אמא'לה, תינוק!

לפחות כמו שזה נראה מהצד, יש משהו פריקי בהריון. הבטן מתנפחת לממדים בלתי פרופורציונלים, ורידים מבצבצים החוצה, קצב הלב, לחץ הדם, והרעב הזה. ממש סרט אימה, והוא נמשך תשעה חודשים מתוחים. והנה זה מגיע - סוף הסיוט? מה פתאום - עכשיו מתחיל הסיקוול. התינוק בא לעולם והוא עומד להפוך אותו לגיהינום. 

בספטמבר יגיע ארצה סרטו המדובר של הבמאי הצרפתי תומאס בלמס "בייביז" (Babies), בו הוא מתאר את שנת חייהם הראשונה של ארבעה תינוקות ממקומות שונים בעולם (מונגוליה, יפן, נמיביה וארצות הברית). הם כל כך חמודים, פוקחים עיניים, לומדים את סביבתם, מחייכים. ממש נורא. בלמס יכול לשטות בכם כמה שהוא רוצה. אני הבייביפוב פה בשביל לספר לכם את הסיפור האמיתי.

"אמא'לה, תינוק!" זה מה שזעקו בוודאי אנג'לה ובנג'מין אבורי, אזרחים אפרו-בריטים ממוצא ניגרי, כשחזו בלידת בתם - הלבנה והבלונדינית. לא, היא לא לבקנית, סתם נפל בה "מום" נדיר. הרי בסופו של דבר, אנחנו אף פעם לא יודעים מה ייצא משם - והטרגדיה הגדולה היא שאי אפשר להחזיר ליצרן.

ברוך הבא לעולמנו. מתוך "התינוק"

אולי בעצם אנשים עושים ילדים כי הם חושבים שזאת היצירה הפרטית שלהם? משהו שהם מנחילים מעצמם לעולם? טעות: הילדים הם לא פרי יצירתכם. אתם לא באמת קובעים, אתם מהמרים. כמו בטוטו - 1, 2, Y, X. שמים את הגנים שלכם ברחם ומשקשקים. ומה יוצא? אין לדעת: תינוק מלאכי תכול עיניים? אולי כהה עור? אולי בכלל מפלצת?

תינוקות בריאים, חולים

שלא תגידו שלא הזהירו אתכם. כל כך הרבה סרטים הופרו מהאי-ודאות הזאת ונולדו מרחם החרדה. יש מי שעשה זאת בדרך גרוטסקית כמו לארי כהן עם טרילוגיית "התינוק" המבחילה שלו. אחרים רמזו על האימה מתוך סינדרום הטפשת של האם, כמו רומן פולנסקי ב"תינוקה של רוזמרי". ויש כאלה שהעדיפו פשוט לעבד את הטפשת לכדי קומדיית טעויות - התינוק חמוד, הוא רק עושה בלאגן. סלפסטיק שהוא חתיכת תיק.

מזל טוב, יש לכם בן. בתיאבון! סצינת הלידה ב"התינוק"

הסרט הראשון של טרילוגיית "התינוק" יצא ב-1974 ונקרא במקור "It's Alive". כהן בישר לנו ש"זה חי", מה שאמור היה לשמח מאוד את האם האוהבת והאב המודאג, לולא החי הזה היה הורג כל מה שעומד בדרכו. התינוק הרצחני הזה נולד רעב וטבח בכל צוות המילדות כבר במעמד הלידה והמשיך משם למסע הרג. ייחלנו לתינוק תמים וקיבלנו ייצור עם פני רשע וניבים חדים. המפלץ הופלץ מהרחם ולא מרחם על אף אחד. גם לא שרשוריו בסרטי ההמשך: "It lives Again" ו-"Island of the Alive".

"אוטיק הקטן". פינוקיו הצ'כי יוצא משליטה

מכלורופיל לנקרופיל

מי שנאלץ להתמודד עם התינוק ולא פחות מכך עם האם ההיסטרית, הוא האבא. בסרטי תינוקות מפחידים, בדרך כלל האב השפוי הוא זה שלוקח אחריות בלית ברירה. אפשר להעמיק במקורות הפסיכאנליטים של דמות התינוק חסר הגבולות, האם המגוננת והאב המאיים, אבל בעלילות הסרטים הללו הם עוברים היפוך: התינוק הוא המאיים על החברה, האם משתפת איתו פעולה והאב נדרש להגן על סביבתו מפניו. כך גם ביצירת המופת של יאן שוונקמאייר, "אוטיק הקטן" (Little Otik).

