"תמיד האמנתי שנצליח להציל את חוף פלמחים"

חשבתי להתחיל את המאמר ב-"אני לא מאמינה"; אבל אני לגמרי מאמינה. בזכות האמונה הזו, של ציבור כה רחב שליווה את המאבק המתמשך הזה – ניצחנו.

יותר משנתיים וחצי אנו נלחמים על פיסת החוף הקטנה והפראית שלנו. מה כבר ביקשנו? שתישאר כמו שהיא ושנוכל לחזור לחוף שאנחנו כה אוהבים. המאבק היה קשה ומתיש אבל שווה כל רגע. שווה להלחם על משהו שמאמינים בו; שווה להלחם על העיקרון הצודק של שמירת החופים שלנו פתוחים ופראיים ככל האפשר.

אמרו עלינו כל מיני דברים לא נעימים: שיש לנו אינטרסים לא תמימים למשל. אנחנו באמת לא תמימים; מיד עם תחילת המאבק הבנו שאין לנו סיכוי אם לא נרתום את הציבור הרחב. אמרו גם שאין לנו סיכוי לנצח. בהתחלה באמת חשבנו שאין לנו סיכוי. רק כשהצטרפו אלינו ארגוני הסביבה ואנשים רבים וטובים – חשנו שאסור להתייאש ושאפשר לנצח.

היה נפלא לראות את ההירתמות של כל שכבות הציבור בישראל לטובת המאבק להצלת החוף. אנשים הביאו לנו אוכל לחוף, ואחרים סייעו - איש איש לפי יכולתו וכישרונו. יחד ניהלנו את אחד המאבקים החשובים בתולדות שמירת הטבע בישראל, למעננו ולמען הדורות הבאים. אחרי ארגוני הסביבה גם נבחרי הציבור הבינו שיש פה משהו; נהדר לראות שכשמאמינים ופועלים אפשר גם להשיג שיתוף פעולה של הממסד.

עכשיו גם הזמן להגיד תודה: תודה לאלו שהאמינו ותודה גם לאלו שלא. בזכותם היה לנו עוד יותר דחוף להראות שאפשר לנצח את המערכת ושאסור לזלזל.

תודה לארגוני הסביבה; תודה למבקר המדינה; תודה לגלעד ארדן; תודה לדב חנין ולשדולה בכנסת ולציבור הרחב על שנתתם לנו את הכח להמשיך ולא לוותר על פיסת החוף הנדירה הזו.

הלוואי והניצחון הזה ייתן דחיפה גדולה לכל שאר המאבקים הסביבתיים ברחבי הארץ – חוף בצת, עמק ססגון ,יער חריש, חוף דור, נחל יתלה ועוד ועוד מאבקים להצלת פניני הטבע האחרונות שנותרו לציבור בישראל. יחד נמשיך להראות למקבלי ההחלטות שהטבע יקר וחשוב לכולנו. לא ניתן לכסות אותו בבטון ללא בקרה, תכנון והתייחסות להיבטים סביבתיים.

אני קוראת לציבור בכל מקום: גיליתם שהטבע בסכנה סמוך למקום מגוריכם? אל תתייאשו. התארגנו לפעולה! גם אם אומרים לכם שזה מאוחר מדי – תמיד יש סיכוי, אם מאמינים. אני מאמינה.