"שוב מתערבים לנו בחינוך, כמו בעמנואל"

סוגיית לימודי הליב"ה מגיעה לכנסת, ובציבור החרדי מזהירים מפני "מחאת עמנואל 2". בעקבות ההצעה לחייב בחוק את כל בתי הספר בלימוד מקצועות היסוד, מבהיר מרכז החינוך העצמאי כי לא יאפשר כל התערבות של המדינה בתכני הלימוד של המוסדות החרדים. יו"ר הרשת, הרב אברהם יוסף לייזרזון, אמר ל-ynet: "לא בית המשפט ולא הממשלה יקבעו לנו מה ללמוד". 

"עוד לא שקעה השפעתה ושמשה של פרשת עמנואל, וכבר מתערבים לנו שוב בחינוך", אמר לייזרזון, והזהיר מפני עימות נוסף בין הצדדים. הוא ביקש להמחיש את הפוטנציאל הטמון בו כשציין שבסיבוב הקודם הייתה "התנגדות תקיפה, חד משמעית והחלטית של כל גדולי ישראל לעניין הזה, עם מאות אלפי יהודים שיצאו לרחובות העיר". 

יו"ר החינוך העצמאי דוחה את הטענות לפיהן המדינה רשאית לקבוע את תכני הלימוד בבתי הספר הנהנים מתקציביה, והסביר: "כולם ראו איך שבעמנואל זה קרה בלי קשר לתקציבים. האדמו"ר מסלונים הרי אמר שהוא רוצה מוסד פטור בלי לקבל שקל אחד ממשרד החינוך, אבל גם את זה לא אפשרו לו". 

"אני מודיע לכם באופן ברור ובלי גמגום: הצעת החוק הזו תתקל בהתנגדות נמרצת", הבטיח לייזרזון. הוא הוסיף כי הוא משוכנע שהח"כים החרדים "יעמדו על המשמר בעניין הזה", משום ש"זו בדיוק המטרה שלשמה הם נשלחו לכנסת".

"העתירה תפגע בחופש הדת שלנו"

בתוך כך הגישו היום מספר חרדים בקשה להצטרף כמשיבים לעתירת הפרופסורים אמנון רובינשטיין ואוריאל רייכמן, אלוף (מיל') אלעזר שטרן ואחרים, נגד תקצוב מוסדות החינוך שאינם מאמצים את תכנית הליב"ה. באמצעות עורכי הדין ד"ר אביעד הכהן, ישעיהו אברהם וחיים זיכרמן, הם דורשים להשמיע את קולם בעד דחיית העתירה על הסף, ככאלה העשויים להיפגע ממנה.

החרדים, שחלקם לומדים משפטים וראיית חשבון וחלקם אנשי היי טק, בצירוף אגודת הסטודנטים בקמפוס

החרדי בקרית אונו, טוענים כי קבלת העתירה תפגע בחירותם, בחופש הדת שלהם ובזכותם לחנך את ילדיהם כרצונם. בפנייתם לבית המשפט נכתב: "המבקשים, כל אחד בדרכו שלו, מחנכים את ילדיהם על ברכי התורה והמצוות, וסבורים – מטעמים שבדת ומטעמים שבמסורת בית אבותיהם – כי אין זה מן הראוי שילדיהם יקדישו שעות רבות במוסדות החינוך שבהם הם לומדים בשנות ילדותם וצעירותם ל'לימודי הליבה' שהעותרים מבקשים לכפות עליהם בניגוד לרצונם".

בהמשך מדגישים המבקשים כי אינם מתנגדים בהכרח ללימודי הליבה כשלעצמם או כופרים בחשיבותם, אלא רק סבורים, לאור ניסיונם האישי, כי ניתן לקיימם שלא במסגרת החינוך החרדית הרגילה או לחלופין בשנים מאוחרות יותר. לטענתם, "אין כל צידוק – לא משפטי ולא ענייני-מהותי - לקבלת העתירה".