה באיזה מצב נפשי הצית דייר מטעם המבוטח את הבית. בין אם הצית מתוך צלילות דעת גמורה, בין הצית מתוך אי שפיות גמורה, המבוטח מכוסה. זאת מהטעם הפשוט, שבסיכון אש אין כל חריג. לכלל זה יש סייג אחד בלבד: רק אם המבוטח עצמו הצית את ביתו במתכוון, אז ורק אז חברת הביטוח פטורה. לא בשל חריג הקיים בפוליסה, אלא בשל הכלל הקבוע בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח.

מכל מקום, התוצאה אליה הגיע השופט חדיד נכונה, ופסק דינו מאיר פנים, למרות שכך או כך, שריפת ביתו של מורטוב מכוסה בפוליסת ביטוח הדירה.