ממנים רמטכ"ל כמו בשוק: אין מלך בישראל

אין זה משנה אם המסמך שפורסם ביום שישי אמיתי או מזויף, מתוכנן לתפארת או בלוף שנועד לפגוע באלוף יואב גלנט במירוץ לרמטכ"לות. מה שמתברר בסוף השבוע הזה, שוב, שתחת שלטונו של בנימין נתניהו הקווים האדומים נחצים כולם. אנרכיה. כאוס.

שאין מי שיקרא את הילדים הסוררים לסדר. ונכון לשעת כתיבת שורות אלה, כנראה גם לא יהיה. לפי שעה נתניהו מעדיף לשתוק, לתת לזוהמה לצאת החוצה.

"אין שום סיבה שראש הממשלה יגיב", אמרו במשיכת כתף מקורבים לנתניהו. "למערכת הביטחון יש אבא והוא שר הביטחון. סוף סוף יש פרשייה שלא קשורה לראש הממשלה, אז למה לו להתערב?"

ונתניהו לא לבד. בינתיים מתברר שגם שר הביטחון מצליח ליפול ללא מעט בורות בדרך לכמעט כל החלטה משמעותית. אהוד ברק כנראה אוהב להשפיל את האנשים שתחתיו. כשנכנס לתפקידו עשה זאת לאפרים סנה, בו תעתע ימים ארוכים עד שהודיע לו שאינו מתכוון להשאירו בתפקיד סגנו.

מסע האלונקות של אשכנזי

בחודשים האחרונים הוא מעביר גם את אשכנזי דרך ייסורים, מסע אלונקות של ממש, ובימים האחרונים גם את המועמדים להחליפו. ברק כנראה לא מסוגל לקבל החלטות בדרך הקלה והנכונה - זו המקובלת, זו המכובדת. אם להשוות אותו לקודמו, עמיר פרץ, הרי שמדובר בהבדלים של שמים וארץ.

מונה תוך כמה שבועות בלי בלגאן, בלי השפלות, בלי פרשיות תמוהות. כך קרה גם עם מנכ"ל משרד הביטחון פנחס בוכריס ועם אחרים שמונו לתפקידים רגישים.

הפרשייה החדשה, אמיתית או לא, מעוררת אין ספור סימני שאלה ובעיקר את השאלה הגדולה ביותר: כיצד יתכן שמינוי אחד התפקידים החשובים והרגישים במדינה מתנהל כמו שוק. איך יתכן שככל הרבה ידיים מלוכלכות וכל כך הרבה אינטרסים מעורבים ופורצים החוצה. האם ייתכן שבמדינה דמוקרטית כל אחד יכול להשפיע, להשמיץ, לחסל מועמדות ולשנות מציאות. וכיצד ייתכן שראש הממשלה ושר הביטחון אינם הופכים שולחן ומטהרים מיד את האווירה ובולמים את ההידרדרות של הציבוריות הישראלית פעם אחר פעם, פרשייה אחרי פרשייה.