מי רוצה להבעיר את הנגב?
"אין אף נציג מדינה שמתערב בסאגה הבלתי הגיונית המתגלגלת על גבם של ילדים ואנשים שדרסו את זכויותיהם, ששלטונות הרווחה שכחו אותם. למרות ההריסות, איש מנציגי המדינה המופקדים על רווחת האזרחים אינו בא לבדוק את המתרחש". חיה נוח קוראת את המדינה לסדר בעקבות הרס הכפר אלעראקיב
שוב אותם מראות: שוב שיירת מכוניות משטרה עטה על כמה סוכות עשויות עמודי עץ ומכוסות בפלסטיק ירוק או שחור, המפלט היחיד בצפון הנגב מפני השמש ומזג האוויר החם והגהינומי משהו. לאחר שהרסו את כל הכפר הבדואי אלעראקיב שבוע לפני, שוב באו כוחות כבדים בשבוע שעבר להרוס. להרוס הכל.
שוב ההסתופפות של הנשים בחלק המרוחק ושורת גברים הניצבים לפנים מול השוטרים. שוב יבבות הילדים וצעקות הנשים, ושוב טענות הגברים אל מול השוטרים. שוב אותו פקיד מדינה מנצח על הפעילות המזוויעה בטענה, שהפינוי נעשה על פי חוק. ושוב שואל איסמעיל הקשיש: איזה חוק זה? איזה חוק? הוא עומד ושומר
כן, שוב מעטים מול רבים, מול כוחות משטרה עדיפים, ויס"מ, והשוטרים קשוחים חסרי רחמים. כאילו זו מחזוריות טבעית שחייבת לקרות, מחויבת המציאות.
החלק המחריד היה שהשוטרים בקו הקדמי, כך נראה, נהנו לעשות את עבודתם. רואים זאת בעיניהם, ורואים זאת בעבודתם ורואים זאת ביחסם אל הערבים והיהודים שנמצאים בשטח. מבחינתם, הפעם לא מפלים בין ערבים ויהודים. כולם חוטפים. כולנו עבורם האויב. התדרוכים הצליחו, והאנשים הנכונים נבחרו למשימה.
אני שהייתי שם במהלך השבוע די הרבה חשתי את נחת זרועם של כמה מהשוטרים הנלהבים אתמול בבוקר. ברור שאגיש תלונה במח"ש, אך גם אינני נאיבית לחשוב שייצא מזה משהו. אבל זו חובתנו האזרחית! כדי שהפעילות האלימה של המשטרה לא תבלע את כולנו. לא תהפוך אותנו למדינה שבה המשטרה רודה באזרחיה.
השוטרים התייצבו מולנו בשורה ונתנו לנו 2 דקות להתפזר, ולאחר מכן דקה. לפני שנקפו 30 שניות הם התנפלו על כל מי שהיה במקום. רובנו ברחנו. אני צילמתי ולא שמתי לב – ותוך רגע הוטחתי על ידי השוטרים לקרקע וחשתי ברע. ניסיתי לומר משהו לשוטרים, אבל הם ככל הנראה סברו שאני מעמידה פנים פנים. הם דרשו ממני לקום, אבל לא יכולתי.
התקשיתי לנשום ואיבדתי את ההכרה לרגע. השוטרים אחזו בי וגררו אותי. על זרועותי נראים היטב סימני פעילות השוטרים. אמרתי להם שאני חשה ברע, ללא הועיל. הם דרשו ממני לקום ולהתפנות. לא הצלחתי לעמוד על רגלי, למרות שניסיתי. לבסוף קמתי ונשענתי על אחד מכלי הרכב, ואז הגיע שוטר גס רוח שאחז בי ודחף אותי לפני שהספקתי להתאושש. הוא ניאץ וגידף אותי ואחרים במילים שאין לי כל רצון לשוב ולחזור עליהן. ברור לי שנאצות כאלה על אמו, שאני בוודאי בת גילה לפחות, היו מוציאות אותי ממעגל החיים חיש קל!
התאוששתי לאחר רגע וביקשתי את פרטיו, והוא סרב, אבל חבריו שעמדו מסביב בחרו לזרוק לאוויר שמות של זמרים. אחד אמר שקוראים לו אייל גולן. אמרתי להם בשארית כוחותי שחובה עליהם לשאת תגי זיהוי, אך ללא הועיל. תוך כדי זה הם דוחפים אותי לעבר הוואדי. לקח לי זמן להתאושש מהעניין, ואז התברר לי שעוואד אבו-פריח, אחד מחברי זה כ-15 שנה, ספג מכות בבטנו ובאשכיו, ככל הנראה מאחד ממפקדי הכוח. אחרים הוכו או ספגו חבטות תוך כדי הפינוי וחשו ברע בשל החום הכבד ששרר אתמול.
ראיתי את מנהל יחידת הפיקוח, ציזר, צועק לעבר עוואד : "אתה עשית לי תנועה מגונה (הוא הדגים את התנועה הזו) ואמרת שאתם תבנו שוב, אז זו התגובה שלנו".
פקיד זעיר שמח לעשות את עבודתו ומתחשבן עם עשרות משפחות שהותיר בשמש הקופחת על תנועה כזו או אחרת שאולי נעשתה בעידנא דריתחא, אם בכלל. פקיד או שוטר שחוזר לארוחת הערב הביתה למשפחתו ומספר לילדיו על עוד יום עבודה מוצלח? שיש לו כוח, להרוס? פקיד שממלא הוראות? חשבתם שנגיע לזה? שנגיע לימים בהם פקידי מדינה, שוטרים או אחרים, יצייתו להוראות איומות ויחשבו שזה בסדר ונכון לפעול כך?
הכל מתנהל כאילו העניין מתנהל בין הפקיד והמשטרה, ואין אף נציג מדינה שמתערב בסאגה הבלתי הגיונית המתגלגלת על גבם של ילדים ואנשים שדרסו את זכויותיהם, ששלטונות הרווחה שכחו אותם. למרות ההריסות, איש מנציגי המדינה המופקדים על רווחת האזרחים אינו בא לבדוק את המתרחש. המדינה הפקירה אותנו, ערבים ויהודים בנגב, ליד הקשה של מפקד המחוז דנינו ושוטריו. די! אולי יבוא מישהו מפוכח לנתק את מעגל הרשעות?
מי עומד מאחורי מסע ההרס בנגב? זו החלטה ממשלתית, זבנג וגמרנו נגד הבדואים? האם כוחות המשטרה, במקום לשרת את כלל האזרחים, עומדים לשירות הקרן הקיימת לישראל, ומונעים מתאבת אדמה? מי רוצה להבעיר את הנגב?.
- הכותבת היא פעילה בפורום דו-קיום בנגב לשיוויון אזרחי.
- המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב, תקיים עצרת מחאה היום, יום שני ה- 09/08/2010 בשעה 17:00 בצומת להבים במטרה למחות על גל ההריסות שממשלת ישראל מבצעת בכפרים הבדואים הלא מוכרים.
- לקריאות נוספות לסדר - מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות של גולשים אודות החברה בישראל ובעולם, לחצו כאן.
לפנייה לכתב/ת 
