אליפות הפוקר ואני: סיפור אהבה בלאס וגאס

השנה הייתה ככל הנראה 2004, כשבאחד מימי השיעמום שעברו עליי בבית, זיפזפתי בטלוויזיה ונחתתי בערוץ הספורט ESPN אל מול אליפות העולם בפוקר בלאס וגאס. מאז, נשאבתי למשחק, התחלתי לראות כל פרק ופרק של התכנית ששודר והתחייבתי בפני עצמי: אני חייב להיות שם!

החל מ-2007 אני חי על המזוודה. בכל שנה אני טס לחודש וחצי ללאס וגאס, למרות הדרך הארוכה לשם מישראל, שכוללת 4-2 טיסות. זה שווה את הכל. חובבי פוקר מכל העולם מתאספים בבירת ההימורים העולמית כדי להגשים חלום, ואולי, לזכות בתהילה העולמית - ההכתרה לאלוף הפוקר, לזכות בצמיד, שעוד יסופר עליו, ובפרס הגדול.

תחרויות ה-World Series of Poker, ה-WSOP, הן חודש וחצי רצוף בתחרויות שונות על מגוון המשחקים השונים שהפוקר מציע: אומהה, ראז, סטאד, והידוע מכל - טקסס הולד'ם.

כולם מוזמנים. שלט הכניסה לתחרות (צילומים: נדב בן יוסף)

ב-WSOP יש 57 תחרויות פוקר שונות, המזכות את המאושר שיקטוף את הפרס הגדול בסכום נאה ובצמיד מוזהב, שבו יוכל להשוויץ כמדד להישגיו. האירוע המרכזי, שעלות ההשתתפות בו היא 10,000 דולר, מתקיים ב-17-5 ביולי, כשהשולחן הסופי בתחרות משודר ב-ESPN.

התחרויות פתוחות לכל מי שמוכן לשלם את דמי הכניסה, הנעים מאלף עד 50 אלף דולר. הסיבה שהן מהוות מוקד משיכה כל-כך גדול לחובבי הפוקר, היא שתמורת סכום כספי, סביר יחסית, ניתן להיפגש בהן עם מקצועני הפוקר הגדולים ביותר בעולם. ואכן, אחת החוויות אותן לא אשכח לעולם היא כשפִיל הלמות', אלוף רציני שצבר כבר 11 צמידי זהב, הגיע לטורניר באיחור אופייני של שעתיים, והתיישב לשחק נגדי ונגד שמונה שחקנים אנונימיים לחלוטין. בתום ארבע שעות אחד מאיתנו הדיח אותו.

הטורניר האחרון היה מוצלח יחסית עבור כמה ישראלים. תומר ברדה זכה במשחק טקסס הולד'ם בצמיד הזהב ובכ-826 אלף דולר, והצמד סער וילף ודוד לוי הגיעו לשולחנות סופיים בתחרויות. שניים נוספים משלנו, אלי אלעזרא ורן עזור, סיימו בכמה תחרויות במקומות גבוהים אף הם.

מהמרים מקצוענים מתחרים מול חובבנים מכל העולם

עם זאת, למרות העובדה שלאס וגאס ידועה בעיקר בזכות הקלפים והרולטה, יש בה הרבה מעבר לכך. סדר היום שלי לא כלל רק הימורים מסביב לשעון, אלא גם השכמה מאוחרת ב-12 או באחת בצהריים, קפה ניו-יורקי ב"סטארבאקס" ושריצה של שעות בבריכה.

רק שלא תגיעו רעבים לרולטה - או למועדונים

מבחינה קולינרית, לא חסר בלאס וגאס דבר, וניתן למצוא בה באותה הקלות פיצות בשבעה דולר וסטייקים במאה דולר. גם חובבי המטבח האיטלקי, הסיני, היפני והצרפתי יכולים להגיע אליה בלב שקט, ולא ייתקלו בבעיה בחיפוש אחר מזון. כמעט לכל מלון יש בופה משלו, ותמורת כ-30 דולר תוכלו לאכול בו ככל יכולתכם. חלק מהמקומות האלה אפילו פתוחים מסביב לשעון.

כמובן שבכל מלון יש גם מסעדות, ולכן מומלץ בימים הראשונים בעיר לעשות סיבוב ב"סטריפ", הרצועה שלאורכם פרושים המלונות ולהכיר את רובם, כדי להתלהב ולהתרשם מהגודל, העיצוב והפאר שלהם ומהמטבחים השונים שלהם. עם זאת, רוב המסעדות שברחובות פתוחות רק בשעות הערב, מ-17:00 עד 01:00, ולכן כדאי לתכנן את לוח הזמנים בהתאם.

אחרי עיכול הארוחה במלון ושנת צהריים קלה, כולם יוצאים לרחובות, בדיוק עם רדת הלילה על וגאס, כשהאורות המפורסמים נדלקים. אם העיר נראית לכם מרשימה ביום, הרי שהיא מרשימה עוד יותר בלילה. כדאי לבקר במלון Paris ולו רק כדי לעלות לקצה מגדל האייפל המקומי שלו. מהתצפית המרהיבה על כל העיר ניתן לראות אותה ממש מתעוררת לחיים יחד עם הבליינים שלה.

האורות נדלקים, והמהמרים גם. תצפית על העיר בלילה (צילום: AP)

בדומה למתואר בסרטים, העיר היא אכן להיט אמיתי עבור פרפרי הלילה, אך היא גם מציעה עיסוקים לאלה שלא מצליחים להחזיק את העיניים פקוחות עד שעה מאוחרת. בכל המלונות יש מגוון הופעות, המתחילות לרוב בין 21:00 ל-23:00, ומציגות מגוון נרחב של מופעי סטנד-אפ, מוזיקה, מחזות זמר ועוד.

גם סצינת המועדונים בווגאס לא פרייארית, והם מתאפיינים לפי סגנון המוזיקה המנוגן בהם או לפי סגנון הלבוש המקובל של המגיעים אליהם. אני ממליץ במיוחד על מועדון ה-"Voodoo ב-"ריו" או על ה-"LAX" ב-"לוקסור", מועדון המוזיקה השחורה הכי טוב בעולם.

השתייה בחינם, רק תהמרו אצלנו

למי שסתם רוצה לשתות, הדרך הכי כיפית וזולה לעשות זאת היא באמצעות תחרות "ביר-פונג" ב"אושייס", שמציע כדור ושולחנות לכל מי שרוצה תמורת קנקן בירה לכל משחק, שעלותו כ-20 דולר. כמובן, יש גם ברים כמעט בכל פינה, ותמיד כדאי לזכור את הכלל החשוב: אם מהמרים - השתייה בחינם.

בלילות שולחנות ההימורים עמוסים בהרבה מאשר ביום, וגובה ההימור המינימלי עולה,

כך שאם אתם רוצים להמר בגדול, חכו ללילה. כשהאורות נדלקים תהיה לכם אפשרות גבוהה יותר למצוא משחק ולהיתקל בטיפוסים משונים ומעניינים יותר.

ועדיין, איני יודע מה יש בפוקר שכל כך מושך אותי אליו, אך בזכותו גיליתי את העיר המופלאה הזאת, שגורמת לי להתגעגע אליה בכל פעם עוד לפני שאני מספיק לשוב ממנה. לא סתם אומרים על וגאס שאין זה משנה מאיזה מקום הגעת אליה, העיר היא ההיפך המוחלט ממנו. נתראה בתחרות בשנה הבאה.