ניפגש בתחתית: 8 שעות, שתי בנות, חיפה אחת

יציאה מתל-אביב

ב-09:14 עלינו על הרכבת מתחנת השלום בתל-אביב צפונה. למרות החופש הגדול, עדיין לא צפוף ויש מושבים פנויים בשפע בקומה העליונה. הנוף מתחלף במהירות, ק' ואני שוקעות בהרהורי רכבת, שמתחלפים לעליצות ברגע שהים נגלה לעין. תוך שעה ועשר דקות אנחנו בחיפה. לא הספקנו אפילו לעבור על העיתון.

תחנת "מרכז השמונה"

השעה ‭10:23‬. רוב החיפאים לא מכירים את השם הזה, כי רק באחרונה הוחלף שם התחנה, לזכר שמונת עובדי הרכבת שנהרגו מטיל ביומה הראשון של מלחמת לבנון השנייה. מבנה התחנה המרשים, הניצב לרגלי ממגורות דגון המרשימות לא פחות, תוכנן בשנת 1935 בידי האדריכל הבריטי קליפורד הולידיי. אנחנו יוצאות ופונות שמאלה לדרך העצמאות, שנקראה בעבר דרך המלכים, אבל לא מתחילות בסיור לפני שנשיב את נפשנו בקפה ראוי.

טקס זיכרון להרוגי הרכבת בתחנה (צילום: דורון גולן)

קפה אווה

עכשיו ‭10:30‬ ואנחנו בלבהּ של העיר התחתית, שעוברת תהליך של התחדשות. את קפה אווה המפורסם (דרך העצמאות ‭(51‬ מפעילה משפחת ריינר כמעט 70 שנה. המפעל הוותיק מאחורי בית הקפה מספק תערובות לאלפי בתי קפה ורשתות בארץ ובעולם.

מיכה ריינר מתעקש להישאר קטן, איכותי ונוסטלגי. אין מאפים ואין קשקושים, מי שרוצה כאלה -  שילך להביא אותם מקונדיטוריית שני הסמוכה, מוסד חיפאי בפני עצמו. כאן יש רק קפה של ממש, מכל הסוגים, כולל תערובות שאפשר לקחת הביתה. בתיאום מראש, אפשר לעשות סיור מודרך במפעל, כולל טעימות (טל‭.(04-8663113 :'‬ ישבנו לקפה. בגלל הסיפורים המעניינים של ריינר שוב לא הספקנו להציץ בעיתון.

חנויות הימאים

ב-‭11:00‬ התנועה בדרך העצמאות משתרכת לאיטה. גם כאן סגרו מסלולים לבניית הרכבת הקלה וגם כאן הנהגים עצבניים וכעוסים, אבל המדרכה מקורה והשמש לא מכה. מעניין: לפני פחות ממאה שנה היה ים בחלק זה של הרחוב. כאשר הקימו הבריטים את נמל חיפה הם העמיקו את קרקעית המעגן, ואת החול שהוצא מהים שפכו כאן. כך קמו רציפי הנמל והמחסנים. הרגשנו לרגע כמו בהולנד. לא רק הים יוּבש כאן. גם חנויות הימאים גוועות. "הפכו אותנו לבית קברות, אנשים כאן רעבים ללחם‭,"‬ מתלוננים הסוחרים הוותיקים, שידעו עשרות שנות שגשוג.

האם הקניונים חיסלו אותם או סגירת הרחוב לחנייה ולפריקת סחורה? לא ברור. לק' כל זה לא מפריע לחטט בין הדוכנים ואפילו לקנות שעון יד. כאשר מרימים את הראש מערימות הבגדים והסחורות, רואים בניין היוצר חזית רציפה שנמשכת קילומטר וחצי, אותה תיכנן הולידיי. חזית הבניין לא הושלמה בגלל פרוץ מלחמת העולם השנייה. אנחנו מנסות להתעלם מעגלת הבורקס המפתה של בכר (דרך העצמאות ‭,(35‬ שזכורה לי מילדות. בעבר העגלה הזאת התגלגלה ומכרה בורקסים טריים לעובדי הנמל. היום היא קבועה, אבל גם נסגרת מוקדם, כאשר המלאי נגמר.

עגורנים במרחק נגיעה

לקראת ‭11:30‬ חזרנו מעט אחורה בדרך העצמאות ופנינו ימינה. מולנו עגורנים ואוניות המעוררות כיסופים למחוזות אחרים. לצידנו הפאבים האפלוליים "העוגן" ו"הסנדק‭."‬ המהנדס הבריטי סר פרדריק פלמר קבע שחיפה היא העיר המתאימה להקמת נמל, ובשנת 1933 נפתח כאן השער שדרכו הגיעו מרבית העולים בשנות המדינה הראשונות. מימין, הפתעה: רחוב הנמל הפך למדרחוב נטוע דקלים, המבנים שוחזרו ושופצו, בתי עסק חדשים נכנסו.

