אנחנו הדור שמסיים את בניית המקדש

רק הכותרת "דור שלא יבנה את בית המקדש" גרמה לי לקפוא על מקומי למשך דקות ארוכות. טורו של אליעזר היון זיעזע אותי וגרם לי כאב עמוק, ואני מבקשת בכל לבי - למחות.

לשנוא ולמצוא קטרוג על עם ישראל זו לא חוכמה. כל אחד יכול. זה פשוט, מתבקש, ונמצא תחת כל עץ תקשורת רענן. הנה הבנקים, התחבורה, הכלכלה, הממשלה, החרדים, הדתיים לאומיים, החרד"לים, החילונים – והרשימה עוד ארוכה.

אבל הקדוש-ברוך-הוא לא אוהב את זה. עבורו, אנחנו עדיין קרויים בנים, בין אם נלך בדרכיו ובין אם נתרחק או אפילו נשכח זאת. הקב"ה מבקש ומחפש שנמצא אחד בשני מעט טוב, וכשהוא רואה שמוצאים בבניו רק את הדברים הרעים - גם אם זו אמת, כמו אבא טוב ורחמן - הוא נוטל את האמת ומשליכה ארצה. לכן מי שחושב שהדור שלנו לא יבנה את בית המקדש אינו אלא טועה.

אנחנו כבר בונים את בית המקדש. בדמעות, בתפילות ובייסורים גדולים, שכולנו עוברים. הדמעות של גלעד שליט, של משפחתו המסורה, של יהונתן פולארד וכל תומכיהם – בונות לנו בית מקדש חצוב באש. תפילותיהם של כל המחכים והסובלים, החלכאים, הנדכאים, או אפילו כל אחד מאיתנו שלא הולך לו כמו שהוא רוצה. הצער הפרטי של כל אחד מאיתנו מצטרף לצער השכינה – ובונה לנו בית מקדש שלא ראינו עוד כמותו.

מיליוני היהודים שבאלפיים שנות הגלות, מאז חרב בית המקדש, שחיכו וציפו, וקמו ונפלו, ושוב קמו, ששכחו מה זה להיות יהודים, אבל הנכדים שלהם נזכרו. הנשים שהלכו בכפור ובסכנת חיים לטבול בבור מים קפוא, במקום מקווה, למרות פחד הקומוניזם וכל האנטישמים למיניהם. הגברים שלא ויתרו על תפילין ושבת וחגים – גם בתוך אימת הנאצים ימח שמם. שחזרו אחרי אלפי שנים לארץ ישראל ונלחמים לעבוד בכבוד, להתפתח, להפריח את שממת הארץ שחיכתה לשובם של בניה – כולם בונים לנו בית מקדש שיהיה קדוש יותר מכל מה שידענו לפניו.

מעשי החסד הקטנים, הפשוטים, היומיומיים, שכל אחד מאיתנו עושה, המעשים הטובים – הם בונים לנו בית מקדש ענק ומרהיב וחזק. אנחנו, הפשוטים, אני ואת ואתה, גם אם לא שומרים כעת תורה ומצוות, אבל משתדלים להיות יותר טובים מאתמול. פחות לכעוס, יותר לתת תשומת לב לילדים, לחברים שסביבנו. אנו, שנותנים, לא תמיד ממה שיש, ולא תמיד למי שמכירים, שלא מתייאשים ומאמינים ומקווים וחולמים - גם אם אנחנו מתביישים להודות בכך בפה מלא, שהוא יכול לבוא בכל רגע - אנחנו בונים כאן בית מקדש שלישי, שלא ייחרב לעולם.

וגם אם המציאות נראית אחרת – יותר רוע וחוסר צדק, כמו שלא ראינו מעולם, צריך לזכור לא להתרגש מכך. כי ככל שהקדושה מתגברת ואנחנו מתקרבים ליעד האמיתי והנכסף,

הגאולה השלמה, כך גם כוחות הרוע מתגברים עלינו, הם לא רוצים שנגיע. שנזכה. הם יודעים שכשיגיע היום ההוא, כבר לא יהיה להם מקום שם. צריך רק להחזיק חזק ולעצום עיניים, ולהשתדל לראות אחד בשני רק את הטוב. הנה, עוד מעט אנחנו כבר מגיעים. עוד מעט הדור שלנו, ודווקא הוא, מסיים לבנות את בית המקדש.

ואם כבר מדברים, אז יכול להיות שבאמת יש משהו של אמת בדבריו של היון. אנחנו באמת לא נבנה את בית המקדש. על פי המסורת, הוא ירד בנוי, מוכן ומשוכלל משמיים. בנוי בזכות דם ודמעות, אהבת ישראל והתפילות שלנו ושל כל הדורות.

הוא כבר בנוי ומחכה לרדת. עכשיו תורנו.