תביעות של קיץ: נפגעת בפארק מים - יש פיצוי?

ההתרוצצות בין מגלשות פארקי המים היא בילוי מהנה שעלול להיות מסוכן. במקרה של תאונות, בתי המשפט בודקים אם הנהלת הפארק נהגה באחריות, אך השופטים דורשים גם משנה זהירות מצד המבקרים

הילדים רוצים ללכת לפארק מים? נראה שעכשיו זה הזמן, וגם השנה לא תוכלו להתחמק מבקשותיהם. לגלוש במגלשות המפותלות, להשתכשך בבריכות הגלים - אלה הדברים שיגרמו לילדיכם ליהנות ולחזור הביתה עייפים ומרוצים. עם זאת, יש לדעת כי לפעמים הביקור בפארק המים יכול להסתיים אחרת. המתקנים שנראים בטוחים ויציבים יכולים להתגלות כמסוכנים. ומשם הדרך לפציעות ולחבלות רציניות קצרה מאוד.

גם במקרים בהם המתקנים מתוחזקים כראוי ובנויים לפי התקן, יכולות להתרחש תקלות בשל אי השגחה נאותה, אי הקפדה על מילוי הוראות או בשל העדר תשומת לב מספקת. לפעמים האשם נעוץ גם לא מעט במשתמשים עצמם. כן, בנו.

לא תמיד אנחנו משגיחים היטב על ילדינו, לפעמים הילדים לא נזהרים מספיק, לעיתים מרוב התלהבות הם שוכחים להשתמש במתקנים בצורה מבוקרת ואחראית, וכך גם בדרך זו מתרחשות לא מעט פגיעות כואבות. לפניכם פסקי דין אשר עוסקים בבילוי באחד מפארקי המים בישראל שהסתיים בצורה לא נעימה בכלל.

מה"לונה גל" לבית החולים

בית משפט השלום בחיפה דן בתביעה של אישה שבשנת 2004 בילתה עם משפחתה בפארק המים "לונה גל", השוכן לחוף הכינרת. תוך כדי גלישה של התובעת ושל בתה בת ה-7 במגלשת ההוריקן, התנגשה האישה בבתה בתוך הבריכה וכתוצאה מכך נפגעה באפה.

לאחר טיפול ראשוני במרפאת הבריכה, התובעת הופנתה לחדר המיון בבית החולים פוריה, שם אובחן שבר באף ובוצע שחזור השבר. מומחה בית המשפט קבע כי נשאר לתובעת נכות בשיעור 10% בגלל סטייה במחיצת האף.

בתביעה שהגישה תמר טמיר נגד החברה המנהלת את ה"לונה גל" ומנורה, חברת הביטוח שמבטחת אותה, נטען כי נזקי הגוף שנגרמו לטמיר קרו בשל רשלנות החברה - שכן החברה לא דאגה להתקין מעקה נאות במגלשה, לא העמידה אדם שיפקח על הירידה במגלשה, ולא התקינה שלט כלשהו שימנע ירידה במגלשה ללא פיקוח.

החברה טענה מנגד, כי המתקן היה תקין, וכי לתובעת אשם תורם בגובה 100% (כלומר, היא האחראית הבלעדית לתאונה ולתוצאותיה), שכן היא לא נשמעה לכללים ולא דאגה שבתה הקטנה תתרחק ממנה במידה מספקת.

השופטת חנה לפין הראל קבעה, כי לחברה חובת זהירות כלפי התובעת, אך היא הפרה אותה ונהגה ברשלנות. השופטת פסקה כי החברה לא הוכיחה שהיא נקטה אמצעי זהירות והציבה אנשים לאורך כל המסלול כולל מקום הנחיתה, שתפקידם הוא בעצם למנוע את מה שקרה - התנגשות בין גולשים.

עם זאת, השופטת קבעה כי לתובעת יש רשלנות תורמת מסוימת, שכן "מצופה מהורה, מבוגר שידע לנקוט באמצעי זהירות במקום בו הסכנה צפויה, ולא לסמוך רק על הגורמים האחרים במקום. סכנת התנגשות בגולש צריכה להיות ברורה לכל אדם, משבוחר אדם להשתמש במתקן שיש בו סכנה, והוא אינו נוקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים, עליו גם לשאת באחריות".

לאור האמור, ובהתחשב ברשלנות התורמת של התובעת, נקבע כי החברה המנהלת את ה"לונה גל" תשלם לטמיר פיצויים בגובה של 90 אלף שקל בשל כאב וסבל יום יומיים והפרעה בתפקוד. (ת"א 11686-06 טמיר נ' דוגל יזום והשקעות בע''מ ואח').

