כמיטב המסורת: לאכול ג'מוס, חגב וצוצלת

אגדה אורבנית דתית מספרת שלמרות שהג'ירפה היא בעל חיים כשר על-פי כללי התורה, לא שוחטים אותה מאחר שלא ידוע היכן בצוואר אמורים להעביר את הסכין. רעיון חביב, אבל לא נכון. למעשה, כל מקום בצוואר כשר לשחיטה ולכן, לפחות מבחינה זו, הג'ירפה היא החיה הכי קלה לשחיטה. ובכל זאת, ההלכה אוסרת בימינו על אכילת ג'ירפה מכיוון שבקרב היהודים אין, ולא הייתה מעולם, מסורת של אכילת בעל החיים הזה.

לעומת זאת, ישנם לא-מעט בעלי חיים כשרים שאנו לא רגילים לאכול - אך בקהילות יהודיות אחרות בעולם נהוג היה לאוכלן. אלא שההתפתחות המואצת של תעשיית המזון והמעבר לשחיטה מרוכזת, גרמו לכך שמסורות של אכילת מיני עופות רבים, חגבים ובעלי חיים אחרים נמצאות ב"סכנת הכחדה" - ועלולות להיעלם מעם ישראל לנצח.

במאמץ אחרון למנוע את אובדן המסורות הללו החליטו ד"ר ארי גרינספאן וד"ר ארי זיבוטפסקי, העוסקים זה שנים בתיעוד ושימור המסורת של בעלי החיים הטהורים, לערוך פעם בכמה שנים "סעודת מסורת" שתְקבע מסורות העשויות להיעלם. הערב (יום ה') יערכו השניים סעודה כזו במסעדת "אקליפטוס" בירושלים, שבה יוגשו כ-30 סוגי בשר, בין היתר של חגבים, תאו, אייל, צבי, ציפור דרור, פניניה, פסיון, צוצלת, תור ואפילו דג חרב כשר. 

וחרבו שלופה בידו.‏ (באדיבות halachicadventures)

1

2

3

4

5

6

7

גרינספאן, תושב אפרת שהוא גם רופא שיניים וגם חוקר עולמי לגילוי קהילות יהודיות וחפצי יודאיקה נשכחים, אמר כי "היהדות האורתודוכסית מקפידה על שמירת המסורת בענייני הלכה, אך דומה שלא נעשה כמעט דבר לשימור מסורות הכשרות של בעלי החיים הטהורים הנמצאים בימינו ב'קבוצת הסיכון' לאיבוד המסורת"

לדבריו, מאחר שהאנשים שבידם מסורת על בעלי חיים אלו הם כבר לרוב מבוגרים מאוד, קיימת חובה לתעד בהקדם ובצורה הטובה ביותר את המסורת שבידם. הוא מוסיף כי חשוב שגביית העדויות תהיה שיטתית ומהימנה, ומתועדת כראוי - ולפיכך גם אין להשאירה בידי בודדים, אלא להקים ברבנות הראשית גוף מוסמך לכך. "ויתור על מהלך שכזה עשוי להיות בכייה לדורות", הוא אומר. בינתיים, יחד עם חברו, הם מתפעלים אתר שעוסק בנושא ונקרא halachicadventures.

מרק "שילוח הקן", אדוני?

על הערב הגסטרונומי המיוחד ינצח שף משה בסון, ובמהלכו יוגשו 22 מנות, שילוו בסרטוני וידאו או מצגות המסבירות על הרלוונטיות ההלכתית של אותה מנה. כמו כן יוצגו פריטים חיים, מפוחלצים או קפואים של הציפורים, החגבים והדגים שנכללים בסעודה.

שף בסון, שבימי שגרה משלב במטבחו את עולם התנ"ך עם עולם הבישול, הציג בפני ynet חלק מהתפריט הייחודי המתוכנן: חגבים מוקפצים בשום ועגבניות מיובשות, על מחית של נזיד עדשים; קציפת מוח דג שיבוטה וחלב שקדים; פסטייה מרוקאית - מאפה פסיונים ופניניות עם עלי בצק פילו, קינמון ואבקת סוכר; קרפצ'יו מסינטה של ג'מוס; מרק "שילוח הקן", שכולל ציפור דרור, תורים ויונים, עם ירקות ואטריות אורז; אייל אדום צלוי בתנור ותאנים ממולאות בבשר תרנגול הבר, עם רוטב תמרין ורוטב חומץ-מתוק.

בסון אומר כי הסעודה יצאה אל הפועל לאחר שהפרודוקטים הובאו ממקומות שונים על פני הגלובוס - כולל דג שיבוטה מנהר הפרת, פסיונים מרומא, חגבים מלונדון, תרנגולים מארצות הברית, ועוד. בתיאבון.

תאנים ממולאות בבשר תרנגול הבר/ שף משה בסון

מצרכים:

18 תאנים טריות או 18 מיובשות (דבלים)

למלית:

1 בצל בינוני קצוץ דק

2 כפות שמן זית

1 חזה עוף מתרנגול בר (לחליפין אפשר חזה עוף רגיל) פרוס כמו לשניצל (פחות מ-1/2 ס"מ) וחתוך לקוביות קטנות, או לצמחונים 300 גרם פטריות שמפיניון ופורטבלו (יחד).

כפית מלח (לעוף מוכשר)

1 כפית הל קלוי וטחון טרי

1 כפית פלפל אנגלי טחון

1 כפית קינמון

לרוטב:

3 כפות גדושות רסק תמרינדי או רוטב תמרינדי

כפית הל טחון

כפית פלפל אנגלי טחון

מקל קינמון באורך 7 ס"מ

תאנה מיובשת, קצוצה דק

2 כוסות מים

1/2 1 כפות סילאן או סוכר חום

כוס גרגרי רימון

אופן הכנה:  

1. מטגנים את הבצל בשמן זית, מוסיפים את קוביות חזה העוף ואת התבלינים והמלח. מערבבים היטב ומהר

על אש גבוהה, עד שהעוף מחליף צבע. מסירים מהאש ומצננים.

2. חותכים מצוואר התאנה ומקפלים את ה"כובע". מרוקנים כחצי מבשר התאנה וממלאים. (בדבלים: פותחים אותן בחתך צד זעיר, ממלאים ומסדרים במגש).

3. במחבת שבה הוכנה המלית ממיסים את רסק התמרינדי, מכסים, מתבלים ומביאים לרתיחה תוך בחישה לסירוגין. יוצקים את הרוטב על התאנים ומכניסים לתנור חם לכ-25 דקות, עד התרככות. מגישים חם, מקשטים בגרגרי רימון או בעלי פרחי ורד טריים מהגינה.