התגלה מחדש: לוריס חייזרי זעיר בסרי לנקה
לראשונה מזה עשרות שנים, הצליחה קבוצת חוקרים לתעד וללכוד לוריס זעיר בעל עיניים ענקיות ביערות הגשם בסרי לנקה. זהו אחד הקיפופים הנדירים ביותר בעולם המצויים בסכנת הכחדה. מאז 1937 הוא נצפה בטבע ארבע פעמים בלבד
הלוריסיים הם קיפופים קטנים ואיטיים המצויים באפריקה ואסיה. הם נחשבים לשוכני עצים מובהקים ומרביתם פעילים בשעות הלילה. בעשור האחרון השקיעו חוקרים וארגוני טבע מאמצים רבים כדי לאתר את הלוריס, אך חזרו עם תצפיות מועטות בלבד, דבר שיתכן ומעיד על נדירות החיה בטבע בשילוב עם אורח חייה הנחבא אל הכלים.
החיפושים הנרחבים אחרי הלוריס נמשכו כ-200 שעות ונערכו ברצועת שטח של כשני קילומטרים ביערות הגשם בסרי לנקה. החוקרים סיפרו כי צעדו באיטיות ביערות הרריים במשך כ-18 שעות ביום בחיפוש אחרי החיה. לבסוף, הם הצליחו לאתר אותה על עץ ביערות הרריים בגובה של של 1,940 מטר. הלוריס נצפה באותו אזור בו נלכד לראשונה אחד הלוריסים בשנות ה-30, ובו דווח על חשד לתצפיות של הלוריסים על העצים.
עיניים חייזריות ענקיות וגוף זעיר
מאחר שמדובר בקיפוף איטי, הוא נתפס על ידי החוקרים שמדדו ושקלו אותו במהירות, כדי לא לגרום לו לעקה רבה. במהלך הבדיקה הם איפשרו לו להיאחז בענפים כדי לאפשר לו להיות יציב. הלוריס הזכר שוקל 220 גרם ואורכו כ-20 ס"מ בלבד, ניחן בעיניים חומות-אדמדמות גדולות, המאפשרות לו להתמצא היטב בחשיכה, חוטם ורדרד ופרווה סמיכה. בתום הבדיקה, שוחרר הלוריס בחזרה לטבע.
לדברי החוקרים, הגפיים של של הלוריס שהתגלה נחשבות לקצרות וחזקות יותר משאר מיני הלוריסים הידועים למדע בסרי לנקה והודו. הם מעריכים כי החיה הצליחה להסתגל בהצלחה לחיים הקרירים ביערות הגשם. טרפה המועדף הוא חיות קטנות, החל מזוחלים ועד לחרקים, אך גם ניזונים מפירות שונים ועלים.
באיגוד השימור העולמי (IUCN) הכריזו בשנים האחרונות על הלוריס הזעיר כאחד מ-25 הפרימטים הנדירים ביותר בעולם, כשהאיומים העיקריים להמשך קיומו הם כריתת יערות לטובת שימוש בעצים להסקה ובירוא שטחים למטרות חקלאיות.
בעבר טענו חוקרים אחרים כי החיה ניצודה ונסחרת בקרב פועלים כדי לעשות שימוש בעיניה הגדולות ובבשרה לטובת תרופות אסיאתיות מסורתיות, אך קבוצת החוקרים הנוכחית לא מצאה ראיות לכך במהלך המחקר הנוכחי שלה.
ד"ר קרייג טורנר, מהאגודה הזואולוגית בלונדון (ZSL) שלקח חלק במחקר אמר בהודעת הארגון כי הם נרגשים להיות הראשונים שצילמו את החיה וסיפקו הוכחה ממשית לקיומה. "זו הפעם הראשונה שהיתה לנו אפשרות לבחון את הלוריס מקרוב", הוא ציין. "התגלית משפרת את הידע שלנו על מין החיה, אך כעת אנו צריכים להתמקד בפעולות שימור ושיקום של מה שנותר מהיערות באזור, כדי לאפשר את המשך קיום המין".