מבית שאן לשייח ג'ראח

לפני למעלה משבוע נזרקו מספר משפחות מבתיהן שבשיכון ד' בבית שאן, בשל חוב כספי לחברת עמידר. הקהילה לא שתקה על כך. אזרחים שהזדהו עם הכאב, שרפו צמיגים ומחו על הצעד הלא אנושי של גירוש מהבית. המשפחות עצמן הסבירו, שהתקשו לשלם שכר דירה כיוון שנדרשו לקנות גם מוצרים בסיסיים כמו אוכל, כדי להתקיים.

חלק מהמשפחות עברו להתגורר ברחוב. חברת עמידר טוענת שחלקן צברו חובות של עשרות אלפי שקלים וכיוון שלא רצתה להגדיל את החוב, פינתה אותן.

במשפחה אחת מאלה שפונו - אלמן עם ארבעה ילדים ובמשפחה נוספת חמישה ילדים. על 38 משפחות אחרות מרחפים צווי פינוי נוספים. המשפחות רוצות פתרון מלא ולא חלקי, והן מאשימות את המדינה על שהיא לא נותנת להן כלים לצאת ממעגל העוני. הן גם מצביעות על שחיתות במנהל המקומי של בית שאן. מי ששולט בברזי התעסוקה והדיור הציבורי, הם קרובי/ות משפחה של ראש העיר, ולטענת המשפחות, אנשים פוחדים לצאת נגדם.

לא, אין כאן כיבוש, זה לא בילעין והסיפור לא נחשף באור הזרקורים התקשורתי. ארה"ב לא מוחה על גירוש המשפחות לרחוב. אף פוליטיקאי בכיר לא יצא לעזרתן. אך הקהילה בבית שאן לא יכלה לעמוד בשקט נוכח הצעד הלא אנושי, מה גם שלא מעט מהמשפחות כבר מרגישות עד כמה התהום הכלכלית מתקרבת לפתחן, ולכן יצאו רבים לעזרתן והעלו את הרחובות באש.

משטרת העמקים הביאה את היס"מ. בישראל אין מקום לפשרה, לדיבור, לפתרון פוליטי. אז כוחות השיטור משתמשים בכוח, למרות שחלקם מכיר את המשפחות וכואב את סיפורן. התושבים ביקשו את ראש העיר ג'קי לוי, אך לא קיבלו ממנו תשובה.

כאב המשפחות המפונות בבית שאן מתחיל ונגמר באוזלת היד הפוליטית. חוק הדיור הציבורי שנחקק בשנת 1998 ביוזמת הקשת הדמוקרטית המזרחית ובעזרתו של ח"כ לשעבר רן כהן ממפלגת מרצ, היה אמור להעביר את הדירות העלובות של עמידר לתושביהן, כדי לייצר צדק חברתי וצדק חלוקתי.

מאז נחקק ב-1998, נמכרו בזכות החוק למעלה מ-34 אלף דירות שהפכו בבת אחת את דייריהן  לראשונה בחייהם לבעלים החוקיים של דירתם.

ישראל היא מדינה שמעניקה מיליארדים לקיבוצים ולמושבים, גם בהסדר פריסת חובות וגם במתן אפשרות לבנות באופן פרטי על אדמות מדינה. למשל, האופציה להעביר נחלה במסגרת "בן ממשיך". לדוגמא, ב-1989 הגיע חובם של הקיבוצים למערכת הבנקאית לסך של 12 מיליארד שקל. לאחר דיונים שארכו יותר משנה נחתם הסכם ראשון בין הממשלה והבנקים לבין התנועות שייצגו את הקיבוצים. הבנקים מחקו מהחוב שני מיליארד שקל. הממשלה התחייבה לממן מחיקות נוספות בסך של 1.3 מיליארד שקל ו-6.7 מליארד שקלים נפרסו לתקופה של 25 שנה באמצעות פקדונות של הממשלה בבנקים. אך משפחות אחרות, בפריפריה - לא מקבלות אדמות או פריסת חובות. במקום זה הן נותרות מבודדות, מובטלות ומוחלשות.

חוק הדיור הציבורי הוקפא בחוק ההסדרים בידי ממשלת נתניהו. למרות שעשרות אלפי משפחות היו יכולות להשתמש באפשרות המתקנת שנפתחה בפניהן ולרכוש את הדירות העלובות של עמידר. משפחות אלו, שבמשך שנים רבות גרו במבנים מתפרקים, סוף סוף קיבלו הזדמנות חד פעמית למוביליות חברתית. אך האפשרות נגוזה במסגרת החוק הלא דמוקרטי – "חוק ההסדרים". כרגע מאיימת על חוק זה סכנת חיסול סופי בידי פקידי משרד האוצר.

חיבור לא שגרתי נוצר לאחרונה בין המשפחות המפונות בבית שאן לפעילי שייח ג'ראח. להפגנה הגדולה בסוף השבוע הגיעו פעילים מהמאבק בבית שאן, כדי לבחון אפשרות לשיתוף פעולה עם המפגינים. 

פעילי שייח ג'ראח בדקו אף הם אפשרות לבוא ולהפגין בעד מציאת פתרון מלא לבעיית הדיור בבית שאן. ייתכן שכאן נטמן זרע לשיתוף פעולה וסולידריות, ואולי זו קרן האור בסיפור: קיומה של תנועה אפשרית של אחווה בין קבוצות שונות. שיתוף פעולה שכזה יכול להאיר לנו את הדרך החוצה מהמנהרה החשוכה של משטר ההפרדה בישראל.

מתי שמואלוף, משורר ועורך. חבר בגרילה תרבות המחברת בין מאבקים חברתיים לבין יצירה תרבותית