ראשון טורס: סיור בעקבות החלוצים בראשון לציון

הסיור בראשון לציון, שעברהּ כמושבה חקלאית מעורר פליאה וסקרנות כאחד, עובר דרך אתרים המספרים על דרכם רצופת התלאות, או ההרפתקאות אם תרצו, של מקימיה. כמו כל סיור עירוני הרגליים לוקחות לפינות חמד בעיר, בתים וסיפורים, שמלבד אתנחתא בלב הרחוב הסואן מאפשרים לשבת קצת ולנסות לדמיין איך נראתה התיישבות אמיצה בחולות.

איך מגיעים: נוסעים על כביש 412, שבתוך ראשון לציון נקרא רחוב הרצל. בין צומת בית דגן למחלף ראשונים, פונים מזרחה (או שמאלה לנוסעים לכיוון דרום) לרחוב צבי פרנק, ומיד ימינה לרחוב יהודה לייב פינסקר, שהופך אחר כך לרחוב אחד העם. עם השינוי בשם הרחוב מתחילים לחפש חנייה.

תיאור המסלול

לפני שמתחילים ללכת ברחובות המושבה דאז, מומלץ לבקר במוזיאון המרשים של ראשון לציון (נק' 1 במפה). הוא מעניק רקע מצויין שעוזר להשלים את הפרטים שאינם נראים לעין ברחובות ההומים של ימינו. בכל שעה עגולה יוצא מהמוזיאון סיור מודרך למרכזה של המושבה הנושנה המתעוררת לחיים.

בסיור נחשף חלקה של ראשון לציון בגיבושם של סמלים משמעותיים של המדינה, כמו הדגל וההמנון, וחדשנותה בתחומים כמו מעמד האישה והחינוך העברי. המורכבות והאירוניה של העלייה הראשונה נגלות כאן במלוא עוצמתן: לפי התמונות ברחבי המוזיאון ניתן להאמין שארץ ישראל היא מעין שלוחה של אירופה הבורגנית, העירונית.

כך גם מעידים החפצים והבגדים המוצגים. למעשה, ארץ ישראל הייתה מקום שקשה לחיות בו והגינונים האירופאיים אולי היו מעין חיפוי על דלות החיים בפועל. החינוך, שהיה בעברית, ולכן היה חלוצי, מקבל מקום של כבוד בחדר משלו, כך גם הניסיונות החקלאיים, וכן בעלי המלאכה שמוקמו כל אחד בחנותו לאורך רחוב חנויות מדומה. בחצר מוצגות תמונות מוגדלות מהנוף האנושי של הימים ההם ובעיקר בולטת תמונה של משפחת דמארי, ראשונת המגיעים לעיר מתימן, יחד עם הבת הקטנה שושנה בימי העלייה השנייה.

בית הכנסת בראש הגבעה

כרטיס הכניסה למוזיאון כולל ביקור בבאר ההיסטורית, אך בדרך לשם כדאי לעצור בכמה נקודות במדרחוב רוטשילד. בולט מכולם, בראש הגבעה, עומד בית הכנסת (2). אז היה הכל חול והעלייה הרוחנית לבית הכנסת קיבלה ביטוי פיזי. המבנה המקורי, שדומה מאוד למה שרואים כיום, נבנה במהלך שנות ה-80 של המאה ה-19, והפך גם למרכז החיים החברתיים. ניתן להיכנס פנימה רק בזמני התפילות ובמבט בוחן לזהות את ארון הקודש המקורי.

משוחזר מהמאה ה-19. ביה"כ בכיכר המייסדים (צילומים: יאיר זיידנר, מפה)

מבית הכנסת מתחילים לרדת ברחוב הראשי של המושבה, לכיוון המדרחוב, שעד היום שמר על הדר של רחוב ראשי. הזמנים חלפו ובשנות העשרים כבר ניצב מול בית הכנסת הגדול קיוסק שמכר גזוז, והעתק שלו ניצב היום קרוב לחזית הצפונית של המוזיאון.

במורד רחוב רוטשילד

בהצטלבות עם רחוב נורדאו רואים משמאל בית משומר היטב שמוכר כבית הוותיק ביותר בכל העיר. הבית (3) היה שייך למשפחת הייסמן, ממייסדיה האמידים של המושבה, ונבנה בסגנון מזרח אירופאי עם גג רעפים וחלונות מרובעים. מעברו השני של הכביש עם המשך הירידה, ברחוב רוטשילד 2, נמצא בית פריימן (4), גם הוא מבתיה הראשונים של ראשון לציון ועד היום נמצא בבעלות המשפחה, שבקומה הראשונה שלו התנהלו עסקים מסחריים. ראש המשפחה דאז עמד במשך שנים בראש ועד המושבה. בשנים הראשונות שימש הבית כבית ספר וכבית כנסת ספרדי.