ממולנו גבעת דשא נאה, כזו שהילדים אוהבים להתגלגל מראשה למטה. ידידנו החיפאי גדעון, שהצטרף אלינו לשעה קלה, מתגאה בגבעות הדשא החיפאיות: בטיילת החדשה הן יוצרות רצף ירוק יפהפה על רקע הים הכחול. במרכז המדרחוב ניצבת במה. כאן עורכים בקיץ "קלבת שבת" עם מופעים, סדנאות לילדים, בירה ומוזיקה עליזה. וכל זה באזור מושמץ ששפע בעבר זונות, שעמדו לשירות הימאים.

קמפוס הנמל

ב-‭12:00‬, כדי להיזכר בימינו הסטודנטיאליים אנחנו נכנסות למרכז האקדמי כרמל, מכללה פרטית חדשה שבה לומדים כבר כ‭2,000-‬ סטודנטים בתחומי מדעי החברה, משפטים, מינהל עסקים וכלכלה. הבניין היפהפה, שהיה בעבר מחסן קירור, מואר ומרווח, והספרייה שופעת גירויים. את הבתים החרבים ברחוב הנמל מסבים עכשיו למגורי סטודנטים. ‭200"‬ דולר לחודש כולל הכל‭,"‬ סיפרו הסטודנטים בבית הקפה השכונתי החדש. פגשנו כאן אפילו סטודנטים מהטכניון ומאוניברסיטת חיפה. "הבטיחו לנו שבקרוב יקימו רכבל מכאן ישר למרומי הכרמל".

אדון קורצברג

‭12:30‬. "רגע, פיספסתן את המפעל של קורצברג‭,"‬ אומר שלום זמירין, עיתונאי מקומי שורשי, שהחליף את גדעון בתפקיד המלווה שלנו. מול המכללה נמצאים חנות ומפעל לייצור תשמישי קדושה (הנמל ‭,(25‬ שם יושב סופר סת"ם ואפשר לצפות בעבודתו. מיהרנו ולכן לא נשארנו להתבונן, אבל אדון קורצברג, שפועל כאן 33 שנה, אומר שאפשר לתאם מראש ביקורים(טל' 04-8677635).

הנתיב העות‘מאני

‬‭12:45‬, דרך הפסאז' שמול המכללה אנחנו חוצים את דרך העצמאות וצועדים עד "בניין הטיל" (שד' פלי"ם ‭(15‬ בקריית הממשלה החדשה. כיאה לעיר נמל, המגדל בנוי כמפרש ולרגליו "טיילת הקשתות‭,"‬ מרוצפת באריחים מצוירים המתארים את חיפה. ליד הכניסה לבניין יורדות מדרגות אל מסגד א-ג'ריינה. זמירין מספר שמגדל השעון בכניסה למסגד נבנה ב‭,1899-‬ במסגרת חגיגות 25 לשלטונו של הסולטן הטורקי. זה היה מגדל השעון הראשון שנבנה בארץ, ואחריו הגיעו מגדלי השעונים לירושלים ויפו.

לצידו "המסגד הקטן‭,"‬ שריד אחרון מתקופתו של השליט הבדואי ד'אהר אל-עומר, שנחשב למייסדה של חיפה החדשה. מכיוון שמסגד ג'ריינה היה צר מלהכיל את כל המתפללים, נבנה מסגד איסתיקלאל במרחק כמה עשרות מטרים משם. מטעמי קוצר זמן, אנחנו מוותרות על איסתיקלאל, וגם על "בית אל פאשה" ששימש חמאם, על אנדרטת פייסל ועל תחנת הרכבת החיג'אזית, שנמצאים בכיוון השני.

הרכבת התחתית עם המסלול הקצר בעולם. הכרמלית (צילום: אחיה ראב"ד)

כיכר פריז

ב-‭13:30‬ חצינו את מגרשי החנייה החשופים והכעורים הישר לכיכר פריז. זו הייתה "התחנה המרכזית" של ימי הטורקים, ממנה יצאו ובאו הכרכרות ליפו ולירושלים, לעכו ולגליל. והנה פלא: רכבת תחתית, ואפילו מחודשת. עוד זיכרון ילדות: אחותי הגדולה ואני נוסעות בה הלוך ושוב, עולות ויורדות עשרות פעמים, עד שגירשו אותנו. בספר גינס נכתב כי זו התחתית הכי קצרה בעולם: שבע דקות מקצה אל קצה, מכיכר פריז למרכז הכרמל.

אנחנו מחליטות לנסוע הלוך ושוב ולתת לרגליים לנוח קצת. אין נוסעים, ולכל אחת מאיתנו קרון משלה. חבל. פסל הברזל של יחיאל שמי

בכיכר פריז הפך ללוח מודעות. מרגיז, בעיקר לאור העובדה שהעיר התחתית דווקא נקייה. בעירייה אומרים שהפסל יעבור בקרוב למקום חדש, ומתחם כיכר פריז יתוכנן מחדש על-ידי אדריכלית העיר פריז, כמחווה לחיפה. מול הכיכר כנסייה כרמליטית, שנבנתה בשנת ‭.1956‬ בכלל, העיר התחתית שופעת כנסיות, לחובבי הז'אנר.

