מי המדינה שעושה הכי הרבה נגד שינוי האקלים?

בסוף ועידת קופנהגן (בדצמבר, כשהיה קריר יותר, זוכרים?) התבקשו מדינות העולם להצהיר כמה CO2 הן מוכנות להפחית ב-2020 כדי לבלום את שינוי האקלים. מסמך השווה את ההתחייבויות - הנה התוצאות

פרופ' דני רבינוביץפורסם: 01.08.10 , 11:14

זה קרה בדצמבר (והיה אז קריר בהרבה, זוכרים?). ועידת האו"ם בקופנהגן הסתיימה בלי הסכם בינלאומי מחייב. אבל המדינות השונות שהשתתפו בדיונים נקראו להצהיר על היקף הפחתת פליטות גזי החממה שהן מוכנות לקחת על עצמן אם וכאשר ייחתם הסכם שיחליף את אמנת קיוטו, כדי לבלום את העלייה בטמפרטורה העולמית.

נייר עבודה חדש שהוכן במסגרת פרויקט הארוורד להסכמי אקלים בינלאומיים, ופורסם לאחרונה, מביא ניתוח מעניין של ההתחייבויות שלקחו על עצמן המדינות השונות בתחילת השנה.

אבל לפני שנכריז מי התחייבה להפחתה הגדולה ביותר - הסבר קצר על ההשוואה. הבעיה בהצהות המדינות היתה שכל אחת מהן בחרה שיטה שונה להגדיר את מחוייבותה. חלקן התייחסו להפחתת פליטות ביחס לשנת הבסיס 1990 (כמו בהסכם קיוטו). אחרות (סין והודו למשל) לא מתייחסות לעבר אלא לעתיד, ומבטיחות להוריד את שיעור הפליטות היחסי לדולר של תוצר לאומי גולמי. ומדינות אחרות, כמו ישראל לדוגמה, מצהירות על נכונות לקיצוץ ביחס למצב "עסקים כרגיל" – כלומר לצפי של היקף הפליטות אם לא תינקט אף פעולה לצימצומן.

נייר העבודה מנסה להביא את ההתחייבויות למכנה משותף ואז להשוות ביניהן. המתודולוגיה פחות חשובה; תוצאות ההשוואה הן החלק המעניין:

המנצחת הגדולה בהשוואה הזו היא בלי ספק יפן, שעל פי כל קנה מידה מחוייבת כיום לקיצוץ העמוק ביותר של פליטות co2 עד 2020. יפן מתחייבת שעד אז הפליטה השנתית שלה תהיה נמוכה ב-25 אחוז מהפליטה השנתית שלה ב-1990. בחישוב של השוואה ל"עסקים כרגיל" מדובר בקיצוץ של 48 אחוז – קרוב מאוד ליעד עליו המליץ הפאנל הבינממשלתי לשינוי אקלים IPCC כתנאי לעצירת התחממות כדור הארץ.

גם אירופה המערבית יוצאת טוב מההשוואה: היא מחוייבת שעד שנת 2020 הפליטה השנתית שלה תהיה נמוכה ב-20 אחוז מהפליטה השנתית שלה ב-1990. סיכוייה לעמוד ביעד הזה טובים, ועמידה כזו תביא אותה להישג טוב עוד יותר מזה שקיוו להשיג באמצעות פרוטוקול קיוטו, שם היתה המחוייבות לרדת עד 2012 רק ב 5 אחוזים.

ארה"ב מחוייבות כיום לקיצוץ שמשמעותו פליטה שנתית ב-2020 שתהיה נמוכה רק באחוז אחד מול 1990. אוסטרליה תעלה ב-30 אחוז ביחס ל-1990.

וישראל: על פי הצהרותיה בקופנהגן, ישראל כמעט מכילה את הפליטה השנתית שהיתה בה ב-1990.

הודו, שהתחייבה לצמצם את היקף הפליטות לדולר תוצר ב-20 אחוז, צפויה לפלוט באותה שנה פי 3.5 (350 אחוז) בהשוואה ל-1990.

סין, שמתעתדת לצמצם את פליטותיה ב-2020 בכ-22 אחוז ביחס ל"עסקים כרגיל" תפלוט באותה שנה קרוב לפי חמש בהשוואה ל-1990. אבל במקרה של הודו, סין וברזיל צריך לזכור שחשבון הפליטה ההיסטורית שלהם במינוס, כלומר שהחוב שלהם למאזן התחממות כדור הארץ קטן ביחס למדינות עם היסטוריה תעשייתית שהחלה בתחילת המאה ה-20.

ומה ירוויח מזה כדור הארץ? בחישוב גלובלי יוצא שהקיצוץ העולמי עד 2020 - בהשוואה לתסריט "עסקים כרגיל" מסתכם בירידה של 17.5 אחוז. זה מעט מדי, מאוחר מדי, ורחוק מאוד מהיעד של 50 שיבטיח שהתחממות כדור הארץ לא תצא משליטה.

(17.5 אחוז קיצוץ ביחס ל"עסקים כרגיל" הוא נתון דומה מאוד למחוייבות שלקחה על עצמה מדינה ים תיכונית מסויימת, דוברת עברית. זו שמדיניות האקלים שלה עד כה מתבססת על הניסיון להסתתר ולהסתגר בבינוניות כל כך חיוורת שאיש כלל לא ירגיש בקיומה…)