כדי להישאר במסלול הראשונים צריך לחצות שוב את הכביש לרוטשילד 7, וקשה לפספס את החזית המרשימה עם התריסים הירוקים והמרפסת הקולוניאליסטית שמקיפה את הבית (5). ראשי התיבות מברזל שתלויים על הקיר מספרים על בעל הבית, יעקב קנר, והשלט הכחול של המועצה לשימור אתרים מציין שמאוחר יותר שימש הבית כמפקדת ההגנה, תחנת עזרה ראשונה ותחנת כיבוי אש. כיום, בשעות הבוקר, אפשר להיכנס דרך הכניסה האחורית לגלריה עירונית קטנה וחביבה בה מציגים אומנים מקומיים.

שימש כמפקדת ההגנה. ביתו של יעקב קנר

לשבת לפלאפל עם פקידות הברון

שוב עוברים צד. בפינת רחוב מוהליבר ורוטשילד 18, מתקרבים אל דוכן הפלאפל הפינתי (6), מבנה ישן ומוזנח ששימש את פקידיו של רוטשילד לעבודה ולמגורים. הברון החל לתמוך במושבה כשזו נקלעה לקשיים כלכליים, וההזנחה הגלויה כיום מאפשרת להבין את שיטת הבנייה של הימים ההם. לוחות עץ הונחו בצורה אופקית ובינהם מולא החלל באבני כורכר. בהמשך רחוב מוהליבר נמצא מבנה חשוב נוסף ששימש את פקידות הברון (7) ובחצר היה משק עם סוסים וכרכרות. כיום התחלף המשק בעסקים פרטיים והסוסים התפנו לטובת מכוניות במגרש החנייה הצמוד.

במורד רחוב רוטשילד מחכה מבנה משומר יפהפה, מקום משכנם לשעבר של אגרונום ורופא המושבה. מאוחר יותר שימש מבנה זה גם את פקידות הברון. מדובר בבית העירייה (8). אין למעשה מה לראות בפנים, אך החזות החיצונית מרשימה מאוד, גם בזכות הברזלים בצורת "S" שתלויים על קירות המבנה, כמו גם על בתי ראשונים נוספים, כחיזוקים ללבנים.

בדיוק ממול - הבית בו גרו הביל"ויים. אלה הגיעו עם ידע חקלאי שצברו במקווה ישראל ככוח עזר למתיישבי ראשון לציון. חזרה קטנה אחורה במעלה הרחוב תביא אתכם אל מיצג הבאר (9).

בית העירייה הישן. החזות החיצונית מרשימה מאוד

מיצג הבאר וגן המושבה

מיצג אורקולי שהתחדש ב-2010 מספר כיצד בתחילה הקימו חלוצי המושבה את בית הכנסת שלהם בראש הגבעה, ורצו שהמים יועלו מהבאר הישר למרכז המושבה. לצערם, הבאר הראשונה קרסה והם נאלצו לנדוד במורד הגבעה ולכרות באר שם. רק כעבור חודשים של חפירה, שבהם נכרה בור בעומק 47 מטרים, יצאה הצעקה הנרעשת: "מצאנו מים". מהבאר העמוקה ניתן להתרשם בסוף המיצג.

ספרייה, אולם נשפים, הרצאות וקונצרטים. בית העם

כשתות לבן פוגש ברווז ענק

לצד מגדל המים שוכן גן המושבה, או גן העיר בימינו (12), מהפארקים העירוניים החינניים ביותר בארץ. תחילה, מ-1883 ואילך, גידלו בו איכרי המושבה ירקות ובשלבים מאוחרים יותר שימש השטח כמשתלה לקליטת צמחים נסיוניים וכפרדס. בד בבד הוקצה שטח מהגן לטובת הציבור לטיולים קצררים ולהתאווררות. כיום השטח מצומצם יותר ומתהלכים בו ברווזי ענק ותרנגולים בין הערוגות. למרבה הצער, גילם של הדקלים שניטעו בו מגיע ל-120 שנה ודעיכתם קרובה. בינתיים נטעו לאורך השדרה הארוכה דקלים צעירים יותר. עצים ותיקים נוספים שעדיין קיימים בגן הם תות לבן, תמר ננסי ודקל הקוקוס.

דקלים קשישים ומזרקות מרעננות. גן העיר

היקב ורחוב הכרמל

חוצים את הגן לכיוון דרום בשביל הסלול ומגיעים לרחוב הכרמל, שעם הקמתו נקרא רחוב היין (13), שכיום ניתן להתבונן בו רק מבחוץ. בתקופת העלייה הראשונה הוא היה היקב המתקדם ביותר בארץ ופעל לאור תאורת חשמל וידע מקצועי שהגיע מצרפת. בינתיים התרחקו הכרמים מראשון וכיום רק הבקבוק נעשה כאן.

בית יד לבנים. שימש בעבר את פקידותיו של הברון רוטשילד

כדאי לדעת 

• סוג הטיול: רגלי.
• אורך המסלול: כ-1.5 ק"מ.
• משך הטיול: 4-2 שעות.
• דרגת קושי: קלה.