הטריילר של "אוטיק הקטן". חולה עץ

האנימטור הצ'כי המבריק עיבד גרסה מקברית לפינוקיו לקולנוע. קארל מעצב לאשתו העקרה בוזנה תינוק מגזע עץ ואהבתה הפטישיסטית מעניקה לו חיים. "אוטיק" היא קוראת לו. אבל תאי הגזע שלו מתפתחים באופן לא צפוי. לינוק הוא לא יכול וגם לא רוצה. חלב אם? התינוק הזה בשרי. והוא רוצה לאכול: את החתול, את הדוור, העובדת הסוציאלית, ולאחר שהושם במרתף גם את האב, האם וכל מי שהעז לרדת לשורש העניין.

קשה להתנתק מאמא. "Bangkok Zombie Crisis"

ואם מדברים על רעב, יש לנו כמובן גם בייבי זומבי ב-"Dawn of the Dead" של זאק סניידר (שרה פולי מסיימת את חייו הקצרים ביריית אקדח) וגם ב-"Sars Wars: Bangkok Zombie Crisis", שם הוא נקטל בזכות חבל הטבור. ויש גם בייבי ערפד, כמו ג'יימס מ-"Grave of the Vampire " (בבימויו של ג'ון הייז), שלא מערבב חלב ובשר ומעדיף פשוט דם. העובר בסרטו הקצר של שחר פרדי כסלו "בטן" מניע את אמו לגמיעה חזירית של חלב ולתקיפה סתמית של עוברים ושבים.

תינוקות קטנים רוצים רק לישון ולאכול. כמה רעש עושים שדי השדיים, ובשביל מה? הגרגרנות שלהם מטרידה, אבל לא פחות מאימת האם. ב"תינוקה של רוזמרי", במהלך ההריון של מיה פארו, לא ברור אם האם לעתיד סובלת מתסביך הזייתי פרה-לידתי, או שחששותיה בני תוקף. כמו תמיד אצל פולנסקי - התודעה והסביבה מתערבבים. לא ברור אם מקור הבעיה בראש של האם, או ברחמה. גם לא אחרי לידתו של השטן בכבודו ובעצמו.

"תינוקה של רוזמרי". הכל בראש של אמא?

ב-"I Don't Want to Be Born", ג'ואן קולינס היא חשפנית שמסתבכת עם איזה לוציפר ננסי, שהופך את עוברה לרוצח מלידה. הרך הנולד מחסל את אמא, אבא וכל מי שעבר במקרה בסביבה. והכל באשמת אמא. ומילא קולינס ופארו, הת'ר גרהאם צריכה להתמודד ב-"Blessed" עם צרה כפולה ומכופלת. היא הוזרעה על ידי השטן ובסופו של הסרט יולדת לו זוג תינוקות. אסון התאומים ממש. בבית החולים, כמו גם ה-FBI ב-2001, לא ידעו מאיפה זה בא להם.  

השטן גדול יהיה. "I Don't Want to Be Born"

אבל אימת התינוקות לא באה לידי ביטוי רק בסרטי אימה טראשיים, אלא גם כסאבטקסט בעייתי משהו בקומדיות פרועות למינהן. משום מה נראה כי הוא מחלחל רק לתודעת הגברים שביננו, הנבוכים מנוכחותם. ב"צעצוע של סיפור 3" פעוטי המעון משחיתים את הבובות, פשוט כי הן שם. אם לא היו צעצועים, יתכן שהיו ניגשים ישר לריטוש האבא. 

"אריזונה בייבי". סיפור מוצץ מהאצבע

ב"אריזונה בייבי" של האחים כהן התשוקה לילד מעבירה את ניקולס קייג' והולי האנטר על דעתם והם חוטפים תינוק ממשפחה עשירה - מה שרק מביא להם צרות, עד שהם מזדכים עליו. כך גם ב-"Baby's Day Out" של ג'רי יוז, שמספר על אוזלת ידם של שלושה חוטפים הנוטלים את התינוק בינק במטרה לדרוש כופר בעבורו - אבל הוא חומק מהם ומביא למאסרם. מבינים את הסייפא: רציתם תינוק? אכלתם אותה. 

גוטנברג, סלק ודנסון. הגברים בוכים בלילה

תינוק הוא הדבר האחרון שסטיב גוטנברג, טום סלק וטד דנסון רצו בסרט "שלושה גברים ותינוקת" בבימויו של לאונרד נימוי (ספוק בשבילכם). שלושת הרווקים ההוללים מגלים תינוק חסר ישע על מפתן הדלת, ועכשיו אומרים להם "תתמודדו", או במלים אחרות "תתבגרו".

תתבגר? תתיישב? תפסיק להתעסק רק בעצמך? תהיה כמו כולם? תהיה אחראי? יותר מכל הצווחות, הגרבר, החיתולים, חוסר השינה, הנדנודים ושאר "הדברים הנפלאים" שתינוקות מביאים עמם לעולם - זה הדבר שהכי מפחיד. לפחות אותי.