מפסק דין זה עולה כי בית המשפט מייחס חשיבות גבוהה ביותר להקפדה על תקינות מתקנים ולפיקוח נאות עליהם. עם זאת, במקרה שהמבקרים בפארק המים תורמים ברשלנותם לאירוע – כלומר לא נזהרים מספיק, נתון זה נלקח בחשבון בפסיקת גובה הפיצוי.

ואם עסקנו בלונה גל, לא ממש רחוק משם, שוכן פארק מים נוסף שבבעלות מלון חוף גיא, אשר גם בו מתרחשות לעיתים פגיעות וחבלות. בית המשפט לתביעות קטנות בטבריה דן בתביעה נגד מלון "חוף גיא" בטבריה וחברת הביטוח מגדל, שהוגשה בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע כאשר נפש יחד עם משפחתו במלון חוף גיא באוגוסט 2001.

ביום האירוע התובע עלה למגלשה יחד עם בנו, ולאחר שגלש לתוך המגלשה, בהתאם להוראות הסדרן במגלשה מלמעלה, הגיע לתחתית המגלשה, וראה כי נמצא שם ילד בתוך המים, ליד המגלשה. כדי לא לפגוע בילד הוא עשה סיבוב במקום, ואז ראשו חבט בתחתית הבריכה, והוא נחבל ונגרם לו פצע עמוק במצח ובקרקפת אשר חייב קבלת טיפול רפואי בחדר מיון.

מלון חוף גיא הכחיש את התרחשות התאונה, וטען כי יש לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 100%. השופטת רים נדאף קבעה, כי אין ספק שהמלון חב חובת זהירות כלפי כל מבקריו, בהיותו מפעיל של חוף עם מתקנים מסוכנים מטבעם.

נקבע, כי המלון הפר את חובת הזהירות כלפי התובע, שכן היה עליו להציב סדרנים, הן בכניסה למגלשה מלמעלה והן ביציאה מהמגלשה מלמטה כדי לנתב ולווסת את כמות הגולשים, באופן שישמרו על מרחק בטחון בין גולש לגולש בדיוק למניעת מקרים של התנגשות גולשים אחד בשני.

השופטת דחתה את הטענה כי יש להטיל על התובע אשם תורם. נקבע כי הוא לא הסתכן מרצון, אלא ביצע פעולה שהייתה הכרחית בנסיבות שנוצרו. באשר לגובה הפיצוי שמגיע לתובע, נקבע כי יש לפסוק לו פיצוי של 8,000 שקל בשל כאב וסבל, בהתחשב בחומרת החבלה, בתקופת אי כושר העבודה ובממצאי הבדיקות.

בנוסף, נפסקו לזכות התובע 2,000 שקל בשל הוצאות טיפולים רפואיים. בסך הכל, חויב המלון לשלם לתובע פיצויים של 10,000 שקלים בשל הפרת חובת הזהירות כלפיו. (ת"ק 3291-07-08 ברנקין נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'). גם כאן, בית המשפט מייחס חשיבות עליונה לפיקוח על המתקנים ועל המשתמשים בהם. חובת הזהירות הופרה? הנפגע יקבל פיצוי.

השן נשברה - המימדיון לא אשם

לפעמים, נקבע כי לפארק אין כל אחריות לפגיעה שנגרמה למבקר. בתי המשפט חוזרים ומדגישים, כי לא כל פציעה של גולש במגלשה מעידה על התרשלות מצד פארק המים. כך למשל, בית המשפט לתביעות קטנות בת"א דחה תביעה של צעיר בן 17, אשר ביקר בפארק המים מימדיון. לטענתו בסיום גלישה במגלשה נחבט עם פרצופו בתחתית הבריכה ושן אחת בפיו נשברה.

השופט בני שגיא קבע כי אין לקבוע שהמימדיון התרשל בתפקידו. נקבע, כי לא היה כשל כלשהו במגלשה וכי: "התובע אמנם קטין, אך אין המדובר בילד רך בשנים, אלא בנער בוגר והעובדה כי שן בפיו נשברה בסיום הגלישה במגלשה, אינה כשלעצמה, מובילה למסקנה כי הנתבעת התרשלה בתפקידה". (ת"ק 13217-09-08 כהן ואח' נ' מימדיון בע"מ)

יובהר, כי המידע המוצג בכתבה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.