שיתוף פעולה עם ועדת המשט: תיקון או טעות?

האם ההחלטה הישראלית לשתף פעולה עם ועדת החקירה של האו"ם בנושא משט הסיוע לעזה הינה מהלך מתבקש ברמה הבינלאומית "והאמת העובדתית תצא לאור בעולם כולו", כפי שהבטיח ראש הממשלה בנימין נתניהו? או שמא מדובר בחותמת ישראלית לוועדה שמניעיה מוטלים בספק, כתוצאה מרצף של טעויות בהתנהלות? מומחי משפט בינלאומי חלוקים בעמדותיהם.

"לא הייתה ברירה, הממשלה החליטה לקבל את ההחלטה על הצטרפות לוועדה ובשלב זה, עם המצב הבינלאומי, זו החלטה נכונה", הסביר בשיחה עם ynet ראש בית הספר לממשל ולמדיניות באוניברסיטת תל אביב, פרופסור יוסי שיין.

לדבריו, "ברור לכולם שהמטרות הישראליות לא היו אלימות והעניינים הסתבכו, העובדות ברורות. עם המצב הזה, בישראל רוצים להוריד מתחים, למנוע משטים נוספים, ולתת ביטוי לשיתוף פעולה בינלאומי שנמצא על סדר היום. זוהי הדרך לכך".

פרופ' שיין מאמין ששיתוף הפעולה יספק לישראל הזדמנות לתקן את דרכיה: "לא תמיד אנו עושים את הדברים נכון מההתחלה, אלו החיים. להיות חכם כל הזמן זה דבר קשה, כך גם להיות כסיל כל הזמן. השגיאות ברורות, דו"ח איילנד הצביע עליהן, כעת אנו פונים לתקן טעויות במישור נוסף - הנזק חמור במישור הבינלאומי".

פרופסור נתן לרנר, מבכירי חוקרי המשפט הבינלאומי בישראל, תומך גדול בשיתוף הפעולה, מסביר כי מדובר במהלך מתבקש זה שנים. "זו החלטה חכמה. ישראל חייבת לשתף פעולה עם המוסדות הבינלאומיים, כל עוד זה נעשה בתום לב, ובלי כוונה לפגוע באינטרסים של המדינה", אמר בשיחה עם ynet.

את החששות מדו"ח גולדסטון נוסף, הפעם עם "חותמת כחול לבן", הוא דוחה מכל וכל. פרופ' לרנר רואה בדו"ח גולדסטון, שקבע כי ישראל ביצעה פשעי מלחמה במהלך מבצע "עופרת יצוקה", תוצאה של ההתעקשות הישראלית שלא לקחת חלק בחקירה הבינלאומית. "צריכים להיות ריאליסטים", הוא אומר. "אנחנו חייבים לתפוס מקום בקהילה הבינלאומית, ולהגיע לכל מקום במדיניות הבינלאומית. ישראל צריכה להיות חלק מהקהילה הזו - והדרך היא שיתוף פעולה".

מצד שני: אם ישראל היתה חוקרת, הכל היה אחרת

אך לצד תמיכתם של שני החוקרים, יש גם קולות אחרים. עורכת הדין עירית קהאן, לשעבר מנהלת המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה וסגנית נשיא ארגון עורכי הדין היהודים בעולם, העריכה כי אם ישראל היתה מקימה ועדת חקירה ממלכתית, אחרי המבצע בעזה וגם לאחר המשט, "זה היה יכול היה להוריד מאיתנו את עניין הוועדה הבינלאומית".

קהאן הוסיפה והסבירה כי מה שהוביל את מדינת ישראל בסופו של יום דווקא אל הוועדה ממנה חששה, היו התזמון וההיסוס. "יש פער בין מה שקורה לזמן המינוי, עובר זמן רב מדי עד שחוקרים מה שצריך לחקור. היה צפוי שנידרש לחקירה בינלאומית,

וברגע שאנו לא ממלאים חללים - הם מתמלאים בתהליכים בינלאומיים". היא יצאה נגד ההחלטה להצטרף לחקירה, וקראה לממשלת ישראל לתת דין וחשבון לאזרחים, לא לעולם.

"למה רצים לרצות את העולם?" תמהה קהאן. "אם יש הצדקה לדברים - גם העם רוצה תשובות למה שמטריד אותו. עם נשיא בית משפט עליון שממנה ועדה ממלכתית, היינו יכולים לתת תשובות הוגנת, ולהסיט הצידה את כל המתקפות, יכולנו לומר שעשינו הכול בצורה יסודית".

קהאן ביקרה את ההתנהלות הישראלית כולה: "מונתה ועדת טירקל, מונו נציגים בינלאומיים, ועכשיו אנחנו משתפים פעולה עם ועדת האו"ם. אנחנו כבר לא מאמינים בטירקל? אין כאן קו מנחה".