ציפיתם לעריפת ראשים? חבל

למרות שהדו"ח מתמקד בהפקת לקחים ולא בעריפת ראשים, עולה ממנו שהפיקוד הבכיר של צה"ל לא מילא את תפקידו כהלכה למין הדרג המטכ"לי, כולל מפקד חיל הים, מפקד אגף המבצעים, סגן הרמטכ"ל והרמטכ"ל ועבור לדרג מטה נמוך יותר בחיל הים ובאגף המודיעין.

האלוף במיל' גיורא איילנד, קובע כי להסתבכות גרמו כמה "תקלות" וכמה "שגיאות" שעשו הגורמים הנ"ל. הוא מונה אותן ובעצם מוצא להן גם מכנה משותף: הן נבעו מ"קונספט שגוי".

מי שמבין את השפה הצה"לית, מבין שדו"ח איילנד מצביע על כשלי תכנון ומודיעין שנבעו לא מנוהל קרב חסר או מאמצעים חסרים או מרשלנות, אלא מכשלי חשיבה ואולי אפילו זחיחות דעת וביטחון עצמי מופרזים.

דווקא את נוהל הקרב עצמו מציין דו"ח איילנד לשבח. היו דיונים אין ספור במשך שלושה חודשים, הייתה פקודת מבצע מסודרת, היו תרגולים על מודל, אבל כולם הסתמכו על שיטת השתלטות שצלחה כמה פעמים בעבר ולכן כשלה כשהתנאים השתנו. המתכננים אפילו לא הביאו בחשבון אפשרות שהלוחמים יפגשו על ספינות המשט התנגדות אלימה בנשק חם וקר ובעצם מכאן נבע הכל.

אין ספק שהאחריות לכשלים אלה, גם אם נעשו בעיקרם על ידי דרגי מטה מקצועיים, נופלת על ראשי צה"ל ועל הדרג המדיני - שאותו ועדת איילנד לא בדקה, אבל מאחר שלא הייתה רשלנות או הזנחה בתהליך ההכנות למשט, באמת צודקים חברי ועדת איילנד שלא הסיקו מסקנות אישיות לגבי מי מהנוגעים בדבר.

לכן, מי שציפה לעריפת ראשים בעקבות דו"ח ועדת איילנד, והיו לא מעטים כאלה, יתאכזב, וטוב שיתאכזב. צריך להפסיק עם הנוהג המגונה שלפיו ועדות חקירה במדינת ישראל הן תחליף מנומס לגיליוטינה בכיכר הבסטיליה בעת המהפכה הצרפתית.

המנדט של ועדת איילנד היה להפיק לקחים ואת זה היא עשתה מבלי לטייח ובצורה יסודית. אני יודע שבצה"ל כבר הפיקו חלק ניכר מלקחים אלו, גם באגף המודיעין וגם בחיל הים. הלקח העיקרי הוא שתכנונים צבאיים מועדים תמיד להסתבכויות והפתעות. לכן, ככל שתהליך החשיבה הוא עמוק יותר ופחות נוטה להסתמך על הצלחות העבר, כך סיכויי המבצע להצליח הם רבים יותר.