מזון וממון

בערך ב-‭14:15‬ הרעב החל לעשות את שלו, ממש ליד מסעדת "מעיין הבירה" (נתנזון ‭.(4‬ תוך כדי ארוחה אנחנו קוראים בספרו החדש של יעקב שורר "לטייל בחיפה‭:"‬ הבניין היפהפה מול המסעדה, בניין אנגלו-פלשתינה, נבנה ב‭1925-‬ ונחשב לאחד המבנים ההיסטוריים החשובים בחיפה. בין השאר, שכן כאן הסניף הראשון בישראל של בנק לאומי. הבניין תוכנן על ידי האדריכל הנודע אלכסנדר ברוולד, שהציב בחזיתו תבליטים של מטבעות יהודיים עתיקים.

השוק הטורקי

15:00. מאוששות, הגחנו מהמסעדה הקרירה הישר לשוק הטורקי.‬ גם כאן המרכז המסחרי הישן הולך וגווע, על חנויות הדגים והבשר שלו. חזיתות הבתים מעידות על עבר זוהר, ומי יודע, אולי גם על עתיד מבטיח. בניין אחד אף חודש ונוספו לו ציורי קיר נאים של יואב דסה (קהילת סלוניקי פינת משה אהרון‭.(‬ במסגרת הצערת האזור, גם כאן מתגוררים סטודנטים. לפי זמירין, אי אפשר בלי המינימרקט של סוידאן (אליהו הנביא ‭(3‬ שפועל מ‭1916-‬ ושייך למשפחה ערבית-נוצרית אצילה. והוא צדק. מצאנו כאן מוצרים שאין במרכז ואולי בכל הארץ: סוגי טחינה משובחת, גבינות נהדרות, שוקולדים עם אלכוהול, פסטות מיוחדות ואפילו ריבת חבושים מארגנטינה.

ביפו 34 נפלנו על פורט אין, מלון קטן, יותר נכון גסט-האוס. מי רוצה לגור באזור מסחרי מיושן, כאשר במעלה העיר יש מלונות נהדרים כמו וילה כרמל? נכנסו בחשש וגילינו 15 חדרים פשוטים אך נוחים ונקיים, עמדות אינטרנט וחופן תיירים ותרמילאים מחו"ל ומהארץ, יחד עם משפחה חמה אחת, משפחת סילס, בעלת המלון. זה המקום לשתות קפה בגינה היפהפייה, המסתתרת בחצר.

משוחזרת ומצועצעת. המושבה הגרמנית (צילום: יפה רזיאל)

תכשיטים ועתיקות

‭16:15‬ - עוד הפתעה: הסטודיו לצורפות של ליאת ולדמן (יפו ‭,(35‬ חנות מעוצבת הנראית כנטע זר באזור של סוחרי בשר וחנויות חלודות. "כאן הייתה חנות הנעליים של סבי‭,"‬ מספרת ולדמן, בוגרת בצלאל. "ביקשתי ממנו פינה לעבוד, ומאז העסק הלך והתרחב‭."‬ ולדמן מלמדת כאן קורסים לצורפות ומציגה מבחר נאה של תכשיטים מקוריים במחירים סבירים. לפחות שלוש חנויות לבולים ולפרטי אספנות אחרים מרוכזות בחלק זה של הרחוב.

החנות של שניאור (יפו ‭(40‬ היא המפורסמת מכולן, ולידה חנות העתיקות של כהניא (יפו ‭.(38‬ צריך להזדרז, כי מתברר שכל החנויות תכף נסגרות, בדומה לאזורי המסחר של דרום תל-אביב. אפילו המסעדות כאן סגורות בערב, פרט לימי שלישי במסעדת מעיין הבירה המארגנת גם מסיבת רחוב.

המושבה הגרמנית

ב-‭17:00‬ הגענו לפתח המושבה, אבל אי אפשר להכיל ביום אחד את הרחובות המפתיעים, המג'ויפים והאותנטיים של העיר התחתית, יחד עם המושבה המשוחזרת והמצועצעת. לכן חזרנו לדרך העצמאות וצעדנו לרכבת שיצאה לדרכה בדיוק ב‭.17:11-‬ מי שבוחר להישאר כאן, יכול לבלות, בעזרת אוטובוסים, גם בגנים הבהאיים ובמעלה הכרמל, ולחזור ברכבת האחרונה שיוצאת ב‭.22:42-‬ חזרנו לקראת השקיעה. מול הים הקסום שנשקף מחלונות הרכבת, שוב לא קראנו עיתון.