מותר לשמוע לשון הרע להרגעת אדם נסער?
שאלה:
דיברתי עם חברה בטלפון, ולפתע היא התחילה לספר לשון הרע על אדם שלישי. השתקתי אותה ואמרתי שאיני רוצה לשמוע לשון הרע. חברתי כעסה מאוד וטענה כי מכיוון שיש לה טענות על האדם השלישי וליבה דואב, היא מצפה ממני שאשמע את דבריה ואקל עליה. אמרה וטרקה את הטלפון. האמנם צדקה חברתי, או שבכל מקרה אסור לשמוע לשון הרע? (בלה)
תשובה:
בלה שלום וברכה.
ראשית, יישר כוחך על השתדלותך באיסור לשון הרע, איסור שרבים מזלזלים בו ועוברים עליו. ומכאן לשאלתך:
א. איסור לשון הרע איסור חמור ביותר הוא (וכמוהו גם רכילות). בספר חפץ חיים (כלל א') נמנים איסורי 'לאו' ו'עשה' רבים שיכולים לעבור על ידי דיבור לשון הרע ורכילות. חז"ל הפליגו מאוד בחומרת איסור זה עד שאמרו: "כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלוש עבֵרות - עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים" (תלמוד בבלי מסכת ערכין טו, ב).
החפץ חיים מדגיש שם כי האיסור חל גם אם הדברים שנאמרו הם אמת גמורה, "שאין לשון הרע שיכזב על האדם וייחס לו מה שלא יעשה, כי זה נקרא 'מוציא שם רע' על חברו. ואמנם לשון הרע הוא שיגלה גנות האדם אפילו בפעולותיו אשר יעשה באמת..." (באר מים חיים אות א בשם הרמב"ם).
ב. איסור זה אינו חל רק על המספר, אלא גם על המקבל לשון הרע. וכך אמרו חז"ל: "שלושה לשון הרע הורגתן: האומרו, והמקבלו ומי שנאמר עליו", והמקבלו יותר מן האומרו. ואמרו חז"ל שכל המספר לשון הרע, והמקבל לשון הרע, ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר "לֹא תִשָֹּא שֵׁמַע שָׁוְא", וסמיך ליה "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ" (חפץ חיים הלכות רכילות כלל ה).
ג. האיסור אינו רק לקבל את לשון הרע, והיינו להאמין שכך הם הדברים, אלא אפילו לשמוע בלבד גם כן אסור. החפץ חיים מוכיח שפשוט לו שהדבר אסור מדרבנן, וכפי שהגמרא (כתובות ה, א) דורשת: על הפסוק "ויתד תהיה לך על אזנך"- אל תקרי אזנך אלא על אוזנך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו..." - אלא גם מן התורה הדבר אסור (הלכות לשון הרע, באר מים חיים כלל ו, אות ב).
ד. עם זאת, ישנם מצבים בהם מותר לשמוע מה שאדם מספר בגנות חברו, כגון: א. שהוא משער שעל ידי שמיעתו את העניין בשלמות, יהיה אחר כך בכוחו להראות לפני המספר או שאר השומעים שאין המעשה כן כמו שנאמר עליו. ב. אם בא אחד לפניו לקבול על חברו מאיזה דבר שעשה נגדו, והוא מכיר בהמספר, שבזה שייתן אוזן לדבריו יהיה יכולת בידו להשקיט את אפו מעליו, ולא ישוב עוד לספר לאנשים אחרים (כי אולי האחרים יאמינו לדבריו ויהיו מקבלי לשון הרע), ובזה יתרבה השלום בישראל (שם, שם).
החפץ חיים מסייג היתרים אלה, שגם אם מותר לשמוע, "ייזהר בנפשו מאוד שלא יאמין בעת השמיעה בהחלט, רק לחוש לזה בלבד, כדי שלא יילכד גם הוא ברשת עוון קבלת לשון הרע".
נמצא שלפעמים דווקא שמיעת לשון הרע, יש בה כדי להקטין את הפצת הדיבור. לכן במצבים אלה מותר לשמוע לשון הרע בהסתייגויות שלא להאמין ולא לקבל את הדברים.
(יש מצבים בודדים שבהם גם מותר לקבל דברי לשון הרע או להאמין להם, אך לא נדון בזאת כאן).
ה. בשאלתך, חברתך הייתה נסערת בסיפור הדברים המוגדרים כלשון הרע. יש להניח שבגין מצבה זה הייתה מספרת זאת גם לאנשים אחרים (ואולי אכן עשתה זאת). דווקא ההאזנה לדבריה (בלי להאמין להם) וניסיון להרגיע את החברה היו גם מונעים הפצה רחבה יותר של לשון הרע וגם עושים חסד עם המספרת הנסערת. מכל זה נראה, שהיה מותר לך, ואף היה צורך להקשיב לדברים.
סיכום: סיפור לשון הרע, שמיעתו וקבלתו הם איסורים חמורים ביותר. במצבים מסוימים המוגדרים בהלכה, כאשר שמיעת הדברים (בלא להאמין לאמיתותם ובלא לקבלם) תמנע את הפצת הסיפור, או תצמצם את מידת הפצתו, ותעזור למספר להירגע - מותר לאדם הנזהר בלשון הרע לשמוע. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
