המדריך לאוהבים מהמאה ה-17

המאה ה-17 באיטליה לא היתה קלה לצעירים. אמרו להם כיצד עליהם לדבר, מה ללבוש, לאן מותר להם ללכת ובעיקר לאן אסור. וכאילו זה לא מספיק, היתה גם רשימת הנחיות מה מותר ומה אסור להם לעשות עם בני הזוג שלהם במיטה. הספר "תפארת חתנים - מדריך החתנים הראשון", שרואה אור בימים אלה חושף את החיבור הסקסואלי הראשון במסורת היהודית.

הספר, שנכתב על ידי ד"ר רוני ויינשטיין מאוניברסיטת תל אביב, בהוצאת מכון בן-צבי, ומתבסס על חיבור מהמאה ה-17 של פנחס ברוך מונציליסי, תלמיד חכם בעל השכלה רחבה בקהילת פיררה האיטלקית. החיבור נועד להדריך גברים צעירים מה עליהם לעשות בלילה הראשון עם נשותיהם, איך לנהל חיי משפחה מבחינה מינית, ובהמשך כיצד עליהם לחנך את ילדיהם. המדריך לא רק שלא משאיר מקום לדמיון, הוא נדחף להם למיטה בצורה כזו שלא נשאר שם מקום לאף אחד.

"זהו ספר חסר תקדים בתרבות היהודית", אומר ויינשטיין, "היום יש מאות ספרים שעוסקים בהדרכה לחתנים, אבל זה היה הראשון שהתחיל את המסורת. הוא לקח את ההנחיות, שרובן כבר היו מוכרות מהמסורת, וקבע שיש התנהגות מינית יהודית. וזה מסר לגמרי חדש.

"עד אז אורח החיים היהודי אופיין על ידי קיום מצוות, תפילה, כשרות ותלמוד תורה, ופתאום ההתנהגות המינית הופכת לחלק מזה. עד אז לא נכתב על חיי אישות שום חיבור שנועד לציבור הרחב. נשים שמעו על זה מהנשים שסביבן, או קראו על זה בספרות האיטלקית העסיסית. גברים שבילו ביחד בחבורות קיבלו הדרכה מהמבוגרים שבחבורה".

ואולם, על-פי ויינשטיין, משהו השתנה בחברה שמסביב. "עד אותה תקופה היו באיטליה מנהגי חיזור מאוד דומים לאלה המופיעים במחזות של שייקספיר - חיזורים מתחת לחלון, מכתבי אהבה אירוטיים, לפעמים קצת בורחים מהבית ויוצרים איזה מרחב אינטימי לפני החתונה שבו מן הסתם לא קראו תלמוד. אבל בכל מקרה, היתה מסורת מה מותר ומה אסור. אלא שהדברים האלה מתחילים להשתנות בתקופה שבה החיבור הזה נכתב. בערים האיטלקיות מתחיל להיות יותר פיקוח על הצעירים. אומרים להם מה להגיד, איך להתנהג, להתלבש נכנסים להם מתחת לעור. המין זו דרך לפקח על הצעירים, להגיד להם מה מותר ומה אסור מבחינת רגשות, מה הגבול לביטויי אהבה, עד כמה מותר להיות לבד עם אישה ועד כמה אתה צריך לחשוב על מה שאתה עושה".

לא באנו ליהנות

החיבור "תפארת חתנים" מנסה לייצר בנים לתפארת, ובנים לתפארת הם אלה שעושים את מה שאומרים להם גם בחדר השינה.

"הספר מנסה לייצר סוג חדש של צעירים, צעירים שיהיו יותר קשובים", מסביר ויינשטיין, "בחוברת הזו החטא המיני, שהיה שווה ערך לחטאים אחרים עד אז, הוא זה שמוליד את כל שאר החטאים, הוא עלול להביא לחוסר כיבוד הורים ואפילו לרצח, במקרה ששני בחורים מחזרים אחר אותה בחורה. החטא הזה מגלם בתוכו את הסכנות הגדולות ביותר לסדר החברתי".

ד"ר ויינשטיין טוען כי מאחורי הספר עומדת שאיפה לעצב סדר חברתי חדש. "למעשה, החיבור הזה מניף על נס את ההתנהלות המינית הנכונה, ובזה הוא מפעיל לחץ על היחיד. אם אתה רוצה להיות חלק מהקולקטיב אתה צריך לנהוג כך וזה מאוד בעייתי כי זה מייצר המון לחץ ורגשות אשם. המטרה היא שאני ארגיש אשם, כי אז אני אצטרך מישהו שיעזור לי לצאת מהחטא, ואז אני חשוף להנחיות שלו גם בתחומים אחרים.

