הקומדיה האלוקית

יעקב כהן חוזר בתשובה. "לא רוצה להיות כמו כל אלה שמתחמקים עם הגדרות: אני חוזר בתשובה. הכי פשוט". בינתיים הוא מתלבש כרגיל. רק עם כובע קסקט, "כל הזמן כובע על הראש. מתי כיפה? כשיבוא, אז יבוא. לא מפחד חס ושלום מכלום. כיפה וציצית וזקן? הלוואי".

מדי בוקר הוא מתעורר בחמש, הנחת תפילין ובית כנסת. הילד המרוקאי שהיגר לתל אביב מוצא את מקומו בהיכלות האשכנזיים של הצפון הישן. "סמאטס, סדיגורא, קוז'ניץ", הוא מונה, "ובשישי-שבת בצירלסון, אצל הספרדים". אשתו והילדים מקיימים אורח חיים דתי. איתמר, 12, ואביתר, 10, כבר חובשים כיפה ולומדים בבית ספר ממלכתי-דתי. אבא יעקב מקפיד על מצוות ומקווה שיוכל לדקדק בהן יותר.

רק בימי חול. יעקב כהן עושה צחוק מעבודה

לא מופיע יותר בסופי שבוע. אם יש צורך להופיע במוצ"ש במקום רחוק, לוקח את עצמו מבעוד מועד למלון קטן. "וזהו: שישי שבת – דממה. נעשה לי סדר בחיים. פעם הייתי עובד ברצף, אין יום ואין לילה. ועכשיו, הכל שקט. רגוע. יש לשבוע מבנה מוגדר. זה נותן לי שקט נפשי. ויש לי מול מה להשוות, הרי שישי זה יום חזק של סטנד-אפ – ואין בכלל תחרות. אני סופסוף נהנה לבלות עם הילדים". משחק איתם כדורסל. לפעמים יוצאים לטיול. ירושלים, מקום מועדף. "בפעם האחרונה טיילנו בגבעת התחמושת וגם בכותל. הלכתי להתפלל. בלי פתק. לא צריך לעייף את בורא עולם עם פתקאות. נטו, אני והוא".

במקום מועדון, הוא מתייצב מדי שישי ב-11 בלילה לשיעור גמרא פרטי בביתו של הרב אליהו טחן. "וזה קשה. ונפלא. הוא מאכיל אותי כמו תינוק, ואתה רואה כמה זה מתוק. בינתיים רק פעם בשבוע, אבל הלוואי שיכולתי ללמוד כל יום, והלוואי שאוכל להגיע ללימודים בחברותא". יש פה מישהו מסדיגורא?

המשך הכתבה - בגיליון החדש של שבעה לילות. עוד טקסטים שפורסמו וגם כאלה שלא - בפייסבוק של 7 לילות