הרב, מה זאת אהבה?

ט"ו באב בפתח, וזה הזמן לברר לעומק כמה דברים על אהבה. האם יכולה להיות "אהבה מהסרטים"? האם אישה יפה זו פנטזיה לגיטימית? והאם להתאהב זה בסדר? תלמיד של הרב יובל שרלו התלבט ארוכות - וגם קיבל תשובה מפורטת:

שאלה:

בזה הרגע ראיתי סרט באינטרנט המספר על התאהבות של זוג צעיר. בסרט הייתה בחורה יפת תואר ויפת מראה, שהוצגה גם ככליל השלמות באופיה ובמעשיה. במהלך הסרט ובסופו הרגשתי רגש עצום לאותה אישה (כמובן שאיני מתבלבל אפילו לרגע שהכל הצגה וסוג של דמיון), הרגשתי משיכה (לא גסה בהכרח) לסוג כזה של שלמות שראיתי באותה אישה. בעקבות זאת עלו בי מספר תהיות:

1. האם רגש זה הוא פסול? והאם מקורו הוא ממקום טומאה ואין לו מקום באמת בנפשו של האדם? כלומר, האם זה פסול מכל וכל?

2. ואם התשובה לשאלה הראשונה היא שלילית, ואכן קיים מקום מסוים להערצת יופי חיצוני, או יופי של חומר ולא של רוח, אז מדוע, למיטב הבנתי, התורה מצווה אותנו לרדוף אחר הרוח בצורה מוחלטת ולא להימשך אחר החומר, שאינו אלא שווא נתעה. ויותר מכך, הרי כל תכליתו של האדם אינו אלא לעולם הבא, שאין בו חומר, ולמיטב הבנתי הנאה והתפעלות ממראה של אישה בעולם הבא אינו קיים כלל.

3. והאם בורא העולם, שברא בריות כל-כך יפות, מצפה מאיתנו שנתעלם מהם ולא נתפעל מהם, וכל זה בעצם טמא ופסול? האם עתיד אדם לתת דין על מה שראו עיניו ולא נהנה ממנו? כמובן שאינני מפרש את המדרש כפשוטו, וברור שאיסור הסתכלות בערווה קיים, אלא ששוב, לכאורה, אם קיימת אכן הרגשה כה עילאית ונפלאה, ואכן קיים באידאל או במקום כלשהו אישה מעין זו, מדוע שהחוויה של התקשרות עימה תיאסר לעולם - הן בעולם הזה והן בעולם הבא מהאדם?

שאלתי אינה, חלילה, להתריס, אלא פשוט אני אכן מרגיש הרגשה פלאית של אהבה (ושוב אנני הוזה או חושב אף לרגע שישנה דמות כזאת במציאות) ותוהה האם אי-פעם אפשר לחוות חוויה כזו בשלמות, ולנצח? והאם לזה מצפה מאיתנו התורה בעבודתנו הרוחנית על-ידי דבקות בקב"ה, כלומר להגיע לאותה הרגשה רק כלפי רוח ולא כלפי חומר?

א. רגש ההתאהבות אינו פסול מכל וכל. להפך. אבל, בשל היותו כלי - הוא עצמו יכול להיות מופנה לכיוונים לא ראויים. הוא עלול להיות מופנה חס וחלילה לאשת איש; הוא עלול להיות מופנה לכיוונים אסורים אחרים, וכדומה. לא זו בלבד, אלא שהוא עלול להיות מזויף על-ידי רגשות הדומים לו: התאווה המינית עלולה להיראות לעתים לאדם כאהבה, בעוד שהיא רק אבר באהבה ולא כלליותה; או מה שאירע לך - התאהבות בדבר מה שאין לו כל בסיס, הנוגע לפירמידה העליונה של הקשרים בין איש ובין אישה. על כן, אנו נזהרים מאוד ושומרים על טהרת האהבה ועל נקיותה.

ב. התורה כלל אינה מצווה אותנו לרדוף אחרי הרוח בלבד. התורה מציינת, לדוגמה, את העובדה שהאבות היו עשירים, היא עוסקת ביופיים של רחל אמנו ויוסף הצדיק, היא מברכת את האדם בברכת עושר כאשר הוא הולך בדרך ה', ועוד ועוד. למעשה, לא מצאנו בתורה ולו מקום אחד שבו היחס לחומר עצמו הוא כאל דבר שיש לבער אותו ולרדוף אותו ללא רחם.

ג. התורה כן מצווה אותנו להכניס את כל המושגים האלה למבנה שלם של אישיות. עושר - בהקשרו; יחס ליופי - בהקשרו; יחסי אישות - בהקשרם הזוגי בלבד, וכדומה. זו דרכה של תורה וזה המיוחד בה.

ד. הקב''ה איפוא אינו מצפה שנתעלם מדברים אלה. הגמרא אפילו מספרת על רבן גמליאל שראה נוכרית יפה במעלה הר הבית ואמר ''מה רבו מעשיך ה'''. הקב''ה ציווה עלינו

בתורתו להכניס את כל המושגים האלה להקשר. לא זו בלבד, אלא שמול החשיבות העליונה של ההנאה מעולמו של הקב''ה, עומדים גם יסודות חשובים יותר, כגון הצניעות והקדושה. על כן, צריך לבחון היטב את היחס בין כל המושגים האלה, ולא להמליך חס וחלילה את ההנאה מעולמו של הקב''ה על כל החוויות הרוחניות כולן.

ה. אחרי שחשת את הרגש הזה, תוכל לדעת למה אתה שואף בהקמת ביתך. סביר מאוד להניח כי בשל העובדה שמדובר בזיוף ולא בדבר מה אמיתי - לא תמצא את אותו רגש לעולם, אולם זה הכיוון אותו מחפשים. ולא זו בלבד, אלא שמחפשים כיצד מכניסים אותו לתוך המסגרת המלאה של המשפחתיות - ואז חיים את האהבה בקדושה.

• התשובה המלאה של הרב שרלו נמצאת באתר ישיבת ההסדר פתח-תקווה.