"דוגמא לכך היא האופן שבו הספר מייצר נורמות. אחת מהן היא הקביעה שלגבר אסור ליהנות מחיי מין. מדובר בבעל ואישה שמותרים זה לזה, אבל הספר הזה אומר לו, תדע לך שאם אתה נהנה, או מגלה בעצמך עוררות זה חטא, זה גורם לכך שאתה כל הזמן נמצא בתחושת אשמה, והמין אט אט גולש למרחב של החטא, וזה לא מה שמאפיין את התרבות שלנו מלכתחילה".

יש להודות כי החיבור היהודי הסקסואלי הראשון כלל אינו סקסי. החשק היחיד שהוא עלול לעורר בחתן המיועד הוא להתנזר מנשים.

"רוב ההנחיות בו ידועות מהמסורת", מבהיר ויינשטיין, "יש שם הוראות כמו לעשות את זה בחושך, לנקוט אך ורק בתנוחה השיגרתית ולא בשום תנוחה אחרת, גם על האישה אסור להנות במהלך יחסי המין, ובכל מקרה היא צריכה לחשוב רק על בעלה, אם היא תחשוב על מישהו אחר זה נחשב לניאוף. באופן כללי המסר המיני הוא צניעות, צניעות צניעות, לא לחשוב מחשבות זימה, לא להסתכל על נשים. זה מסר שהתחילו לטפטף לגברים בגיל מאוד צעיר, להיות יהודי טוב זה להיות צנוע מבחינה מינית".

הגבר הוא היוזם, האישה מרצה

השמרנות המינית בנוסח האיטלקי היא, לפי ויינשטיין, רק דרך לשלוט על חייהם של צעירי הקהילה. "ההנחיות המיניות בספר מאוד ישירות וברורות, אבל הן תמיד מגיעות עם הנחיות אחרות, כי למעשה מה שעניין אותם זו לא המיניות, אלא הרצון שלהם לפקח. לכן, למשל, נכתב שביחסי אישות הגבר צריך להיות אקטיבי, יוזם ומוביל בשעה שהאישה צריכה להיות מְרצה מבחינה מינית. ההנחיה הזו באה כי היה חשוב להם ליצור היררכיה ברורה בין גברים לנשים. חשוב לציין שחלק מהמסרים הם בעלי אופי מודרני, כמו הדגש ביחסי אישות לא איפה האיבר שלך נמצא אלא איפה נמצא הראש שלך, ולכן חלק מההנחיות עוסקות בתודעה, ומעודדות גבר לנהוג בעדינות, לגרום לאישה להתרגשות ולא לאכוף עליה דברים שהיא לא מוכנה להם. הנחיות מהסוג הזה מייצרות את אחד מאבני היסוד של זוגיות ואינטמיות".

בחברה היהודית חיבור כל כך קפדני, מסודר ומפורט היה חדשני, אבל בדומה לתחומים אחרים אצל הגויים כבר היו מאות כאלה,  

"החיבור הזה הוא ניסיון לעבד לרובע היהודי את מה שקראו הצעירים הנוצרים", טוען ויינשטיין, "אם מורידים ממנו קטעים מסוימים

זה היה בקלות יכול להיות ספר נוצרי. יש בו למשל פרק שלם ומאוד ארוך שעוסק באוננות. בתקופה הזו הנוצרים עוסקים המון באוננות, יש פחד נוראי מזה שצעירים עושים עם הגוף שלהם משהו שאתה לא יכול לשלוט בו. בחברה הנוצרית זה הפך להיסטריה. נכתבו חיבורים רבים מה עלול לקרות לך בגלל זה. זה יעשה אותך עיוור, דביל, פושע. זה מצביע על כך שכותב החיבור היה מאוד מאוד משכיל, היתה לו אוזן קשובה למה שכתבו השכנים שלו".

על אף ש"תפארת חתנים" נכתב במאה ה-17, הוא הגיע לדפוס (ברובו) רק במאה ה-21. הספר שהיה כבר מוכן להדפסה נעצר מסיבות לא ידועות ברגע האחרון. "יש בתקופה הזו צנזורה פנימית, ומה שלא עובר את הצנזורה לא יוצא לאור", מסביר ויינשטיין, "יש כאן חיבור שרוצה לפרוץ את המסורת, אבל נעצר ברגע האחרון. התחושה שלי שהחברה היהודית פחדה מהספר הזה. הם עדיין לא רצו שזה יהיה מודפס, הם עדיין לא רצו את הדיון המיני גלוי על השולחן".